זירת השריפה בנתניה, בחודש שעבר
(צילום: תיעוד מבצעי מד"א )
מערכת הבריאות בישראל לא ערוכה למקרי שריפה המוניים. לפני כשבועיים הלך לעולמו ניג'אט מגרמוב ז"ל, נער בן 16 וחצי, כתוצאה מהתלקחות סוללת קורקינט חשמלי בחדרו. המקרה הטראגי, מרגע הפציעה ועד לפטירתו כשלוש וחצי יממות לאחר מכן, ממחיש באופן הכואב ביותר את חוסר המוכנות של מערכת הבריאות לטפל בנפגעי שריפות, ומעלה שאלות קשות באשר להתנערות בתי החולים מטיפול במצבים קריטיים בזמן אמת.
בדיקת ynet ו"ידיעות אחרונות" שמתפרסמת לראשונה בכל הנוגע למה שהתרחש בליל הפינוי מביתו של ניג'אט בנתניה, מציגה מציאות עגומה. לאחר שנמצא מגרמוב שרוף בחדרו בליל יום חמישי, 21 באוקטובר, הוזמנה ניידת של מד"א לביתו. אז החלו לנסות ולאתר בית חולים אליו הוא יפונה, כשהנטייה הטבעית הייתה המרכז הרפואי שיבא תל השומר, שם נמצאת היחידה הלאומית לטיפול בכוויות. מדובר ביחידה הגדולה והמרכזית בישראל לטיפול בנפגעי שריפות וכוויות, שבה מאושפז בין היתר גם איציק סעידיאן, לוחם גולני שהצית את עצמו בחודש אפריל 2021 ומאז מטופל בה במסירות.
אלא שבשיבא לא קיבלו את מגרמוב, וכך קרה גם בבית החולים שניידר – בשני המקרים מפאת מחסור במיטות אשפוז פנויות. יתרה מכך, בליל הפינוי ניידת מד"א כבר הייתה בכביש 4 בדרכה לשיבא, אך לבסוף קיבלה הוראה לשנות מסלול ולפנות אותו לאיכילוב.
גורם המעורב בפרטים מתח ביקורת חריפה על כך שבשיבא לא הסכימו לקלוט את מגרמוב בליל השריפה. "לא לקבל חולה טראומה במצב כזה, כשבבית החולים יש את היחידה המרכזית בישראל לטיפול בכוויות, זה משהו שלא עושים", אמר והוסיף: "אפשר היה לקלוט אותו לפחות לטיפול נמרץ, אם לא למחלקה, כי שם יש את הצוות הכי מתאים בארץ לטיפול בו. במקום זה העדיפו לא לקבל אותו בכלל".
בסופו של דבר, פונה הנער לבית החולים איכילוב שהסכים לקבלו, וזאת למרות שאין במוסד הרפואי יחידה לטיפול בכוויות, צוות סיעודי או רופאים שלהם הכשרה רלוונטית לטיפול במצבים אלו. אנשי שיבא היו בקשר עם איכילוב וליוו מרחוק את הטיפול במגרמוב. בחלוף שלושה ימים נמצא לו מקום בשיבא, אך אז כבר היה מאוחר מדי – כשעה לאחר שהועבר לשם הוא נפטר.
מגרמוב היה שרוף כמעט בכל חלקי גופו, וייתכן כי גם בשיבא לא היו מצליחים להציל את חייו לו היה מגיע לשם בזמן, אולם אין זה מעלים את המחדל שעומד מאחורי מותו הטראגי ואופן הטיפול בו. בעקבות המקרה משרד הבריאות פתח לאחרונה בחקירה.
"אולי היה נשאר בחיים"
נטיק, אביו של מגרמוב, מספר כי מאז שבנו האהוב הלך לעולמו, הוא נותר ללא תשובות. "לקחו את הילד שלי שהיה שרוף בכל הגוף. אני הייתי בלחץ והראש שלי לא עבד כמו שצריך", הוא משחזר בכאב, "שאלתי לאן מפנים אותו ואמרו לי בהתחלה שלוקחים אותו ללניאדו. לאחר מכן שאלתי שוב והם אמרו שרוצים לפנות אותו לשיבא, אך שם אמרו שיש הפסקת חשמל ואי אפשר לקבל אותו. גם בשניידר למיטב ידיעתי לא הסכימו לקבל אותו ולבסוף רק איכילוב קיבלו אותו. לאחר שלושה ימים וחצי העבירו אותו לשיבא בצהריים. שעה לאחר מכן הודיעו לנו שהוא נפטר".
נטיק מתקשה לעכל את שאירע וזועם על ההתנהלות הלקויה. "עד עכשיו אני שואל את עצמי למה לא קיבלו אותו בשיבא. יש הפסקת חשמל ולכן לא קיבלו את הבן שלי? הבן שלי דיבר באמבולנס ואפילו באיכילוב הוא אמר את מספר תעודת הזהות שלו לרופאים. הוא תקשר לגמרי. אני שואל את עצמי כל יום למה לא העבירו אותו בזמן או למה לא קיבלו אותו בבית חולים שבו יש מחלקת כוויות. לקחו אותו למקום שבו אין מחלקת כוויות ואני אוכל את עצמי. אם היו מקבלים אותו, אולי הוא היה איתנו עכשיו. בסוף הוא הגיע למקום שהוא לא היה צריך להיות בו".
האב מספר כי בנו, אח לשתי בנות, בדיוק היה בתהליכי המיון לצה"ל. "הוא תמיד היה עם חיוך ואהב לעזור לאחרים", הוא אומר. "אף פעם לא עשה בעיות. אני עכשיו לא יכול לצאת לעבודה ואשתי במצב יותר גרוע".
מחסור חמור במיטות
המקרה המצער של משפחת מגרמוב ממחיש יותר מכל את היעדר המוכנות של ישראל לאירועי שריפה המוניים. בתרחיש קיצון כזה, בתי החולים יידרשו לספק טיפול מותאם שמצריך כוח אדם שעבר הכשרה ייעודית כמו גם מכשור ותנאים ייחודיים לטיפול בכוויות. אלא שמנתוני משרד הבריאות עולה כי בישראל יש רק 36 מיטות לטיפול בכוויות, כולל מיטות טיפול נמרץ לכוויות – ומתוכן ארבע מיטות בלבד לטיפול בילדים.
יתרה מכך, בשנים האחרונות לא נוספה אף לא מיטה אחת לבתי החולים לצורך טיפול בכוויות. אף שמשרד הבריאות לא עמד תחת הביקורת, שכן דוח מבקר המדינה שבחן את התנהלות הרשויות באסון השריפה בכרמל שהתרחש בשנת 2010 ובו נספו 44 בני אדם, קבע כי הן לא היו מוכנות לטיפול באירוע בסדר גודל כזה. כתוצאה מכך, במערכת הבריאות מזהירים כי המחסור במיטות האשפוז לנפגעי כוויות עשוי להביא לקטסטרופה במקרה של אסון שריפה נוסף.
"לו הרוגי אסון הכרמל היו חלקם חיים, היה קשה מאוד לטפל בכולם", מבהיר ד"ר ירון בר לביא, יו"ר האיגוד הישראלי לטיפול נמרץ וראש אגף טיפול נמרץ ברמב"ם. "כרגע מדינת ישראל ערוכה לטפל בו-זמנית בצורה סבירה בלא יותר מ־20 עד 30 נפגעי כוויות בטיפול נמרץ מבחינת יכולת הטיפול. לשמחתי אין כעת מצבים בסדר גודל כזה, אבל גם אם נבנה יחידות כוויות נוספות צריך מספיק נפגעי כוויות כדי לשמור על ההכשרה והידע של הצוותים המטפלים. עם זאת, אם תהיה קטסטרופה כמו במלחמה, ניאלץ לטפל בכולם. בנוסף, יש גם מחסור בפלסטיקאים מומחים לכוויות בארץ".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "יעדי הפינוי בשגרה נקבעים על ידי צוות מגן דוד אדום. במרבית המקרים ובוודאי במקרים שבהם הצורך בהעברה הוא בהול משרד הבריאות לא מעורב. העברתו של המטופל לאיכילוב לא נעשתה באישור משרד הבריאות. אירוע הפטירה דווח למשרד הבריאות. בעקבות כך משרד הבריאות פתח בבדיקת האירוע שטרם הסתיימה". באשר לתוספת המיטות לכוויות נמסר כי "בשנים האחרונות לא נוספו מיטות לטיפול בכוויות".
מהמרכז הרפואי שיבא נמסר: "אנו מחויבים לתת לכל מטופל את המענה הטוב ביותר האפשרי, כך לכל המטופלים הקשים והמורכבים ביותר המועברים לשיבא מרחבי הארץ. גם במקרה זה, נעשו כל המאמצים על מנת להעביר את הנער במהירות האפשרית ליחידת הכוויות הלאומית, כפי שנעשה בכל פנייה להעברת מטופל הזקוק לטיפול מורכב מסוג זה. לאחר שנים של מאמצים, בחודשים הקרובים תיפתח בבית החולים ספרא לילדים יחידה לאומית לטיפול נמרץ כוויות ייעודית בילדים ובכך שתאפשר להרחיב את המענה הלאומי שאנו נותנים כבר היום".
