"היה לך עולם פנימי עשיר"
סמל יקיר ידידיה שנקולבסקי ז"ל
מאות ליוו למנוחות את סמל יקיר ידידיה שנקולבסקי ז"ל, בן 21 מקיבוץ מגדל עוז שבגוש עציון, לוחם בחטיבת השריון 188 שנפל בקרב ברצועת עזה. "ביום רביעי האחרון זכינו לבוא ולראות אותך, ונראית כל כך טוב ואני נרגעתי. ואז הגיעה הדפיקה בדלת שטרפה את הכל", ספדה לו אימו טובה.
הלווייתו של סמל יקיר ידידיה שנקולבסקי ז"ל
"עלינו לארץ במלחמת יום הכיפורים, והנה, 50 שנה אחרי אנחנו עדיין נלחמים על המקום שלנו כאן. יקיר האמין שיש לנו זכות להיות כאן בארץ", הוסיפה האם. "יקירי היקר, תרתי משמע, מתנה שזכינו בה במשך 21 שנה. ילד מיוחד עם עוצמה פנימית. כל כך אהבת את הצבא. פחדתי שלא תסתדר, ואתה פשוט פרחת".
אחותו רננה שיתפה באחת משיחותיה האחרונות עם יקיר. "לפני כמה זמן דיברנו על אהבה. אמרת לי שזה מפחיד בעיניך להתאהב במישהו כמוך. אתה אוהב עמוק וחזק, וכשאתה אוהב משהו זה עד הסוף. אתה היית אמור למצוא מישהי לאהוב אותך, להתחתן ולהביא ילדים, אמור ללמוד את ההיסטוריה של כל דבר בעולם ולצטט לי פסקאות מספרים. אני לא יודעת איך לסכם אותך עכשיו, היה אמור להיות לנו יותר זמן".
"יקירי, כשמך כן היית. היה לך עולם פנימי עשיר. יש אנשים שהכל בא להם בקלות, אתה לא היית כזה. כל תחנה שאותה כבשת השגת בעמל", ספד האח אבירז. "עם פרוץ המלחמה הצטערת שלא ניתן לך לקחת חלק במלחמה, המתנת לתורך להיכנס פנימה. לצערנו, נכנסת בסופו של דבר לקרב שממנו לא שבת".
רוני נאמן, חברה קרובה של יקיר, סיפרה ל-ynet: "אנחנו חלק מחבורה קטנה בקיבוץ של שמונה חברים, תמיד ביחד. לפני הכניסה הקרקעית הוא שלח לנו בקבוצה תמונה כשהוא בטנק וכתב 'מכינים הפתעה לעזה'. לפני שבוע אחד החברים דיבר איתו והוא היה קצת מבואס כי הוא הטנק היחיד עד כה שלא ירה. הוא היה כל כך מגויס למשימה".
"מאז שהתגייסת היה לי ברור שתיפול בעזה"
סרן איתן פיש ז"ל
בגשם שוטף ורוחות סוערות ליוו בני המשפחה והחברים למנוחות את סרן איתן פיש ז"ל, בן 23 מהיישוב פדואל, קצין בחטיבת השריון 188 שנפל בקרב ברצועת עזה. "מי הרשה לך ללכת, מי?", כתב הבוקר אחיו יחיאל. "איתן, אח שלי לנצח, אני עוד אדאג שלא יהיה אחד שלא יכיר אותך, את האישיות המדהימה שהיית".
הלווייתו של סרן איתן פיש ז"ל
"איך מספידים אח קטן? במה מתחילים?", שאל בכאב נריה אחיו. "23 שנים וחצי שהיינו יחד רבות מלספר, אבל אני חושב שהתמצית שלך היא ארבע השנים האחרונות. קצת קשה לי בפורום הזה, אבל זה חשוב. אני רוצה לבקש סליחה. זו קלישאה מושלמת – קרוב משפחה סופד ואומר שהייתה לו תחושה שזה יגיע, אבל התחושה הזאת הייתה אצלי מאז שהתגייסת".
"אין לי מושג למה, אבל היה לי ברור שתיפול במסגרת הצבא, ולא סתם, אלא בעזה. בכל פעם שהיה קורס, אימון או קו שלא כלל את עזה הייתי רגוע. איך שהתחילה המלחמה הבטן התהפכה. דאגתי לבדוק כמה פעמים ביום מתי נראית לאחרונה. בשבועיים הראשונים, כשנשארת בעוטף עם כמה חברים כשהגדוד בפנים, אני יודע שהיית קצת מבואס, אבל אני שמחתי, כי ידעתי שהקץ כנראה נדחה קצת. אני לא נביא, אבל מצמרר ככל שזה נשמע, את ההספד הזה כבר העברתי בראש בכמה ורסיות בחודשיים האחרונים. לא רציתי להכביד עליך את התחושה המקוללת הזו שמלווה אותי מאז שהתגייסת. אני גאה עד כאב להיות אח שלך".
-סרן איתן פיש ז"להדס, אחותו של איתן, ספדה לו: "מאז אתמול בערב אני כואבת ובוכה. כמה דברים לא הספקתי לומר לך – כמה שאני אוהבת אותך. תמיד הרגשתי אותך, כשנתבקשנו להכין לך חבילת חיזוק מהבית, שתקבלו להתרעננות מעזה, עלה בי הדבר שהכי יתאים לך – MP3 עם כל רשימת השירים שלך. עוד לפני שקיבלת את החבילה התקשרת אליי וביקשת ממני לחפש MP3 ולהעביר אליו את השירים שלך".
"מתחילת המלחמה יש לי מסורת של עצמי להתפלל לפני השינה. התפללתי עליך, עם תמונה שלך בראש שלי. מימינו מיכאל, משמאלו גבריאל, מלפניו אוריאל, מאחוריו רפאל, ומעל ראשו שכינת אל. והנה, זה התגשם. אתה מלאך שהצטרף לחבורה שם למעלה".
"נראה כאילו הוא ניבא את העתיד"
סרן יהל גזית ז"ל
סרן יהל גזית ז"ל אמור היה להשתחרר בסוף השבוע משירות קבע כסגן מפקד פלוגה בחטיבת השריון 188. אתמול הוא נפל בקרבות ברצועת עזה. "יהלי הוא גבר חזק ולוחם אמיץ, אבל גם הילד הכי רגיש שאני מכיר", סיפר חבר ילדותו איתמר שטיין. "הוא כתב שירים וניגן על קלידים וגיטרה ויצר מוזיקה יפה כל כך".
חבריו של יהל מבצעים את השיר שכתב
(מילים: יהל גזית, שירה: עמרי שליסל וים גולדשטיין)
במהלך הלוויה השמיעו חבריו של יהלי את אחד משיריו, שנפתח במשפט "זוהי נפילתי הסופית, מעתה מתחיל חורבן". לפי החברים, "זה נראה כאילו הוא ניבא את העתיד. כולנו משרתים כעת בצבא ומגויסים בצו שמונה למלחמה, ומאוד פחדנו עליו. הוא היה הכי מצחיק בחבר'ה ותמיד ידע איך לדבר ומה לומר. תמיד הוא ניצח בדיונים ושכנע את כולם".
ב-7 באוקטובר יהלי כבר לא היה חלק מהגדוד, אבל למרות זאת הוא ירד דרומה. "הוא עלה על טנק והצטרף לקרבות לשחרור הקיבוצים הנצורים", סיפר שטיין. עם התחלת המערכה הקרקעית הוא נכנס לעומק רצועת עזה וניהל קרבות שריון בהמוני מחבלים. לפני כשלושה שבועות יהלי נפצע ברגלו ויצא לחמישה ימי מנוחה בבית אימו. "כולם התחננו שלא יחזור, אבל הוא סירב ואמר שאין סיכוי שלא ימשיך בלחימה. הוא כתב לנו הודעה בשבת, שהם נלחמים והורגים את המחבלים, ומאז לא שמענו ממנו".
אביו של יהל, אסף, נפטר בחודש אוגוסט לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. יהל, שכל עתידו הצבאי היה לפניו, הקדיש את החודשים האחרונים בחייו של אביו עבורו וסעד אותו. אחיו הבכור של יהל, עידו, משרת כמפקד פלוגה בחטיבת הנח"ל. את הבשורה על נפילת אחיו הוא קיבל במהלך הקרבות העזים.
"בטוחים שנלחם עד הרגע האחרון"
רס"ר (מיל') עילי אליהו כהן ז"ל
רס"ר (מיל') עילי אליהו כהן ז"ל, לוחם מגלן בן 23 ממושב בית נחמיה, נפל היום בקרבות ברצועת עזה. 60 ימים אחרי שחבר ילדותו רז בוקובזה ז"ל נרצח במסיבת הטבע שליד קיבוץ רעים. במהלך המלחמה עילי הצטלם בתוך עזה כשעל הקיר מאחוריו כתוב "לזכר רז בוקובזה".
"עילי ורז היו חברי נפש מהגן. הם ביחד ביסודי, בתיכון, התגייסו יחד, ועשו את הטיול הגדול יחד שממנו חזרו לפני כארבעה חודשים", סיפר קרוב משפחתו של עילי. "הוא מגיל 15 התאמן והגשים חלום להיות לוחם במגלן. הוא מאוד אהב את הצבא".
"אנחנו בטוחים שעילי נלחם עד הרגע האחרון שלו, הוא לא פחד לרגע", הוסיף. "הוא תמיד התנדב לכל דבר, היה נשאר שבתות במקום חיילים שהיה דחוף להם לצאת. הוא הביא חיילים בודדים לישון אצלו במושב. ילד שהוא מלח הארץ. טיפוס שקט שהייתה בו המון עוצמה. בחור שקול שהתנהג באדיבות".
בסוף השבוע שעבר עילי בילה יחד עם הוריו ושלוש אחיותיו במושב, כשיצא לחופשה קצרה. ביום ראשון הוא שב לעזה, והיום נפל בקרבות ברצועה.
"אמשיך להפיץ את האור שהפצת"
סמ"ר תובל יעקב צנעני ז"ל
מאות ליוו למנוחות את סמ"ר תובל יעקב צנעני, בן 20 מקריית גת, לוחם בחטיבת השריון 188 שנפל בקרב ברצועת עזה. "תובי שלנו, מלך המשפחה. ילד חינני ואהוב וחייכן. איך אני אמור להספידך? זה לא נתפס. איך לדבר עליך בלשון עבר?", שאל בכאב אביו.
הלווייתו של סמ"ר תובל יעקב צנעני ז"ל
"עולמנו חרב עלינו כשהגיעו לובשי המדים לבשר לנו את הבשורה המרה, ועכשיו גם אנחנו הצטרפנו למשפחת השכול והכאב", הוסיף האב. "ילד שלנו, עטרת ראשנו, אור ליבנו, ה' נתן לנו אותך במתנה לזמן שאול. 20 קייצים של אושר, שמחה, נחת וגאווה. תודה לך ילד, תודה שבחרת בנו להיות הורים. סליחה שלא הצלחנו לשמור עליך".
אחותו ספדה לו: "הלב שלי פשוט לא מכיל את זה שאתה לא פה. כשראינו אותך ברביעי היית נראה שמח, מפוקס מטרה. מלא ברעל רק בשביל להגן על הבית שלך והאנשים שלך. נפלת כגיבור, בשבילי תמיד היית גיבור. אני מחכה שיעירו אותי מהסיוט הזה, אבל אני יודעת שלא אתעורר ממנו. אני אמשיך את דרכך, אפיץ את האור שהפצת לאנשים".
