כשעולה לדיון סוגיית מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים, והמשפט הראשון שעולה הוא "אבל זו לא תל אביב", אני יודעת שבן או בת שיחי מעולם לא השתתפו בו. עדיין, אני מופתעת כל פעם מחדש מהרגשות שהאירוע מעורר אצל א.נשים ומהעובדה שזה נושא שעולה בצורה אורגנית לחלוטין בשולחן השבת אצל אלפי משפחות ברחבי הארץ. ככה סתם, ללא קשר לחודש הגאווה. אפשר לומר שזאת עבודת יח"צ מדהימה של הקהילה הגאה או להט"בופוביה אינהרנטית שמצילה שתיקות מביכות בארוחות משפחתיות. האמת היא כנראה איפשהו באמצע.
וירושלים - ירושלים היא תמיד באמצע. היא הכי מורכבת והכי ליברלית, היא המקום שבו במשפחה אחת יש את כל קשת החברה הישראלית, היא המקום שבו יש חברויות שעל פניו בלתי אפשריות, היא המקום בו שליש מתושבי העיר לא אזרחי המדינה, היא עיר שיש על שמה סינדרום והיא בעצמה קצת משוגעת. היא המקום שבו כולנו נפגשים, או שמא נאלצים לחיות ביחד. לא תמיד בחיבה מופגנת אבל לרוב עם הבנה עמוקה שזה מה שיש וצריך להסתדר.
על מצעד הגאווה בירושלים מדברים הרבה. בגנותו, בטובתו, ובעיקר ברקע השאלה "אבל למה שם???". ואז אני יודעת שלא רק שמי שאומר את זה מעולם לא השתתף בו, אלא שגם מעולם לא באמת ראה מה מתרחש בו. לא ראיתם את הריקודים החסידיים בכיכר פריז, לא ראיתם את המשפחות צועדות יחד, לא ראיתם הורים דתיים עם הילדים החילונים שלהם והורים חילונים צועדים עם הילדים הדתיים שלהם. לא ראיתם את הנערה שצועדת בפעם הראשונה בחייה ברחובות עיר ילדותה, ואת הצעיר שרק לאחרונה יצא מהארון ובא מעיר רחוקה לצעוד עם חברים. גם לא ראיתם את מי שצועדת בכובע גדול כדי להסוות את פניה שלא תצולם, רק כדי להיות חלק. ולא קיבלתם הודעה ממי שראו את המצעד בפייסבוק ולא מצאו בליבן את העוצמה להצטרף אלינו והבטיחו לעצמן שבשנה הבאה יהיה להן האומץ. לא דמעתם כשעברתם ליד נקודת הזיכרון לשירה בנקי ז''ל, כי היא ומשפחתה צועדים איתנו שנה אחרי שנה.
נעם יביןאריק פרייסגם לא ראיתם שכדי לצעוד בבטחה אנחנו צריכות שטח סטרילי, ובפועל הולכות בתוך שטח מגודר לחלוטין שהכניסה והיציאה הן בנקודות מאובטחות, כי צריך להגן על חיי המשתתפות והמשתתפים. לא ראיתם את הפגנת הנגד - מצעד הבהמות - שעד לא מזמן נכחו בה מי שכיום הם בכירי שלטון. לא ראיתם אלפים רבים של שוטרות ושוטרים פרושים בעיר משל מנהיגי אומות גדולות מבקרים בירושלים. לא ראיתם אותנו אומרים ואומרות להם תודה.
לא זכיתן להיות במקום שבו חגיגה ומחאה חוברות יחד להתרוממות נפש וזעקה אמיתית על זכויות. השנה, יותר מכל שנה אחרת, חשוב להגיע ולצעוד ביום חמישי בגן הפעמון, כי סכנה ממשית מאיימת על זכויות הקהילה הגאה. זה נאמר בריש גלי על ידי חברים בממשלה הנבחרת.
- נעם יבין היא חברת הוועד המנהל בבית הפתוח בירושלים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
