"פשרה בקרב על אביתר, אחרי כמעט חודשיים של מאבק: תושבי המאחז אישרו את מתווה הפשרה שהוגש להם", כך נפתחה הידיעה שפורסמה כאן שלשום (יום ב') על הסכם הכניעה המביש שמקדמת ממשלת ישראל מול קבוצה קטנה של עברייני בנייה אידיאולוגים. שורה אחת שכוללת בתוכה את כל הפסול בנוגע להתנהלות המדינה מול מתנחלים.
רוב הציבור הישראלי מקבל המתרחש באביתר בשוויון נפש. למי אכפת מעוד מאחז? גם התקשורת הישראלית משתדלת לתפוס מרחק ולנסות להציג את האירוע כסוגייה מורכבת, או לכל היותר כתפוח אדמה לוהט פוליטי. במציאות, הסיפור פשוט: מדובר בהשתלטות בלתי חוקית על קרקעות ובנייה בלתי חוקית. אין כאן "אולי" ואין "אבל". הדיון על מעמד הקרקעות הוא הסחה מהאמת הפשוטה.
אלוף פיקוד המרכז, תמיר ידעי, הריבון בגדה, אמר זאת מפורשות. המתנחלים, קבע, "הפרו את הדין בצורה בוטה וחמורה". הוא הוסיף שהבנייה במקום לאחר הוצאת צו התיחום היא "התנהלות בוטה וחמורה ביותר שמצביעה על חוסר תום לב". אז אמר. זאת סיבה לא להעניק להם פרס?
הפעם הוסרו כל המסכות. המאחז לא פונה כבר למחרת היום שהמתנחלים השתלטו על הקרקע. הרשויות אפשרו לו להמשיך ולגדול. הן כנראה אף סייעו לו
וכל זה נעשה בלי שום ניסיון הסתרה. עם עליית הקרוואנים הראשונים על הקרקע אמר ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, כי "כאזרחים תשובתנו לטרור: תנופת בנייה והקמת יישובים חדשים". זו המנטרה של דגן כבר שנים. הוא רוצה ליצור עובדות בשטח, להקים עוד מאחזים ולמנוע מהפלסטינים גישה לעוד ועוד שטחים שבעבר היו שלהם.
האסטרטגיה פשוטה: קודם נתפוס את הקרקע, אחרי זה ניכנס לפלפולים משפטיים ולחצים פוליטיים, ובסוף נתבל בקורטוב של איומים על מלחמת אזרחים. אין כאן שום חידוש. מפעל ההתנחלויות פועל ככה כבר יותר מ-50 שנה. כולם יודעים. כולם מעלימים עין כמה שאפשר.
ההבדל הגדול הוא שהפעם הוסרו כל המסכות. המאחז לא פונה כבר למחרת היום שהמתנחלים השתלטו על הקרקע. הרשויות אפשרו לו להמשיך ולגדול. הן כנראה אף סייעו לו. חברי כנסת עולים לרגל לקבל את ברכתם של עברייני הבנייה, ושרי הממשלה מבקשים את אישורם של מי שהשתלטו על קרקע שלא שייכת להם להסכים למתווה פשרה.
גלעד גרוסמןיורם להמןולמה שלא יסכימו? הרי אף אחד ממשתלטי אביתר לא חסר בית. אף אחד מהם לא עומד בפני סכנת גירוש אמיתית. המטרה הייתה להיאחז בקרקע והיא הושגה, בין אם יוקם מאחז, ישיבה או בסיס צבאי. הפלסטינים יורחקו. עוד עז ועוד דונם. ואף אחד לא עוצר לרגע לשאול, למה בכלל שואלים אותם? איך קרה ששלטון החוק נמעך ונרמס ונהפך לבוז וללעג, רק בשל העובדה שהלובי הפוליטי של המתנחלים מחזיק את הפוליטיקאים הימנים במקומות רגישים?
את אביתר היה צריך לפנות ברגע שהוקם. את הפולשים יש להעניש במלוא חומרת הדין. כאזרחים, תשובתנו לטרור הבנייה הבלתי חוקית צריכה להיות ברורה: דרישה מהממשלה והצבא למצות את הדין עם מי שמפר אותו באופן כל כך בוטה וגס.
ויש עוד הבדל הפעם. אם המאחז לא יפונה, מי שיהיו חתומים על הפשע הזה הם לא רק אנשי הימין, אלא כל הפוליטיקאים, שרים וחברי כנסת בשמאל, שנותנים לכך יד. השינוי, מתברר, כמו החוק, עוצרים בקו הירוק.
- גלעד גרוסמן הוא דובר תנועת "זזים - קהילה פועלת"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
