48 שעות לאחר שהחלה הלחימה, עכשיו כבר מלחמה לכל דבר, מתחיל לתקתק השעון הסמוי של הלגיטימציה הבינלאומית. הוא מתקתק בינתיים בשקט, אבל עוצמת התקתוק תגבר ככל שהזמן יעבור. בשעון הזה לא נוכל להילחם. כל המלחמות בעידן שלאחר מלחמת יום הכיפורים, כל המבצעים הצבאיים בעזה ובלבנון, החלו באותה תחושה. מכה אווירית גדולה שאחריה אומרים המדינה וצה"ל "נפעל בזהירות, לאט, בהיגיון וננחל ניצחון". העניין הוא שאחרי יומיים-שלושה, לכל היותר שבוע, התמונה מתהפכת.
כרגע התמונה הבינלאומית נראית נוחה. הנשיא ג'ו ביידן אמר את שלו, גם מנהיגי עולם אחרים, אלה שדעתם נחשבת. צה"ל, לכאורה, יכול לקחת את הזמן שלו. יש לנו גיבוי עולמי. אבל צריך לזכור מה ההיסטוריה מלמדת אותנו
כך זה הולך: תוך ימים ספורים נשכחות נסיבות פתיחתו של העימות. השאלה מי ירה ראשון, מי פשט ומי טבח במי הופכות חסרות חשיבות. הבתים הנופלים בעזה, תמונות הנשים והילדים הפלסטינים הנמלטים מבתיהם לעבר חוף הים, שלא לדבר על ערמות של גוויות, יעשו את שלהן. לאט לאט יתחילו קולות מחאה, יבואו דיווחים טלוויזיוניים מדממים, וכמה "חסידי אומות העולם" וצדקנים גדולים יתחילו לצקצק שהתגובה הישראלית "אינה מידתית" וגורמת אסון הומניטרי שהעולם לא יכול לעמוד מולו ולשתוק.
זכרו את הטקסטים האלה. זכרו את המילים האלה. הן תמיד באות לחפות על ביקורת כלפי ישראל כשמחוג הזמן מראה על 7-6 ימי מלחמה. בשלב הזה, כשהאויב נדחק ובמצוקה, באים להציל אותו. הם שולפים את הטענה שלפיה "אתם הרי אחרים, אתם הרי חתומים על אמנות המלחמה הבינלאומיות , תנהגו בהתאם".
אז לא. לא הפעם ולא בכלל. עייפנו. כרגע, בחלון ההזדמנויות שנוצר, כש"הדם חם" - כמה אני מתעב את הביטוי הזה וכמה הוא נכון - מותר וצריך לפעול באופן לא מידתי. חובה להפעיל כוח שיראה שלזוועות שביצע חמאס יש מחיר כבד וישראל יודעת לגבות אותו.
בתקופת האינתיפאדה השנייה חווינו התלבטויות דומות. שאלנו את עצמנו אם מותר להציג תמונות של נרצחים על מנת להבהיר לעולם את היקף הפיגועים ולהמחיש את מחירם. זה היה נכון אז ונכון היום. העולם אינו מבין טיעונים הגיוניים. הוא מבין טלוויזיה ורשתות חברתיות. הוא מבין סרטים וסרטונים.
הכל מוביל כרגע לשיקול אחד: זמן. הנראות חשובה, המיידיות חשובה וההיקף חשוב. הצירוף של השלושה יצור את המסה, אשר לא רק תכה בחמאס ואנשיו אלא גם תחזיר מעט מכוח ההרתעה של צה"ל, שאבד בעת הזו לחלוטין. צריך לפעול מהר ועכשיו.
ד"ר נחמן שיצילום: ג'ורג' גינסברגמהר מאוד יתכנסו ישיבות דחופות של גופים בינלאומיים - מועצת הביטחון של האו"ם, מועצת זכויות האדם בז'נבה - לא חסרים פטרונים גלויים או סמויים לטרור. לכשיתכנסו אלה, נהיה אנחנו כבר בעיצומה של מכת הנגד. הנציגים הישראלים יוכלו אז להאזין בקשב רב לטיעונים ולדחות אותם בנימוס אך בתקיפות. מערכת הנגד לא תעצור תחת הלחץ.
אינני יודע מה מתכננים עכשיו ב"בור". מן הסתם, אם אני עוד זוכר, אלה מהלכי מלחמה גדולים ומלאי תעוזה. אני משוכנע שהם יכולים להצליח, אבל ייתכן שכלל לא נגיע להם. הפתח הצר והקצר שנפתח עתה, מחייב תגובה מהירה. הפסדנו בפתיחת המלחמה, עכשיו חייבים לנצח. גם את הזמן. צריך לצאת לדרך.
- ד"ר נחמן שי היה שר התפוצות, סגן יו"ר הכנסת ודובר צה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
