בצל המאבק של משפחתו של אלון לולו שמריז ז"ל להכיר בו כחלל צה"ל, נשיא המדינה יצחק הרצוג העניק היום (שני) בטקס מיוחד בבית הנשיא תעודות הוקרה למשפחות של אלון, סאמר טלאלקה ויותם חיים - שלושת החטופים שנהרגו בשוגג מאש כוחותינו ברצועת עזה בדצמבר האחרון - כהכרה בגבורתם. "שלושה ישראלים אמיצי לב, שברית גורל נכרתה ביניהם", כינה אותם הרצוג בטקס. "בנחישות, בתושיה ובערבות הדדית יוצאת דופן הם יצאו למסע הצלה וחילוץ-עצמי הרואי מגיא צלמוות כנגד כל הסיכויים - מסע שנגמר באופן טרגי ואיום כל כך עם מותם בשדה הקרב".
הרצוג בטקס ההוקרה לשלושת החטופים שנהרגו מאש צה"ל
(צילום: לע"מ)
לדברי הרצוג, "הסיפור הבלתי יאמן הזה, עם סופו הנורא, פילח את לב כולנו. הכאב על מה שהיה עשוי להיות, על התפנית המרה כל כך, על התקוות שנגוזו, צרב את הנשמה והלב של אומה שלמה. מראה המילה 'הצילו' הכתובה בשאריות אוכל, ומשמע הצעקה 'חטופים' - עדיין מהדהדים בנו, כזעקות של עם שלם שפקד אותו אסון נורא".
הנשיא ציין כי "הסיפור של שלושת הגיבורים הוא לפני הכול סיפור מפעים על רוח האדם. מדינת ישראל מביעה בזאת את הוקרתה והערכתה העמוקה לגבורתם של יותם, סאמר ואלון, אשר כל אחד מהם, בעוז רוח וערבות הדדית עילאית פעל לחלץ מיד זדים את עצמו ואת אחיו לצרה - ונפל תוך חירוף נפש בליבו של שדה הקרב".
בטקס דיבר גם יצחק טלאלקה, דודו של סאמר. "סאמר היקר, בעוד יומיים נציין ארבעה חודשים ליום הנורא בו נלקחת מאיתנו. אנחנו מתגעגעים אליך ומנסים בכל יום שלא לאבד את השפיות", אמר הדוד. "היית לנו הבן והאדם המדהים ביותר שאפשר לבקש. זמן שבי הוא זמן שבו נבחנת הנפש ומתגבשת זהות. זהות חדשה, לא זו שבאת איתה - אלא כזו שתייצר לך את כלי ההישרדות. אינני יודע מה עבר עליהם, ממה ששמענו הם תמכו אחד בשני בשבי - הם היו האחים אחד של השני. תפילותיי שכל החטופים יחזרו הביתה והחלמה מהירה לפצועים".
בהמשך דיברה בטקס גם איריס חיים, אמו של יותם. "יצאתם לחופשי משוביכם, הסתובבתם כפרטיזנים ביער המסוכן שנקרא שג'אעיה, תחת אש בלתי פוסקת' כשהנשק שלכם הוא הרעות, החברות, נחישות ואומץ בלתי נדלה. ככה הצלחתם, ביחד. לעצמך הוכחת יותם את מה שרצית כל החיים, שאתה גיבור, חזק ומוצלח. סיפור גבורתך, עם חבריך לשבי, פרטיזנים שמתו כאנשים חופשיים, יסופר לדורי דורות. אנחנו גאים בך".
גם עידו שמריז, אחיו של אלון, דיבר בטקס בבית הנשיא, וציין את החטופים שנותרו בשבי. "ארבעה חודשים עברו ואני מרגיש באותה נקודה. חברים שלנו עדיין בעזה", ציין האח. על המאבק של המשפחה אמר עידו: "לצערנו אנחנו נאלצים להיאבק מול המדינה על זכותו הבסיסית להיות מוכר כחלל צה"ל. אני מדמיין אותו כאן איתנו עולה לבמה עם חיוך נבוך במעמד ששמור לטובים ביותר - גיבור ישראל".
לדברי האח, "אלון היה אדם מבריק, חכם בצורה בלתי רגילה וסקרן. תמיד רצה לדעת הכול, לא התבייש לשאול. אם אין לך פיתרון בשבילו הוא כבר ימצא אותו. אף פעם לא התפשר על התוצאה, תמיד חיפש דרך יצירתית להגיע אליה. גם אחרי 70 יום בשבי, בתנאים הכי קשים בידיים של רוצחים מתועבים, אלון פעל בקור רוח, גבורה ואומץ. מעבר לכל דמיון. אנשים אומרים שהם עשו הכול נכון. אני אומר שהם עשו הרבה מעבר להכול, הם עלו על דמיון".
גם הרצוג התייחס למצב החטופים בטקס, וקרא "לאמץ אל ליבנו את כל משפחות החטופות והחטופים שנמצאות כבר חצי שנה בסיוט מתמשך ומטלטל, ולזעוק את זעקתן! הלב של מדינה שלמה פועם בעזה כבר חצי שנה, ואנחנו לא שוכחים לרגע, לא את המשפחות ולא את החטופים. הברית בין המדינה ואזרחיה מחייבת אותנו לפעול בכל דרך, ביצירתיות, בנחישות ובאומץ, כדי להשיב את הבנות והבנים הביתה".
לפני הטקס, האמהות של יותם ואלון שוחחו עם ynet. איריס, אמו של יותם, אמרה כי "ארבעת החודשים האלה נראים כמו 20 שנה. ארבעה חודשים שאנחנו עסוקים בהנצחה של הסיפור ומנקודת מבט שאנחנו בוחרים בה, עוז וגבורה". לדברי האם, "חיכינו לו 70 ימים, האמנו וקיווינו. מ-15 בדצמבר אנחנו עדיין בוחרים ללכת בנתיב של ראיית האור. לחזק את המקום שיותם סיים את חייו על פני האדמה הזאת - אבל סיים בגבורה גדולה מאוד ויצא לחופשי".
דקלה לולו שמריז, אמו של אלון, ביקרה את המדינה בחריפות בשיחה עם ynet. "אנחנו הופקרנו ב-7 באוקטובר. אף בן אדם לא אמור להירצח או להיחטף מהבית שלו. החייל הראשון שאני ראיתי היה ב-20:00 בערב". על המאבק האישי שמשפחתה מנהלת להכרה באלון כחלל צה"ל, אמרה האם: "אנחנו עוד לא ממש יכולים להרפות. אנחנו מקווים מאוד שבאמת הדברים יסתדרו איך שאנחנו היינו מאמינים ורוצים שיקרה. כתושבי כפר עזה, המאבק שלנו עוד לא התחיל לנו. עוד לא הגענו לזה".
ריאיון עם האמהות של יותם חיים ואלון שמריז
(צילום: גיל יוחנן)
בתחילת מרץ, עתרו לבג"ץ הוריו של אלון בבקשה שיוכר כחלל צה"ל. הם מבהירים כי בקשת ההכרה היא סמלית עבורם, אולם המדינה הגיבה שלא תכיר בו, בטענה בין היתר שאין לה סמכות חוקית לכך, וטענה שלא זומן למילואים בעת חטיפתו - ב-7 באוקטובר. המדינה ציינה בתגובה כי, כפי שפורסם, ועדה תבחן את ההכרה באזרחים וחטופים שהיו מעורבם בלחימה, או בסיטואציות "ייחודיות".
לאחר שהמדינה טענה כי רק מי שמוגדר "חייל" במועד המוות הוא חלל צה"ל, משפחתו של אלון פנתה לבג"ץ וביקשה להשיב על תגובת המדינה. בתגובת ההורים העותרים, אבי ודקלה, הם אמרו כי יש תקדימי עבר להכרה בחללי צה"ל גם עבור מי שלא היה בשירות סדיר או מילואים פעיל בעת מותו. "בניגוד לתגובות המדינה, קיימים שורת מקרים בהם הכירו בנסיבות שונות בחללים שמצאו מותם כ'חללי צה"ל'", כתבו.
בדיון בעתירה בסוף מרץ, אמר מ"מ נשיא בית המשפט העליון השופט עוזי פוגלמן כי "המקרה הזה מאוד יוצא דופן, אני לא מציע להתעלם מהדין אבל גם במסגרת הדין, משרד הביטחון ידע בעבר להפעיל דברים מלפנים בשורת הדין, תמיד נשמרה התפיסה שאפשר לפעול גם כך. אני מבין את התפיסה שרוצים לחכות לסיום הלחימה לפני שמטפלים, אבל כל מקרה ונסיבותיו פה באמת זה לא מכוון לזכויות כלכליות אלא למשהו מאד קונקרטי. ראוי שוועדה מן הסוג הזה תבחן את האפשרות למצוא פתרון אנושי למקרה הזה".
