עסקה לשחרור החטופים לא תצא כנראה לפועל בקרוב. הסיכויים עדיין קיימים, אבל עד שקטאר לא תקבל תשובות מיחיא סינוואר על כמה שאלות מקדמיות שניסחו ממשל ביידן וישראל, אי אפשר יהיה לדעת אם הדלת נסגרה סופית או שיש סיכוי להגיע לעסקה בתוך כמה שבועות. התשובות של סינוואר צפויות להגיע עד סוף השבוע, ולאחר מכן יתקיים מפגש נוסף של המתווכות עם המשלחת הישראלית ונציגי ארה"ב כדי לדון בהמשך.
לעומת זאת, בחזית הצפונית נראה שחלה תפנית ביוזמה של ישראל. על פי המידע וההערכות, חסן נסראללה נחוש לנקום על חיסול פואד שוכר, ובצה"ל, כפי שמומחש בשטח, החליטו להקדים אותו באמצעות הנחתת מכה מפתיעה על היכולות האסטרטגיות של חיזבאללה. התקיפות באזור העיירה נבי שית ובאזור בעלבכ שבבקעת הלבנון נועדו לנטרל מספר ניכר של רקטות וטילים מדויקים המאוחסנים שם ומהווים את עיקר היכולת האסטרטגית של הארגון. המטרה היא שבמקרה של עימות רחב שיתפתח, תצומצם יכולתו של חיזבאללה לפגוע בעורף הישראלי.
תיעוד פטריית עשן מתקיפה בעומק לבנון, השבוע
בחלק מהתקיפות התוצאות היו מצוינות. בתיעוד שלהן אפשר לראות שהיו פגיעות ישירות שגרמו למאגרי טילים להתפוצץ, וכנראה גם גרמו לאבדות בקרב האוכלוסייה האזרחית הלבנונית-השיעית שמתגוררת בקרבת מקום. במקומות אחרים נראה שפגיעות חיל האוויר היו פחות מדויקות - ייתכן שמשום שחיזבאללה הצליח להוציא מהם את האמל"ח שהיה מאוחסן בהם, או שמראש המודיעין לא היה מדויק.
מכל מקום, נראה שחיזבאללה הבין בדיוק מה צה"ל עשה, ואת הסיבות לכך, ולכן הגיב אתמול (רביעי) בפראות בשיגור עשרות טילים ורקטות לעבר עיר אזרחית, קצרין שברמת הגולן. המשך יבוא.
5 הסעיפים של סינוואר
עסקת חטופים ומערכה בצפון, כפי שברור לכולם, קשורות זו בזו. הסכמה מול חמאס על שחרור הישראלים המוחזקים בעזה והפסקת הלחימה עשויה למנוע הסלמה ומלחמה אזורית. כרגע כל הקלפים במשחק המקאברי הזה נמצאים בידיו של סינוואר. מקורות שמקורבים למו"מ ואינם מאנשיו של בנימין נתניהו מודים שישראל וראש הממשלה שוקלים להתגמש אם מנהיג חמאס יהיה מוכן לקבל את הצעת הגישור האמריקנית האחרונה.
בהודעה חמאס הארגון ביום שלישי הוא דחה את נוסח הגישור הזה, אבל אחרי השיחות שניהל השבוע נתניהו עם הנשיא ג'ו ביידן, סגניתו קמלה האריס ומזכיר המדינה אנתוני בלינקן, הציגה ארה"ב לחמאס שאלות בנוסח "אם ישראל וארה"ב יסכימו ל... מה תהיה תשובתכם?" (תשובת סינוואר, כמובן). התשובות כאמור אמורות להגיע עד סוף השבוע, ואז אפשר יהיה לדעת אם המו"מ נמשך או שמא הגענו למבוי סתום.
כדי להבין מה עומד על הפרק צריך לפענח תחילה מה רוצה סינוואר. על פי המידע הקיים, והמסקנות מהאופן שבו הוא מנהל את המו"מ, עולה שהתוכנית האסטרטגית שלו כוללת חמישה סעיפים שעליהם הוא מתעקש:
1. הפסקת המלחמה והלחץ הצבאי, כולל למשל השמדת מנהרות.
2. סינוואר רוצה שחמאס ישרוד ברצועה כתנועת "התנגדות" ואנשיו לא יוגלו ממנה. עם זאת, הוא לא רוצה להמשיך להיות הריבון ומוכן שעזתים מהרשות הפלסטינית - או אפילו הרשות עצמה או גורם פלסטיני אחר דוגמת מוחמד דחלאן - ינהלו את חיי האזרחים בעוד הארגון יתמקד בלחימה בישראל.
3. חזרה לבתיהם של הפליטים והעקורים שנמצאים כרגע באזורי המחסה, והתחלה ללא דיחוי של שיקום עזה על ידי הקהילייה הבינלאומית.
4. סינוואר דורש שחמאס יוכל לשקם את כוחו הצבאי אחרי המכות האיומות שספג.
5. סינוואר רוצה ערבויות אמריקניות - לא הבטחות, ערבויות - לכך שההסכם יבוצע ושישראל לא תוכל להתחיל במלחמה אחרי סיום השלב הראשון או השני של עסקת החטופים.
המטרה המרכזית של סינוואר היא הפסקת המלחמה. את זה הוא מקווה לקבל אם תתפתח מלחמה אזורית בעקבות התגובה של נסראללה לחיסול שוכר, שתכריח את צה"ל להסיג את מרבית כוחותיו ואת מאמצי חיל האוויר מהרצועה, ולהתמקד בעימות עם חיזבאללה, ואולי גם עם איראן שכרגע מהססת ועם שלוחיה האחרים. לפי פרסומים בעיתונות הערבית, אנשי חמאס בלבנון לוחצים על חיזבאללה להנחית את מהלומת הנקם כדי שתצית מלחמה אזורית.
את חזרת העזתים לבתיהם והתחלת השיקום רוצה חמאס להשיג באמצעות הוצאת צה"ל ממסדרון נצרים, שמפריד בין צפון הרצועה (משם הגיעה רוב האוכלוסייה שהתפנתה) לבין מרכז הרצועה ודרומה, שם מצויים מחסות הפליטים והעקורים. סינוואר רוצה שיחד עם הפליטים והעקורים יחזרו לצפון הרצועה גם אנשיו, ולכן הוא מתעקש שלא יהיה בידוק ישראלי במסדרון.
כדי לשקם את כוחו הצבאי שספג מכה אנושה, ולמעשה פורק, צריך חמאס את מעבר רפיח ואת ציר פילדלפי, שבאמצעותם יוכל לחדש את ההברחות מעל ומתחת לפני הקרקע, כפי שעשה במשך 20 השנים שקדמו ל-7 באוקטובר. לכן ציר פילדלפי הוא דרישה כה מרכזית של חמאס, ובהתאם זו גם הסיבה שבגינה נתניהו מתנגד לה בעקשנות ובאופן פומבי, אף שהוא יודע שזה עלול לטרפד את העסקה.
משחק הפוקר בפילדלפי
בעניין ציר פילדלפי יש בישראל שתי גישות. האחת היא של מערכת הביטחון, ולה שותפים שר הביטחון יואב גלנט, ראש המוסד דוד ברנע, ראש שב"כ רונן בר ומפקד מנהלת השבויים בצה"ל, האלוף (מיל') ניצן אלון. גישה זו גורסת שצה"ל יכול להתפנות מציר פילדלפי כבר עכשיו. גורמים אלה סבורים שצה"ל יכול לחזור לציר פילדלפי בכל עת שירצה אם יבחין בהפרת ההסכם מצד חמאס, כלומר - אם ייוודע שהארגון התחיל לשקם את כוחו באמצעות הברחות דרך מעבר רפיח וציר פילדלפי.
שר הביטחון יואב גלנט בציר פילדלפי
(צילום: שחר יורמן)
לפי הגישה השנייה, של ראש הממשלה נתניהו, אם תפנה ישראל את ציר פילדלפי - הקהילייה הבינלאומית ובעיקר ארה"ב לא יאפשרו לה לחזור אליו, ואולי אף יאיימו עליה בסנקציות, משום שכיבושו מחדש עלול להצית מלחמה אזורית ולחדש את הסבל של תושבי עזה.
לעמדה של נתניהו, כפי שהיא מובעת בפומבי, יש כנראה גם גרסה חשאית שנמסרה לבלינקן, והוא, בחוסר תבונה, חשף אותה בפני חמאס והמתווכות. נתניהו כנראה אמר לו בחדרי חדרים שישראל והוא באופן אישי לא ימנעו השגת עסקת חטופים אם סוגיית ציר פילדלפי תהיה המכשול העיקרי. לפי כל הסימנים, נתניהו הסביר לבכירי ממשל ביידן שאם ישראל תידרש לוויתור בעניין, היא תעשה זאת רק אחרי שהיא תשתכנע שחמאס מעוניין בעסקה כעת ומוכן לבצע אותה. אבל אם ישראל תסכים מראש - עוד לפני שסינוואר הסכים באופן עקרוני - אזי היא תאבד את קלף המיקוח החזק ביותר שלה, וסינוואר, כשציר פילדלפי בכיסו, ימשיך להעמיד קשיים ודרישות נוספות שישראל תצטרך, בלחץ ארה"ב, להיענות להן. נתניהו חושש בצדק שכל ויתור בציר פילדלפי לפני שחמאס הסכים למתווה החדש של ביידן, יהיה נקודת הפתיחה לסבב הבא של המשא ומתן.
המשמעות היא שישראל עדיין לא אמרה את המילה האחרונה בעניין ציר פילדלפי. היא תגיד אותה רק כאשר רוב הנקודות בעסקה לשחרור חטופים ולהפסקת המלחמה תהיינה סגורות ומנוסחות בטיוטת ההסכם.
אשר לערבויות שסינוואר דורש, ישראל מתנגדת שארה"ב תיתן אותן לחמאס, ומסכימה רק להתחייבויות של ממשל ביידן שאינן מעוגנות באופן משפטי.
מכל האמור עולה שהבעיה המרכזית כרגע היא שסינוואר מקווה שמלחמה אזורית בין ישראל לבין חיזבאללה, איראן ושלוחיה תביא לו את הפסקת המלחמה בעזה מבלי שהוא יצטרך לעשות ויתורים. לכן הוא משהה את תשובתו ומחכה שחיזבאללה ינחית את המכה.
ההבדלים בין גישת נתניהו לגבי פילדלפי וציר נצרים לבין גישת מערכת הביטחון הם בעיקר סוגייה פנים-ישראלית, או לכל היותר בין ישראל לארה"ב, ופחות עניין בין ישראל לחמאס. הארגון כאמור ממתין להתפתחויות האזוריות. אפשר להניח שאם הוא יאבד תקווה למלחמה אזורית, עסקת חטופים תצא לפועל תוך זמן לא רב.
האיראנים מתלבטים
כפי שהדברים נראים כעת, ההימור של סינוואר על מלחמה אזורית אינו מופרך. ההסלמה בצפון והמהלומות המקדימות של חיל האוויר על מאגרי הטילים המדויקים של חיזבאללה מעידים שהעיקר עוד לפנינו. אבל עד שלא יתברר אופי תגובת הנקם של חיזבאללה, אי אפשר להעריך מה יקרה במשא ומתן לשחרור חטופים.
לפי הסימנים והמידע בישראל ובארה"ב, נסראללה נחוש לנקום ומנאומיו עולה בבירור מהן שתי דרישותיו. האחת - שהמכה שתונחת על ישראל תרתיע אותה מחיסול בכירים נוספים בעלי מעמד חשוב בארגון, כולל הוא עצמו. השנייה היא בנוסח עין תחת עין: אם ישראל פגעה בשוכר במרכז הדאחייה, בלב ביירות, אזי מהלומת הנקם צריכה לפגוע במתקן צבאי או שלטוני, או בבכיר ישראלי בתל אביב או בקרבתה. אם חיזבאללה יממש את המרשם הזה, עלולה להתפתח מלחמה רבתי בצפון שבמהלכה צה"ל גם ייכנס ללבנון.
איראן לא צפויה בהכרח להצטרף למלחמה לצד חיזבאללה. הזמן שחלף מאז חיסול איסמעיל הנייה בלב טהרן צינן את המוטיבציה של המנהיג עלי חמינאי - ואולי גם של משמרות המהפכה - להנחית מהלומה גדולה על ישראל. יש סימנים רבים לכך שהאיראנים שוקלים חלופות ולא מעוניינים במיוחד לבצע מתקפת טילים וכטב"מים כפי שעשו ב-14 באפריל.
יש אפשרויות רבות לתגובה ואין טעם למנות אותן, אבל חשוב לציין שהכוח הימי והאווירי הגדול שארה"ב ובעלות בריתה צברו באזור מרתיע את האיראנים. הם חוששים שאם יופעלו שלוחיהם בעיראק, בסוריה והחות'ים בתימן, ארה"ב תתקוף גם אותם. הכוח שיש לארה"ב בים התיכון, בים האדום ובקרבת מיצרי הורמוז, נושא לא רק אופי הגנתי. יש לו גם יכולות התקפיות מובהקות שיכולות לזרוע הרס גם באיראן עצמה. כל זה בשעה שאיראן נמצאת במשבר פיננסי קשה וכשהנשיא החדש, מסעוד פזשכיאן, מנסה להביא את ארה"ב להסיר את הסנקציות ההורסות את כלכלתה ופוגעות בה לשנים.
אין בשורה בצפון
כוח המשימה סביב נושאת המטוסים האמריקנית "אברהם לינקולן" הגיע בליל חמישי לאזור והוא מצטרף לכוח המשימה סביב נושאת המטוסים "תאודור רוזוולט" שכבר משייט מול מיצרי הורמוז ובסביבתם. בשני כוחות המשימה האלו יש משחתות וספינות מערכה נושאות טילים מכל הסוגים, ועל הלינקולן יש גם מטוסי F-35C ומטוסי "סופר הורנט", ה-F-18 המשופר.
כוח משימה כזה לא היה במזרח התיכון ולא עמד מול חופי איראן בעשר השנים האחרונות וזה בהחלט מהווה שיקול מרסן במערך קבלת ההחלטות של שלטון האייתוללות. לפי כלי תקשורת ערביים ואיראניים, טהרן לוחצת על חיזבאללה להנחית את מכת הנקם העיקרית והישירה על ישראל בעוד היא שוקלת אופציות יצירתיות אחרות, או הצטרפות מדודה באופן שלא יחייב את ארה"ב לפעול נגדה.
4 צפייה בגלריה
"סופר הורנט" על סיפון נושאת המטוסים אברהם לינקולן
(צילום: U.S. Navy photo by Mass Communication Specialist Seaman Apprentice Daniel Kimmelman/Handout via REUTERS)
השורה התחתונה המתקבלת ממארג השיקולים והשחקנים הסבוך שמרכיב את תמונת המצב היא שסינוואר גורר רגליים ומעכב את תשובותיו בעניין עסקת חטופים כל עוד הוא רואה סיכוי למלחמה אזורית שתעסיק את צה"ל ותפנה אותו מעזה לצפון ולמזרח.
ישראל, בהוראת נתניהו שהכריע בוויכוח מול ראשי מערכת הביטחון, לא תגלה את כל קלפיה וויתוריה במשא ומתן עד שלא יתברר לה באופן מובהק וברור שחמאס מעוניין בהסכם והוא מוכן ללכת לקראתו.
בצפון החלה למעשה המערכה המכריעה, אבל עדיין לא ברור אם היא תתפתח למלחמה כוללת, או שעסקת חטופים שבכל זאת תצא לפועל תביא גם להפסקת אש בצפון, שאחריה יחלו מאמצים דיפלומטיים להסדרה שתסיג את חיזבאללה והנשק הכבד שלו למרחק של עשרה ק"מ לפחות מהגבול עם ישראל. כל הכדורים כעת באוויר, וכך גם תושבי הצפון המותשים שהתפנו מבתיהם אחרי 7 באוקטובר. פתיחת שנת הלימודים ב-1 בספטמבר כנראה לא תביא להם בשורה.
