נתת את כולך לעם ישראל / אפרת רז, אלמנתו של נעם רז
נעם,
כמעט שנה מאז נשמתך עלתה השמימה.
ומאז - ויהי נעם. נהיה יותר נעם בארץ.
כמעט שנה של כאבי פנטום
כאבים מטורפים של געגוע.
אתה חסר כל רגע
ומצד שני - אתה מופיע יותר ויותר במציאות.
כמו בקבוק בושם שהתנפץ ועכשיו כולם מתבשמים מאורו הטוב, הפכת למודל. להשראה.
אלפי־אלפי אנשים רוצים להתבשם מאורך, ללכת בדרכך,
לגעת ברז של נעם.
אתה יודע, פתחתי איתך קבוצה בווטסאפ - "יוזמות ומפעלים לעילוי נשמתך". יש מאות כאלו! מעבר לעשרות רבות של קבוצות שבאות למטע הזיתים שלך לשמוע עליך, כבר יש רחוב על שמך, בתי ספר על שמך, יסודי וחטיבה צעירה, בית כנסת, שלושה ספרי תורה שהוכנסו לעילוי נשמתך והרביעי בדרך, אמבולנס נט"ן ואמבולנס לבן, אופנועם - אופנועי הצלה, מינילנס, יחידת מתנדבים על שמך, 36 תינוקות הקרויים על שמך (מהם 6 בנות), שירים שנכתבו עליך והולחנו, סיומי ש"ס רבים, כרמים שניטעו ומצפורים ופינות נוף בכל רחבי הארץ, מרוצים, גני כושר ועוד ועוד. מיזמים רבים בתחומי הספורט, החינוך, הצבא, התורה, הרפואה והחקלאות.
נעם,
רוב האנשים האלו, שכל כך טורחים למענך, לא הכירו אותך מראש.
והם מכל הקשת הישראלית והיהודית - חילונים, חרדים, דתיים לאומיים, שמאל וימין, מהארץ ומחו"ל, מבוגרים, נוער וילדים. כבר כמעט שנה אני חווה איך לכולם אכפת, איך כולם אוהבים ומחבקים, איך כולם יחד מאוחדים.
אני חווה את העם היפה שלנו ואיך הצלחת להניע אותו לעשות עוד טוב.
ממש נעם = נוע עַם.
מה יש בך, נעם, שככה נגעת בכולם?
הרי חיית רק 47 שנים קצרות. אבל ימים ארוכים.
ניצלת כל רגע, נתת לכל רגע משמעות.
חיית כמו 4 אנשים בו זמנית, מְאַחֵד הפכים:
לוחם ימ"מ חד, נועז ואמיץ, 23 שנים קוטל את הרע
ומצד שני פרמדיק ביחידה ובאזרחות במקצועיות ובעדינות, מציל חיים, מוסיף טוב.
בן תורה מחובר לקודש, לשמיים
ומצד שני חקלאי חרוץ נטוע ברגבי הארץ והאדמה.
מסור לציבור כל כולך 24/7
ועם זאת מסור לבית, איש משפחה למופת - להורים, לזוגיות, למשפחה.
כשרוני, אחראי, חכם ועמוק
אך עם נשמה של ילד, שובב עם חיוך ענק, צחוקים עם הומור משובח.
מוכשר בכל תחום
ולא מחזיק מעצמך במאום.
עסוק בדברים הגדולים
ורואה את הפרטים הקטנים והאנשים השקופים.
לימדת אותנו בענווה גדולה
לחיות בפשטות, בצניעות ובפנימיות אמת גדולה.
בהתמסרות - לכל אחד. לכל דבר.
נתת את כולך לעם ישראל.
ממש חייל של עם ישראל.
היית מחובר לכולם ומחבר את כולם.
8 צפייה בגלריה
"כמה אנחנו צריכים אותך, את העין הטובה שלך, את השורשיות והארצישראליות"
(צילום: שאול גולן)
כמה אנחנו צריכים אותך! במיוחד בימים אלו.
את העין הטובה שלך שרואה כמה טוב יש במציאות, את השורשיות והארצישראליות, את הרֵעות, המשפחתיות, הצניעות, הנקיות והאמיתיות, את העמל, ההתמדה והנחישות - להיות הגרסה הכי טובה של עצמך.
פשוט. להיות. טוב.
ולעשות טוב.
נֹעמי,
אתה כמו מראָה.
מזכיר לנו מה יש בתוכנו -
מי אנחנו. לְמָה אנחנו.
בשקט שלך,
החוסר העצום שלך
צועק לנו
להמשיך את דרכך.
דרכי נעם.
אוהבים אותך כל כך.
•••
רב־נגד נעם רז, לוחם ימ"מ, נהרג במהלך פעילות מבצעית סמוך לג'נין. בן 47 בנופלו, הותיר אחריו אישה ושישה ילדים.
אנחנו כל כך מתגעגעים / דבורה פאלי, אמם של יעקב ישראל פאלי ואשר מנחם פאלי
כבר יותר מחודשיים שאתם לא איתנו. הצחוק, השמחה, מאור הפנים והאהבה השופעת שלכם נותרו מונצחים בתמונות שהכו גלים בכל המדינה. יודעים כמה אנשים מחזיקים את התמונות האלה? יודעים בכמה לבבות נגעתם?
זוכרים שלילה אחד לפני השינה אמרתי לכם שאני אישה מאוד עשירה? שה' נתן לי ילדים חמודים, שכל אחד שווה יותר ממיליון דולר? אושי, זוכר שאמרת לי אז בכזאת מתיקות: "אמא, אבל יש לי חבר שהם יותר עשירים, כי יש להם יותר ילדים..."? תמיד ידעתי שאתם יקרים כל כך. אבל רק אחרי לכתכם הבנתם שאתם לא יקרים רק לי, הבנתי שאתם שייכים לכל העם. כל אחד הרגיש קשר ושייכות, ואוהל המנחמים הגדול קלט כל כך הרבה אנשים שלא הכרנו קודם ובאו להשתתף.
אחת הנשים שבאה לנחם ציינה אז עובדה מעניינת ואמיתית: הפיגוע הרצחני שבו נקטפתם באותו יום שישי, בתחנה, היה באותו זמן שבו בסוריה ובטורקיה התמודדו עם רעידת אדמה שגבתה מאות ואלפי הרוגים. בישראל הזדעזעה האדמה כאשר אתם נלקחתם - שני ילדים יהודים מתוקים.
זו הייתה התחושה שלי בכל אופן - ההדים, התגובות, המכתבים שקיבלנו מארץ והעולם, האנשים והנשים שבאו ובכו בדמעות, הקבלות, החיזוקים והתפילות לעילוי נשמתכם ולרפואת אבא שיחי' שלא נגמרו. הבנתי אז את המשמעות העמוקה של "ישראל ערבים זה לזה". אנשים אמרו לי - הם לא רק שלכם, הם של כולנו, ואם קרה כזה אירוע נורא זה צריך לדבר אלינו, אנחנו צריכים לעשות עם זה משהו! לא להישאר אותו דבר. להתקדם, להתרומם, להיות טובים יותר.
אושי ויעקב מתוקים, אנחנו כל כך מתגעגעים, וזה כל כך קשה. אבל אנחנו בטוחים שלכם טוב! אתם נמצאים במקום גבוה וקדוש כי נהרגתם על קידוש ה', בגלל היותכם יהודים! והידיעה הזו מנחמת אותנו. אתם בוודאי גם רואים מלמעלה ויודעים, על יהונתן רפאל המתוק שנולד לנו, ושימח אותנו ואת כל עם ישראל. הילדים שאלו מתי נספר לו עליכם. כנראה שהוא יגדל למציאות הזו, של תמונות, סיפורים ומקום ענק בלב של געגוע.
אבל עכשיו, כשאתם קרובים כל כך לאבא שבשמים, אבא שאוהב כל כך את הבנים שלו, תתפללו עלינו, תתפללו שסאת היסורים והסבל של עם ישראל, והרדיפות שרודפים אותו כבר אלפי שנים... יסתיימו כבר! תתפללו שנזכה לשלום אמיתי - קודם כל שלום בינינו, כבוד הבריות ואהבה אמיתית - אהבת חינם שכבר תביא לנו את הגאולה. ושנזכה במהרה לברכה של "אם בחוקותי תלכו... ונתתי שלום בארץ...” לשמחה שלמה ולתחיית המתים, וניפגש איתכם בקרוב אמן!!
באהבה, אמא.
ועוד מילה מאבא:
בכל מוצאי שבת הייתי הולך אתכם לבית הכנסת, לשעה משותפת של לימוד. יעקב, עוד לא ידעת לקרוא, אבל באיזה מתיקות ושמחה עשית את העבודות של לימוד האותיות והניקוד, כמה שמחת לספר מה שלמדת בפרשת השבוע. אושי, כמה אהבת, ובאיזה חשק הלכת כדי שנחזור יחד על לימוד החומש.
בשעה הזאת לימדתם אותי מהי אהבת תורה, כמה היא מתאימה לכל גיל וכמה היא משמחת. אני בטוח שעכשיו, ב"ישיבה של מעלה" משלימים לכם את מה שלא הספקתם פה. ולוואי ובזכותכם יאמר בורא עולם לצרותינו די.
•••
יעקב ישראל ז"ל (5) ואשר מנחם ז"ל (7) נרצחו בפיגוע דריסה בשכונת רמות הירושלמית בפברואר האחרון.
אהבת את החיים ותכננת הרבה / מוסטפה סואעד, אחיו של רב־סמל אסיל סואעד
אחי, יקיר ליבי, חיים שלי,
יום הזיכרון מתקרב, ומי היה מאמין שהשם שלך ייקח חלק ביום העצוב הזה? זה נוגע הכי אישי, הכי קרוב שיש.
החוסר שלך לא נותן מנוח, יום־יום הכאב והגעגוע אליך מלווה אותנו דקה בדקה, וככל שהזמן עובר הגעגוע מתגבר יותר. הימים קשים ומלווים בזיכרונות ובסיפורים שישארו איתנו לנצח. אתה הגאווה שלנו.
בעשייה שלך תרמת, עזרת ותמכת לכל מי שהיה סביבך. תמיד שאפת להצליח ולהתקדם בחיים. אהבת את כולם מכל המגזרים והעדות למיניהם. בכל מקום שבו נכחת סחפת אחריך אנשים להצלחה, כל הזמן נתנת מעצמך לטובת כולם, רצית שכולם יצליחו בדברים הכי פשוטים וקטנים.
אני גאה בך, והכוחות שלנו להמשיך זה לעשות הכל להנציח אותך. כל עוד מישהו זוכר אותנו, אנחנו חיים.
נפלת בגיל צעיר על ידי בן עוולה נתעב, מחבל שונא אדם ושונא אנושיות. למרות זאת הספקת לעשות הרבה המון דברים טובים למען כולם. אהבת את העבודה שלך, עבודת שליחות וקודש.
היית בנאדם מקסים, חייכן, אהבת את החיים ותיכננת הרבה דברים. כל מטרה שהצבת לעצמך - הגשמת. כל מי שהכיר אותך סיפר כמה אתה בנאדם מיוחד. אני בטוח שלמעלה יותר טוב לך, במקום שאין בו רשעים ובני עוולה.
תשמור עלינו, אח יקר.
•••
רב־סמל אסיל סואעד, לוחם משמר הגבול, בן 22 בנופלו, נהרג בפיגוע במחסום שועאפט. הותיר אחריו הורים ושישה אחים.
אור, עלית לשמיים וחושך נותר / אייל אשכר, אחיו של אור אשכר
אור שלנו,
את הסרטונים מאותו הלילה מהמצלמות שמרשתות כל פינה בדיזנגוף, הרחוב שלנו, אני בוחר לעולם לא לראות.
אומרים שהמחבל הישיר לעברכם מבט ברגע שיצאתם מהבית שלך, באמצע הרחוב הראשי של מדינת ישראל. שלושה חברים בחליפות הכי יפות בדרכם לשמח חתן וכלה. לאחר שחלפתם על פניו הוא הסתובב, שלף את האקדח ועם כדור בכל אחד מכם קרע את החיים כפי ששלוש משפחות הכירו.
מיקי ורותם שרדו את הפיגוע ויסחבו את הלילה הזה איתם כל החיים. אתה, שהיית הכי גבוה וחסון, הותקלת ראשון וכדור המרצחים שנורה אליך מאחור, מטווח אפס, ניפץ את הבועה התל־אביבית שאנו כה אוהבים. אתה, שבצבא היית מדריך לוחמה ונמצאת בשיא הכושר שלך, חטפת את הפגיעה הקטלנית. רק מאחור, כשאתה הכי לא מצפה לזה, בתוך הבית שלך – הוא היה יכול עליך.
מי שצפה בסרטונים מאותו ערב היה בטוח שמאותה ירייה - מתים במקום. אבל לא אתה. בזכות החוסן שלך ובזכות פראמדיק שחירף את נפשו כדי להשאיר את נשמתך בגופך הגעת לבית החולים. אור, איך במקום להגיע לחופה הגעת לשכב חסר אונים במחלקת טיפול נמרץ?
היית הלוחם הכי אמיץ. את הכאב מהמוות הטרי של אבא שלנו הפכת לדלק, ובתוך פחות משנה המראנו כולנו איתך לאליפות העולם בתחרות איש הברזל. ספורט שרק מעטים מצליחים בו, שדורש מהעוסקים בו להביא את הראש לדחוק את הגוף אל מעבר לקצה גבול היכולת האנושית. לימדת אותנו שגם כשמתאבלים, חייבים להישאר בתנועה.
בעוז נלחמת גם את מלחמתך האחרונה בבית החולים. במשך 11 ימים היית המוקד לתפילות של עם שלם, על אדמת ארץ ישראל ובעולם כולו. היית האור הכי גדול באחת התקופות החשוכות שהמדינה שלנו ידעה ב־75 שנותיה.
כולנו סירבנו להאמין לרופאים שאמרו שאת מה שהטרור לקח מאיתנו באותו לילה מקולל גם אלוהים לא יכול להחזיר, אך ליד מיטת בית החולים, ולאחר שהבנו שהתקוות שתשוב אלינו נגוזו, כבר הפצרנו בך לחדול מלהילחם ולהשתחרר מהייסורים. לאחר 11 לילות חשוכים, בבית החולים איכילוב וברחובותיה הקרירים ומלאי המפגינים של תל־אביב, האור הנדיר שלך עלה לשמיים.
אתה מבין, אור שלי, את כנפי הברזל שלך אף רוצח לא יכול לקחת ממך. אחרי 32 שנים קצרות שבהן הארת את הלבבות של המשפחה והחברים, עלית למעלה כדי להאיר את כולם. בדיוק כשאנשים נושאים יותר מתמיד את דגלי ישראל ברחובות, כשנדמה שהחושך גובר על האור, איחדת את כולנו. הזכרת לנו שיש עוד אנשים נדירים כמוך בקרבנו, שכל מטרתם היא להאיר, שעוד לא אבדה תקוותנו.
לבסוף עזבת אותנו ב־20.3.2023. גילינו שזוהי נקודת השוויון: היום שבו אורך היום ואורך הלילה שווים. אנחנו בוחרים שמות לילדים שלנו ומקווים להפיח בהם משמעות. לך אמא ואבא קראו "אור אשכר", אור שהוא מתנה. כמה נדיר צריך להיות אור של אדם אחד כדי שבזמן שבלבבות של עם שלם שורר חושך כבד, ייווצר שוויון בין חושך לאור? נאלצנו לגלות, בדרך הכואבת ביותר, שזה חייב להיות אורו של מלאך. העניין עם מלאכים, אח שלי, זה שאף אחד לא מסביר לך על המשימה שלהם בעולם הזה, על הזמניות של הכל, על האביב הקצר כשהם מסתובבים איתנו, והחושך שנותר כאשר הם עולים לשמיים.
היית בשיא שלך, ילד יפה שלנו. בשיא האהבה, בשיא הבריאות ובשיא התשוקה והנתינה, והשיאים האלה ייחרתו בליבנו לנצח: הפסגות שהעפלת אליהן כספורטאי והפסגות שלך כבן אדם שידע להיות החבר המושלם ומשענת לכל הסובבים אותו. עכשיו התור שלנו לקחת את האור הגדול שהשארת בלבבותינו ולהפיח בעזרתו תקווה חדשה: למרות העצב הגדול שמסביב, נשאף להיות בשיא שלנו. זה מרגיש עכשיו קשה, אולי בלתי אפשרי, אבל כשנילחם לעשות את זה, נרגיש שאנחנו צועדים איתך, בדרכך.
•••
אור אשכר נפצע אנושות לאחר שנורה בפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל־אביב ב־9.3.2023. הוא נפטר לאחר 11 ימים. לאחר מותו תרמה משפחתו את איבריו.
