הסיקור האינטנסיבי הרציף בששת חודשיה הראשונים של מלחמת חרבות ברזל, ברקע אינפלציית כלי התקשורת והרשתות החברתיות, אחראים לאשליה שלפיה הציבור מעודכן ובקיא במתרחש. אולם חרף אולפנים פתוחים 24/7 ושטף של דיווחים, מסיבות עיתונאים, הודעות דובר צה"ל, רשתות גועשות ותיעוד מצוותי העיתונות שעד לאחרונה נכנסו ויצאו מעזה, ספק גדול אם הישראלית או הישראלי הממוצעים בקיאים במתרחש באמת בדרום ובזירות האחרות.
עד כמה עצימה הלחימה המתנהלת כיום בהשוואה לשיא התמרון בחורף? היכן שולטים כוחות צה"ל המתמעטים והולכים ברצועת עזה? מי נכנס לוואקום באזורים שמהם יצא הצבא? עד כמה עמוק ערעור שלטון חמאס? האם מה שנראה כהתבצרות פסיבית של הזרוע הצבאית שלו מלמדת על היחלשותה או שמא זו טקטיקה של שרידות? מה פשר העמימות שכופה ישראל סביב הכשרת פרוזדור נצרים ואזור החיץ לאורך הגבול? מה באמת קורה בחדרי המו"מ בדוחא, בקהיר ובביירות? מה הם חוקיה הסמויים למחצה של מלחמת ההתשה בצפון? ואיך מתמודדת ישראל – בים, באוויר ובדיפלומטיה – עם האיום החות'י שפוגע לא רק בביטחונה אלא בעיקר בכלכלה שלה?
את כל השאלות הפתוחות הללו ועוד רבות אחרות פוטרת ישראל בנימוקים המוכרים של ביטחון מידע, ערפל קרב ובממלכת אי-הוודאות שהיא המלחמה. כל מלחמה. בינתיים נאלץ הציבור לברור את המידע שמספקים לו גורמים ישראלים רשמיים, ארגונים בינלאומיים כגון האו"ם ואחרים, תחקירים שמפורסמים בתקשורת, ואפילו המוסדות האזרחיים של חמאס ברצועה ושל הרשות הפלסטינית.
מן הסתם, בחלק מהמקרים מוגבלים הגורמים הללו ביכולתם להגיע לאמת קשיחה ובדוקה. כך למשל, אין לצה"ל אפשרות לדעת כמה מחבלים נהרגו. באותה מידה, אין לו דרך לדעת מה מספר הקורבנות האזרחיים ברצועה, ולאורך המלחמה - באופן לא רשמי - טענו גורמים מטעמו כי אפילו הם מסתמכים על נתוני משרד הפנים של חמאס. לציון חצי שנה למלחמה היום (ראשון), ובניסיון לשרטט תמונה עדכנית עד כמה שאפשר, לפניכם נתונים – וגם הערכות – שאמורים לסייע להבין את הסיטואציה הביטחונית, הכלכלית, האזרחית והחברתית שאליה הגיעה ישראל מאז טבח 7 באוקטובר.
מה למדה מערכת הביטחון
מלחמת חרבות ברזל העמידה את ישראל לראשונה זה שנים במערכה רב-זירתית. זה אמנם עדיין לא קרוב לתרחיש האימים שאליו היא התכוננה בשנים האחרונות, של מלחמה עצימה בכל הגבולות מלווה בירי תלול מסלול רצוף ומסיבי מאזורים שונים במזרח התיכון, אבל צה"ל מתמודד בחצי השנה האחרונה במקביל עם מבצע קרקעי בעזה, נ"ט ושיגורים מלבנון, תסיסה ביהודה ושומרון, ורקטות וכטב"מים מתימן, סוריה ועיראק.
ששת החודשים שחלפו יחייבו את צה"ל בפרט ואת מערכת הביטחון בכלל להליך הסקת מסקנות ועדכון אסטרטגי בכמה וכמה תחומים. הראשון קשור בסדר הכוחות, על רקע הכשל הקטלני שנחשף בבוקר 7 באוקטובר, כשהתברר שמכשול קרקעי ואמצעים טכנולוגיים לא הצליחו לכסות על מחסור בלוחמים ערוכים על הגבול. יהיה לכך השפעה על אורך השירות הסדיר, היקף ימי המילואים וייתכן שגם על סוגיית גיוס חרדים.
מעבר לכך יידרשו עדכונים ושינויים בהיבטים רבים נוספים: מתקציב הביטחון, דרך עומק הכשרת לוחמים, עבור באופן פריסתם בגבולות, המשך בהאצת הפיתוח של מערכות יירוט של ירי תלול מסלול ועד ייצור עצמי של אמל"ח כדי לצמצם את התלות ברכש ממדינות אחרות. ובעיקר, יתחייב טיפול שורש במערכי המודיעין הצבאיים (אמ"ן) והאזרחיים (שב"כ), ובאופן ההסתמכות עליהם.
מהנתונים שפרסם דובר צה"ל לגבי ששת החודשים הראשונים למלחמה עולה כי 604 חיילים נפלו מאז 7 באוקטובר, 260 מהם מתחילת התמרון הקרקעי. 41 מהחללים נהרגו בתאונות מבצעיות (20 מירי דו-צדדי, חמישה מחריגות ירי ו-16 מתאונות אמל"ח, נשק ודריסה). בסך הכול נפצעו 3,188 חיילים, מהם 497 באורח קשה (מתחילת התמרון: 1,550 ו-318 בהתאמה). במהלך המלחמה ביצע חיל האוויר כ-950 פינויים מוסקים של כ-1,300 פצועים.
דובר צה"ל מתייחס גם להיקף נפגעי נפש בקרב החיילים במהלך המלחמה. על פי הנתונים, כ-10.5 אלף חיילים "נחשפו לאירוע טראומתי ופיתחו תסמינים", ומהם כ-1,890 לא חזרו ללחימה (כ-18%).
השבוע דווח בארץ ובעולם על מערכת הבינה המלאכותית "לבנדר" שבה משתמש צה"ל לזיהוי אנשי חמאס וג'יהאד איסלאמי ברצועה. לפי תחקיר של אתר "שיחה מקומית", מקורות בצה"ל אישרו כי בהתבסס על הנתונים שהיא סיפקה הותר להרוג מספר רב של אזרחים פלסטינים ברצועה, בעיקר במהלך השבועות והחודשים הראשונים של המלחמה. מצה"ל נמסר בתגובה כי הפעולות בוצעו בהתאם לכללי המידתיות לפי המשפט הבינלאומי. בנתונים שפרסם הצבא לקראת חצי שנה למלחמה אין התייחסות לקורבנות האזרחיים, רק להערכת המחבלים שחוסלו ברצועה (כ-12 אלף, מהם חמישה בדרגת מח"ט ו"יותר מ-20 בדרג מג"ד") ובלבנון (כ-330). על פי צה"ל, מתחילת המלחמה הותקפו כ-32 אלף מטרות ברצועה וכ-3,300 בלבנון.
לגבי שיגורים לעבר ישראל נמסר מצה"ל על מספר כולל של כ-12,235, מתוכם 9,100 מרצועת עזה, כ-3,100 מלבנון וכ-35 מסוריה. נתונים על שיעור הצלחה ביירוט או על שיגורים על ידי החות'ים בתימן לא נמסרו.
מ-7 באוקטובר גויסו לצה"ל כ-300 אלף חיילי מילואים, כ-51 אלף מהם נשים. על פי נתוני דובר צה"ל, כ-24 אלף מהמילואימניקים היו בני 70-50.
במקביל מנהל צה"ל מאבק בטרור גם ביהודה ושומרון, בין השאר בשורת מבצעים בכפרים, בערים ובמחנות פליטים. במסגרת הפעילות ביצע צה"ל 50 תקיפות מהאוויר - צעד שנחשב חריג למדי לפני המלחמה. במהלך חצי השנה האחרונה דיווח משרד הבריאות של הרשות הפלסטינית על 459 הרוגים (לפי צה"ל, הוא חיסל 420 חשודים בטרור. הפער נובע ככל הנראה מפצועים שמתו במהלך האשפוז, תושבים בלתי מעורבים וכו'). כמו כן עצרה מערכת הביטחון 3,600 פלסטינים, מהם 1,600 משויכים לחמאס. מאז 7 באוקטובר הוחרמו ביו"ש כ-18 מיליון שקל מגורמי טרור.
כלכלה: מכה קשה וסימני התאוששות
מלחמת חרבות ברזל פגעה קשות בכלכלת ישראל, ונחתה על משק שממילא נצרב ברמה כזאת או אחרת בתשעת החודשים שקדמו לה על רקע צעדים כלכליים שונים והשלכות המהפכה המשפטית. הצורך לגייס בתוך יממה מאות אלפי חיילי מילואים, לצד פינוי תוך ימים של מאות אלפי ישראלים מבתיהם בנגב המערבי ובגבול לבנון - שיבשו את העבודה במשק, גרמו לסגירת מקומות עבודה, אילצו בנות ובני זוג של מגויסים להישאר בבית עם הילדים וגדעו פעילות של ענפים שלמים - ובראשם התיירות, בתי האוכל והבידור.
המכה הורגשה היטב בנמל התעופה בן גוריון: מאוקטובר עד מרץ עברו בו כ-38.5 אלף טיסות בינלאומיות, לעומת כ-70 אלף בתקופה המקבילה ב-2022/23. במספרי נוסעים עומד הפער על כ-4.3 מיליון נוסעים מתחילת המלחמה, לעומת כ-10.1 מיליון בין אוקטובר 2022 למרץ 2023.
על פי הערכות האוצר, הנזק למשק הגיע תוך שבועות ספורים לעשרות מיליארדי שקלים ואילץ את הממשלה לגבש תוכניות כלכליות של סיוע למשק והגדלת תקציב הביטחון. במקביל היה הכרח לשכן מאות אלפי מפונים בבתי מלון, והביטוח הלאומי נדרש לסייע לעשרות האלפים שהוצאו לחל"ת.
המשק הישראלי, שידע בעבר לצאת במהרה ממשברי מלחמות וממגפת הקורונה, התאושש גם הפעם בתוך חודשים מעטים, ובראשית 2024 כבר חזר לתפקד כמעט באופן מלא. אולם עלות המלחמה וההלוואות שנאלצה המדינה ליטול עוד יעיקו על אזרחיה שנים רבות.
בריאות: ההלם וההתנדבות
אף תרגיל או היערכות קודמים לקראת אירוע רב נפגעים (אר"ן) לא הכינו את מערכת הבריאות לתרחיש של אלפי נפגעים המפונים לבתי החולים ביום אחד כפי שקרה בדרום ב-7 באוקטובר. כיום נבדקת ההחלטה לרכז את רובם בשלב הראשוני בשני בתי חולים בלבד (סורוקה בבאר שבע וברזילי באשקלון) במקום לפזרם בשלב מוקדם יותר, אולם מאז נרשמה התעשתות והנטל חולק בין מרכזים רפואיים אחרים.
מתחילת המלחמה פונו ואושפזו יותר מ-15 אלף אזרחים וחיילים בבתי החולים. היקף הפגיעות, במקביל להתמשכות המלחמה בעזה, הוביל להרחבת מערך השיקום שעדיין מטפל בפצועים רבים מיישובי הנגב המערבי, פסטיבל הנובה וחיילים שנפגעו ברצועה.
המצוקה הגדולה הובילה גם לכמה מגמות חיוביות ובהן גידול משמעותי בתרומות דם של הציבור והרחבת מעגל המתנדבים במד"א. על פי נתוני הארגון הצטרפו אליו כ-2,000 מתנדבים חדשים בששת החודשים הללו. במקביל, כ-500 רופאים, פרמדיקים וחובשים שהתנדבו בעבר עשו הליכי חזרה לכשירות ושבו להתנדב. בנוסף כאמור נרשם זינוק של 41% בתרומות הדם: 199,750 בחצי שנה, לעומת 141,602 בתקופה המקבילה ב-22/23.
מאות אלפי פליטים בארצם
על פי נתוני הסוכנות היהודית, מיום הטבח ועד סוף מרץ הגיעו לישראל בסך הכול 12,322 עולים חדשים. בסוף 2023 דווח על עלייה חדה בשיעור פתיחת תיקי עלייה בנציגויות בחו"ל, אך הנתון הזה טרם תורגם לעולים בפועל. על פי ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת, ב-2023 כולה הגיעו לארץ 45,533 עולים, לעומת 76,616 בשנת 2022.
זו כנראה המלחמה בעלת ההשפעה הדרמטית ביותר על העורף ב-76 שנותיה של מדינת ישראל, אפילו יותר משלביה הראשונים של מלחמת העצמאות. היא התחילה בטבח של מאות אזרחים, חטיפה של 253 נוספים וכיבוש בן כמה שעות של חבל ארץ, והמשיכה בפינוי של כ-250 אלף תושבים מהדרום והצפון, שלפי הביטוח הלאומי כ-40% מהם טרם חזרו לבתיהם עד היום. על פי נתוני משרד הרווחה והתיירות, והצהרות המוגשות לביטוח הלאומי, הם שוכנו ב-438 בתי מלון ומתקני פינוי.
כ-17 אלף מהמפונים מוכרים למחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, מהם 780 במצב של תשישות נפש. בנוסף מתחילת המלחמה טיפל משרד הרווחה בפינוי 620 אזרחים ותיקים וכ-1,000 בעלי מוגבלויות ובני משפחותיהם מאזורי הסיכון למערכי דיור שונים כגון בתי דיור מוגן ובתי אבות. ככלל דיווח משרד הרווחה על עלייה של 50% במספר הפניות למוקד 118 שלו בהשוואה לשגרה, ובסך הכול התקבלו בו 47,889 פניות (בהקשרי מלחמה ושגרה כאחד).
למלחמת חרבות ברזל יש השפעות עומק חברתיות על רקע ערעור התחושה הבסיסית של יציבות וביטחון לאומי. בין הנפגעים העיקריים נמצאים כ-48 אלף תלמידי גנים ובתי ספר מהדרום והצפון שפונו מבתיהם, שממילא לא למדו יותר מדי בחודש החגים שקדם למלחמה, ורבים נושאים גם את מלקות העיכוב בלימודים שכפו עליהם הסגרים מתקופת הקורונה.
הם נאלצו להתמודד באופן יום-יומי עם הפליטות שנכפתה עליהם, מפוזרים בכל רחבי הארץ, חלקם מנותקים מהחברים, ועם מעט מאוד פנאי רגשי ללימודים. בתי המלון שאליהם פונו הפכו לסיר לחץ של מגורים בצפיפות, על פי רוב בחדר אחד עם ההורים, בלי פרטיות.
משרד החינוך הקים מאות מסגרות חינוכיות ארעיות ובתיכונים גובשו מתווים מקלים במטרה לסייע לתלמידים לצלוח את בחינות הבגרות. מאות מורים, גננות, פסיכולוגיות ומטפלים שגויסו בניסיון לתת להם מענים רגשיים וחינוכיים דיווחו על קשיים בריכוז וקשיים להתעורר בבקרים עקב ערעור סדר היום.
בינתיים רבים מתלמידי הדרום חזרו לבתיהם, אך מצפה להם דרך ארוכה לשיקום וצמצום פערים רגשיים, חברתיים ולימודיים. תלמידי הצפון עדיין מפונים ונערכים לשנת לימודים נוספת מחוץ לבית. הקמת המסגרות, הרצון הטוב והמעטפת - מכילה ככל שתהיה בנסיבות שנכפו על המדינה - אינן יכולות לבוא במקום חזרה הביתה ולכיתה הקבועה והמוכרת.
