נדמה שסינוואר לא יכול היה לחלום על כזו הצלחה - הוצאה להורג של חטופים בירי לעבר ראשם מביאה להשבתת המשק בישראל ולזעם כלפי הממשלה, ושוב הוא יוצא נקי מהעסק. כל מה שלא יעשה, כל צעד מפלצתי ולא אנושי - בישראל יצאו המונים בדרישה לתת לו עוד תמריצים כדי להקשיח עמדותיו. מאז ינואר, הוא באופן מסורתי שובר כל הזדמנות לעסקה שפרטיה המלאים מעולם לא נחשפו בפני הציבור שנדמה וחלקו כמה כל כך להיכנע לה.
במעבה האדמה, במנהרות הטרור שבו הוא מחזיק את בנינו ובנותינו יודע סינוואר שהם כרטיס הפיס שלו וברור כי לא יוותר על כולם. שוב הוא מעמיד את החברה הישראלית בפני שסע ומצליח לפורר אותה במשא ומתן עקר על חלק קטן מהחטופים שאותם לכאורה אולי ישחרר.
האם יש לו סיבה כעת, לאחר צפייה במהדורות החדשות ובהצהרות הפוליטיקאים מהאופוזיציה ובכיר ההסתדרות ארנון בר דוד, לשנות ממנהגו? האם זה מה שיסדוק בליבו האכזר משהו שיאיץ בו להתקפל ולהשיב את החטופים? תמים מי שמאמין שכן, שנאתו לנתניהו ולממשלה מעוורת את יכולת ההתפכחות שלו וזה עצוב כל כך.
מדהים שנסראללה ואפילו סינוואר לא הצליחו להשבית את נתב"ג ליותר מכמה שעות. גם ב"מלחמת שלוש השעות" בשבוע שעבר לא הצליחו להשיג את מה שהעניק להם ארנון בן דוד מהסתדרות העובדים
מדהים שנסראללה ואפילו סינוואר לא הצליחו להשבית את נתב"ג ליותר מכמה שעות. גם ב"מלחמת שלוש השעות" בשבוע שעבר לא הצליחו להשיג את מה שהעניק להם ארנון בן דוד מהסתדרות העובדים בתמורה לקצת יותר ממניין כדורי עופרת בראשם של חטופינו. את הזעם הבריא והצודק של כולנו לא מפנים במטה משפחות חטופים לעבר סינוואר ולא דורשים מהממשלה לגבות ממנו מחיר ומהמחבלים הכלואים בישראל. אפילו אין בפיהם דרישה לעצור את הסיוע הבלתי פוסק במזון, דלק וציוד לחמאס ברצועת עזה שם מוחזקים בנינו ובנותינו.
האיומים בהשבתת המשק וזעם המוחים ברחובות רק מחדדים לסינוואר את הערך שבסדיזם שעלול להפוך לתוכנית עבודה קבועה. בכל פעם שהלהבות בישראל ידעכו, הוא יוציא להורג חטוף נוסף - ששוב יוציא את ההמונים לרחוב במחאה נגד נתניהו וממשלתו. מהלימבו הזה רק נתניהו יכול להוציא אותנו, כל עוד הוא מכהן עדיין בתפקיד.
הביקורת על הממשלה לגיטימית. הכעס והתסכול מאובדן האסטרטגיה והדרך. מזה קרוב לשנה שאנחנו חיים מול הנהגה שבראשה עומדים ראש ממשלה ושר ביטחון שלא מסוגלים לעמוד ולהצביע בבהירות על מטרות המלחמה, מלבד לשאת הצהרות שאבדו מערכן כבר לפני חודשים ארוכים. השניים מובילים לדשדוש בשל חוסר היכולת לקבל החלטות אמיצות, להישיר מבט אל הציבור באומץ ובכנות, להציג את המחירים השונים ולהבהיר מה בדיוק דורש חמאס, מה המשמעות של כך ומה הם מציעים לעשות אחרת. איזו הצעה מעשית, טקטית ואסטרטגית הם מתכוונים להביא.
ובאין כזו, ואל מול ואקום אדיר שכזה ותסכול וחוסר אמון, לא פלא שקמים פוליטיקאים כמו בר דוד וחבריו שמנצלים את ההזדמנות למאבק פוליטי על גבם של החטופים. גם אם דאגה כנה לשלומם בגרונם וכוונתם נכונה, הרי שמעשיהם הרסניים ומסוכנים לחיי החטופים ולחברה הישראלית.
יאיר קראוסליקוי המאורות הזה הוא לא רק מנת חלקם של מתנגדי נתניהו, ואין ספק כי הוא תדלק ומתדלק אותה כמעט על בסיס יומיומי בחברת חלק משרי הממשלה שנהנים מגלוני הנפט שהם משליכים למדורת הפירוק הישראלית. בעת כזאת, יש כל כך הרבה סיבות לצאת נגד הממשלה – מספיק לראות את חורבן הצפון ואובדן התקווה והעתיד בו, מול מערכות שיקום מדומיינות שלא מצליחות אפילו לבנות כהלכה את מערכי התשתיות להצלת האזור – כדי למחות ולדרוש שינוי.
אבל החטופים הם לא הכלי לעשות זאת. ובטח שלא הלחץ על הממשלה להיכנע לכל עסקה שהיא ובכל מחיר שהוא, רק בעבור חלקם. זה לא ישיב את החטופים בחיים.
