מאות בני משפחה וחברים הגיעו היום (א') לבית משפחת תמיר בפרדס חנה, בעקבות מותו של הבן ינון ז"ל, לוחם בגדוד 890 של הצנחנים, שנפל בקרבות בצפון הרצועה. "ינון היה נשמה טובה, חכם. איזה קסם של בחור, כל כך חכם", סיפר הדוד רפי.
אחיו הבכור של ינון נמצא מאז 7 באוקטובר בשירות מילואים בחטיבת גבעתי ואמש יצא להפוגה. האח הספיק להתקשר לאמו ולעדכן אותה שהוא בארץ, ואז שמע על נפילת אחיו הצעיר. "זה אבל כבד, אנחנו לא קולטים איזה אסון פקד אותנו", סיפרו בני המשפחה.
"כולם אהבו אותו מאוד, האמינו בו", סיפר הדוד. "כמה הפצרנו בו שילך למשהו פחות קרבי, שינסה לנצל את החוכמה שלו. הוא הלך למכינה קדם צבאית בדרום רמת הגולן וחיפש להשקיע ולהגיע לסיירת צנחנים או סיירת מובחרת אחרת. הוא היה משקיען עם מוטיבציה, שם הוא שאף להיות ולהשקיע".
"נלחם לחזור ולהיות הכי צנחן שיש"
סמ"ר דביר ברזני ז"ל, לוחם בגדוד 890 מירושלים, לא ויתר על הזדמנות לשחק כדורמים עם חבריו באגודה. "פעם בכמה שבועות הייתי מקבל מדביר הודעה – בוואטסאפ, אינסטגרם, פייסבוק – לא משנה איפה, 'מתי אתה בא לכדורמים?'", סיפר חברו שהם גרינבלט.
"גם כשדביר התגייס ההודעה הזו המשיכה להגיע, אמנם לעתים רחוקות יותר, ובשינוי ניסוח ל'מתי אנחנו הולכים לכדורמים?', אבל היא הגיעה", הוסיף שהם. "הוא היה בחור סקרן ומקסים עם חוש הומור מטורף והתמכרות טוטאלית לכושר. כשיצע לנו לדבר היו לנו שיחות ארוכות על החיים. כאבתי איתו כשנפצע, ועודדתי אותו כשנלחם לחזור ולהיות הכי צנחן שיש".
"הפעם האחרונה שפגשתי את דביר הייתה לפני כמה חודשים בהר הרצל. אני בדיוק הייתי בסיור עם קבוצת תגלית מהלימודים והוא היה במשימת אבטחה", סיפר שהם. "קשקשנו ממש לשתי דקות ואמרנו שניפגש בבריכה, ואני ראיתי ילד מאושר".
מנו מאי, שאימן את דביר, סיפר: "דביר היה ילד רציני, אחראי, טוב לב ומשקיע. הוא שמר איתנו על קשר כל הזמן, גם לאחר שהתגייס. השיחה האחרונה שלנו הייתה אחרי 7 באוקטובר, כשהתקשר לספר שהוקפץ לבארי ותיאר את המראות שחווה שם".
"נער שחלם גבוה"
סמ"ר איתן דישון ז"ל, לוחם בחטיבת גבעתי מירושלים, נפל בקרבות בצפון רצועת עזה. הוא היה פעיל בסניף בני עקיבא בעיר ולמד בישיבת ההסדר בקריית שמונה. יואב וינשטוק, שלימד את איתן בישיבה התיכונית, ספד לו: "הוא נער שחלם גבוה, שהתנדב. רצה לשרת את המדינה הכי טוב שהוא יכול".
"בכל משחק שאגיע אשאיר כיסא ריק"
מאות בני משפחה וחברים ליוו למנוחות את סמ"ר גל מישאלוף ז"ל, מ"כ בגדוד צבר של גבעתי שנפל בקרבות בצפון הרצועה. ביום חמישי שעבר שלחה האם טלי מכתב לבנה שמאז 7 באוקטובר לא היה בבית. "שלחתי לך מכתב ארוך לתוך עזה, הלוואי שקראת אותו. ניסיתי לכתוב לך מכתב אופטימי, לא לכתוב לך כמה אנחנו משוגעים מדאגה עליך. לא לספר לך כמה אני שואלת אם אתה עייף או רעב".
חולקים כבוד אחרון לסמ"ר גל מישאלוף ז"ל
"אני לא מאמינה שאנחנו נפרדים ממך בפעם האחרונה, שלא הצלחתי לשמור עליך שלא יקרה לך מאומה נסיך שלי, אהוב לבי", הוסיפה האם. "לא האמנתי איך יש לי ילד כזה מושלם וחכם. היית תמיד מלא כבוד ועשית הכל לבד. איך אפשר לשכוח ילד כזה עם חיוך הורס?".
אחיו הבכור רז סיפר על השבתות שבהן השניים היו נוסעים יחדיו למשחקים של הפועל תל אביב. "בכל משחק שאגיע אשב ליד כיסא ריק, וכשמישהו ישאל אם אפשר לשבת אומר שלא, שהכיסא הזה שמור לאחר שלי. אחי הקטן, לא נתפס שאני צריך לדבר עליך בלשון עבר. אני כל כך אתגעגע אליך, לטיולים שלנו בארץ אחרי הפועל, לחיבוקים אחרי הגול. עכשיו אני אהיה חזק בשביל לשמור על אמא אבא ומיקה".
"כשהייתי קטנה פחדתי לישון לבד, ועד כיתה ב' הייתי ישנה איתך כל לילה. אמרת לי 'יאללה, אני עייף', ונתת נשיקה במצח", ספדה האחות מיקה. "היית הבן-אדם הכי טוב שאני מכירה, האח היחיד שבאמת אהב לאכול איתי סושי, היחיד שיכולתי לשבת לראות איתו כדורגל בשקט. אתה הראשון שלקח אותי לשער 5, ואז שמת אותי בשער 7 עד שאהיה גדולה".
