עורך הדין הבלגי סטניסלס אשכנזי נוהג ברחובות בריסל, איתו ברכב נמצאות בנותיו. הוא מוריד אותן בחוגים שונים וממשיך לבית הכלא, שם יפגוש את הלקוח שלו, מוחמד אבריני.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אבריני נידון בפריז למאסר עולם (שקצוב למינימום של 22 שנה) על חלקו בסיוע לפיגועי הטרור ב-13 בנובמבר 2015 באולם הבטקלן, מחוץ לאצטדיון הכדורגל בסן-דני ובבתי הקפה בפריז.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בפיגוע המשולב הזה נרצחו 130 איש ו-413 נפצעו, 99 מהם באורח קשה. אלפי אנשים, מהניצולים ועד המשפחות, החברים ואנשי כוחות הביטחון, נותרו מצולקים בנפשם. אבריני עומד עכשיו לדין בבלגיה על חלקו בפיגועים בבריסל ב-22 במרץ 2016, ברכבת התחתית ובשדה התעופה הבינלאומי זבנטם, שם אמור היה לבצע פיגוע התאבדות והתחרט ברגע האחרון.
6 צפייה בגלריה
''לשים לב להחלטות שרירותיות, גם בדיני טרור''. מחוץ לאצטדיון בסן-דני לאחר הפיגוע המשולב
(צילום: רויטרס)
"את רואה את הבת שלי", מכוון אשכנזי את המצלמה בסלולרי שלו לכיוון נערה צעירה היושבת לצידו, "היא מאמנת בבתי ספר בבריסל ילדים ישראלים, יהודים ופלסטינים לדבר בציבור, כמו עורכי דין בנאום ההגנה. היא מאוד בקיאה בנושא המאבק הפלסטיני, ובו-זמנית בזכות ישראל להתקיים ולא להיות קורבן לטבח. היא ביקרה בישראל המון פעמים והיא הרבה יותר נבונה ממה שאני הייתי בגילה", הוא צוחק.
אשכנזי הוא לא עורך הדין היהודי היחיד שמגן על טרוריסטים מוסלמים קיצונים במשפטי הפיגועים שהתרחשו ב-2015. אוליביה רונן, שאותה ראיינתי במשרדה בפריז, הגנה על הנאשם המרכזי במשפט הפיגועים, סלאח עבדסלאם, היחיד מחברי חוליית הטרור שנותר בחיים ונידון בצרפת למאסר עולם ללא אפשרות לקיצור העונש. גם הוא עומד עכשיו למשפט בבריסל.
עו"ד אוליביה רונן: "היהדות היא מרכיב אחד מני רבים בזהות שלי, כמו העובדה שאני אישה, צרפתייה ועורכת דין. בדיוק כמו העובדה שיש לי עקרונות שאני מוכנה להיאבק למענם והם חשובים יותר מהבדלי הדת. לא אאסור על עצמי להגן על אנשים שאינם חושבים כמוני"
"היהדות היא מרכיב אחד מני רבים בזהות שלי", מסבירה רונן בת ה-33. "כמו העובדה שאני אישה, צרפתייה ועורכת דין. בדיוק כמו העובדה שיש לי עקרונות שאני מוכנה להיאבק למענם והם חשובים יותר מהבדלי הדת. ההומניזם הוא מעל לכל. אני לא נוטשת את היהדות ולא מחביאה את הזהויות שמהן אני מורכבת. לא אאסור על עצמי להגן על אנשים שאינם חושבים כמוני.
"לשוחח איתם היא דרכי להגיע לדיאלוג ולהחזיר אלינו אנשים שמוחקים מעולם הערכים שלהם את היהודים, את מערכת המשפט, את העולם המערבי. אנחנו חייבים לדבר איתם אם אנחנו מעוניינים להצליח לשמר את החברה שלנו. אין סתירה בין הדברים".
ב-13 בנובמבר 2015, בין תשע לעשר בערב, ביצעו שלוש חוליות מחבלים אסלאמיסטים שורת מתקפות טרור מתואמות ברחבי פריז. בחוליה הראשונה הפעילו ארבעה מחבלים חגורות נפץ מחוץ לאצטדיון הכדורגל בעיר סן-דני שמצפון לעיר.
במקביל, קבוצה אחרת של שלושה מחבלים החלה במסע ירי לעבר מסעדות ובתי קפה ברובעים העשירי וה-11, שבסופו אחד מהם, ברהים עבדסלאם, אחיו הגדול של סלאח, הפעיל את חגורת הנפץ שלו מול בית קפה נוסף.
שלושה מחבלים אחרים נכנסו לתיאטרון הבטקלן, ירו לעבר הקהל שבא למופע רוק והחזיקו את אלו שנותרו בחיים כבני ערובה עד למבצע החילוץ של הכוחות המיוחדים הצרפתיים, אחרי חצות. כל המחבלים שנטלו חלק פעיל בפיגועים נהרגו או התאבדו במהלכם.
סלאח עבדסלאם בן ה-33, שהסיע את חוליית המחבלים לאצטדיון סן-דני, אמור היה להפעיל את חגורת הנפץ שלו במקום. האם התחרט או שמא החגורה לא התפוצצה? "אני עדיין מחכה שהתביעה תוכיח כי מדובר בתקלה. זה תפקידה", אומרת רונן, שטוענת שהלקוח שלה התחרט.
עבדסלאם ברח בחזרה לבריסל, הסתתר ונתפס בפשיטה במרץ 2016 ברובע מולנבק, שבו גדלו או התגוררו רוב חברי קבוצת הטרור ושם גם הפכו למוסלמים קיצונים.
מוחמד אבריני בן ה-38, שעליו מגן אשכנזי, הורשע בהשתתפות בתכנון הפיגועים בפריז. אחיו של מוחמד, סוליימן, נסע לסוריה להצטרף לג'יהאד ונהרג.
אבריני, שישב אז בכלא על עבירה פלילית, נסע ביוני 2015 גם הוא לסוריה כדי לפקוד את קברו של אחיו. שם פגש חבר ילדות והתבקש לשנע סכומי כסף למימון הפיגועים. הוא השתתף בתכנונם בבלגיה ונסע עם חברי החוליה לפריז, אך בסופו של דבר חזר במונית לבריסל מבלי להתלוות לאף צוות. הוא השתתף בהכנות לפיגועים שנערכו במטרו ובשדה התעופה בבריסל במרץ 2016, וידוע כ"איש עם הכובע" ממצלמות האבטחה של שדה התעופה. גם שם הוא עשה סיבוב פרסה ולא הפעיל את חגורת הנפץ.
בפיגועים הללו נהרגו 32 איש, מתוכם 16 בשדה התעופה, ונפצעו 340. אבריני נעצר בבריסל ב-8 באפריל 2016. הוא היחיד ששרד מחוליית הטרור הבלגית, שמנתה ארבעה משתתפים. אשכנזי טוען שהלקוח שלו חזר בו שלוש פעמים מביצוע פיגועים: כשחזר מסוריה ולא התגייס לדאעש, כשחזר מפריז מבלי לבצע את הפיגוע וכשסירב להתפוצץ בשדה התעופה זבנטם.
"אבריני מעולם לא רצה להשתתף במבצעים הללו, והוא אשם בשיתוף פעולה, שעליו הוא נשפט", טען אשכנזי בנאום ההגנה. "פחדנות היא תכונה אנושית המעידה רק על העובדה שבניגוד לאחרים, רגליו נטועות במציאות. לא הייתה שיחה אחת בינינו במהלך המשפט שבה הוא לא אמר לי: מה שהם עברו זה נורא". בשיחה איתי מוסיף אשכנזי כי "הדבר הראשון שאבריני אמר לי כשנכנסתי לתא המעצר שלו הוא: 'הוקל לי'".
6 צפייה בגלריה
מוחמד אבריני בבית המשפט. עומד לדין על חלקו בפיגועים בבריסל ב-2016
(צילום: GettyImages)
איך הגיעו בכלל שני עורכי דין יהודים להגן על מפגעים מהאסלאם הקיצוני? רונן מספרת שתמיד רצתה לעסוק בתחום הפלילי. "התאהבתי כשגיליתי את התחום הזה. הוא מלא בתשוקות וברגשות, הבנה בפסיכולוגיה ויש בו גם הרבה צדדים טכניים ואפילו אסתטיקה".
את ההתמחות שלה היא עשתה במשרד של אחד מעורכי הדין המפורסמים בצרפת, טיירי לוי, ואז החליטה להשתתף בטורניר של עורכי דין צעירים המתמודדים בנאומי הגנה ואישום בפני עורכי דין ותיקים על יכולת השכנוע ואיכות הנאום. רונן הצעירה הצליחה באופן נדיר לנצח. הפרס על הזכייה: הזכות להיות עורך דין מטעם ההגנה הציבורית.
"יש לנו מונופול על תורנות לכל התיקים הפליליים בפריז. אנחנו מקבלים את תיקי ההגנה על הטרוריסטים כי החקירות מרוכזות בבירה", היא מתלהבת, "זה מאפשר לנו לרכוש ניסיון ולטפל בפרשות מרתקות מגיל צעיר. כשהתמחיתי במשרד לא נכחתי בחקירות או הגנתי במשפטים. לא הכרתי בכלל את הצד המעשי. גיליתי עולם חדש".
רונן הגנה על "כ-20 תיקי טרוריסטים עם פרופיל מאוד שונה: אנשים שחזרו מסוריה או שרצו לנסוע, כאלו שהשתתפו בהכנות לפיגוע, או לפחות מה שמכנים הכנות לפיגוע". היא מעידה ש"היו לי תוצאות די טובות. אני חושבת שהאנשים ראו שנלחמתי עבורם. השם שלי עבר מפה לאוזן ועבדסלאם כנראה שמע עליי. הוא יצר איתי קשר, והפגישה עימו עברה טוב".
את לא חושבת שזה ציני מצד מחבל מוסלמי קיצוני לבקש שתגן עליו עורכת דין יהודייה?
"אני לא חושבת שכולם יודעים שרונן הוא שם ישראלי. רק היהודים מנחשים. הרבה מאוד אנשים חושבים שמקורו בחבל ברטניה בצרפת. זה נודע רק אחר כך ואני לא חושבת שבגלל זה נבחרתי לייצג אותו".
ומה קרה כשסלאח עבדסלאם שמע שאת יהודייה?
"אני לא מוכנה להגיב על מה שהוא אמר או עשה, אבל אני יכולה לומר לך שבשום רגע הנושא לא גרם לקושי".
רונן החלה להגן על טרוריסטים מתוך אמונה שהדמוקרטיה זקוקה למשפט צדק כדי לשרוד. "גל הטרור כאן היה שונה מאוד ממה שמתרחש בישראל. בצרפת נוצר שבר אחרי הפיגוע ב'שארלי הבדו' וב'היפר כשר'. בבת אחת הוגשו יותר ויותר צווים וכתבי אישום נגד מחבלים. מערכת המשפט התאימה את עצמה באופן די מבולגן כי אף אחד לא צפה את המצב החדש.
"אמרתי לעצמי שאולי דווקא ברגע הזה עורכי הדין של ההגנה חשובים במיוחד. כדי להזכיר שאנחנו במדינת חוק, שיש כללים, שלא הכול מותר, שצריך לשים לב להחלטות שרירותיות, גם בדיני טרור".
לרונן יש סיפור חיים יוצא דופן. משפחתו של אביה היגרה לישראל מאיראן לאחר נפילת שלטון השאה. הם התיישבו בנתניה והוא שירת בצה"ל במלחמת יום כיפור. בישראל פגש את אמה של אוליביה, יהודייה צרפתייה, והיגר בעקבותיה לצרפת. "הוא ישראלי והוא צרפתי", היא מסבירה.
היא קשורה מאוד לישראל. יש לה שלוש אחיות, אחת מהן נפטרה בגיל 28 ושמה העברי, אביגיל, מקועקע על האמה השמאלית של רונן בעברית. כשהיא מדברת ומנופפת בידיים רואים שאחותה תמיד עימה, מה שמדגיש את השילוב בין הרגישות שלה לעוצמה שהיא משדרת כשהיא מגינה על לקוחותיה.
בישראל ביקרה רק פעם אחת. "כשהגיע ה-30 לאחותי, לפני 11 שנה, רצינו לעשות משהו מיוחד לזכרה. נסעתי עם אמא שלי וערכנו טקס למרגלות הכותל המערבי. ואז ביקרתי בתל-אביב ובנתניה, בחוף שבו ההורים שלי נפגשו".
אשכנזי, לעומת זאת, מעולם לא ביקר בארץ. אביו בלגי ואמו הגיעה לשם מטורקיה בגיל שמונה. היא הייתה עיתונאית ברדיו הלאומי, דוברת משרד ההגנה הבלגי ופעילת זכויות אדם שנעצרה בארץ.
"לא אבקר כי אסרו את אמא שלי. מה זה השטויות האלו?", הוא צוחק. "היא רצתה להקים מרכז תרבות בקלקיליה. בזמנו חמאס שלט שם והיא הייתה חייבת להיכנס למשא ומתן עימם. לא עניין אותה במיוחד שזה חמאס, כל עוד הילדים יקבלו ספרים".
אשכנזי מדגיש, בהקשר של ישראל, כי "אני מרגיש אותו הדבר גם ביחס לילדים שמוצאים את עצמם במקלטים וכשפוגעים באזרחים. כשאני מגן על טרוריסטים אני נמצא שם כעורך דין".
הוא מסביר כי "בצרפת, בניגוד לבלגיה, קיימת הפרדה בין הדת והמדינה. שם פתאום גיליתי נקודת ראות אחרת. כתרבות אסור לנו להישאר פסיביים ולא לנסות לנהל דו-שיח בין שתי האידיאולוגיות. חייבים לנסות ולמנוע את האפשרות לאלימות עד הרגע האחרון ולהגן בנחישות על העקרונות שלנו. אבל אם נצטרך יום אחד להשתמש בנשק, זה מה שנעשה. אין לי בעיה עם זה".
אשכנזי גדל בבית של פעילי שמאל חילונים והיה ילד פרוע במיוחד. "הסתבכתי הרבה. בקטטות, לא בפלילים. בקושי סיימתי את הבגרות ואז נסעתי לשנה למרוקו. הייתי מוכשר במחשבים ויצרתי שם חברה להקמת אתרים. אחרי שנה חזרתי כי נולד לי ילד, התחתנתי עם האמא של שלושת הילדים האחרים שלי, היא ממוצא מרוקאי-מוסלמי ולה אני נשוי כבר 20 שנה.
"היא מבינה את המסירות שלי למשפט מאוזן ותומכת בי, אבל החותנת שלי, שעוטה חג'אב, אומרת שאם הייתה דרך לשפד את המחבלים, היא הייתה שמחה".
אשכנזי לא דמיין שיהפוך לעורך דין מצליח המתמחה בעסקים ובפלילים. "כשחזרתי לבלגיה עבדתי כשומר בכניסה של דיסקוטק, כאיש ביטחון, כמלצר ורחצתי כלים במסעדה. ואז הפכתי לשומר לילה בפרלמנט האירופי. קראתי את כל ספרי החוק שמצאתי שם והעולם הזה ריתק אותי. התחלתי ללמוד משפטים בקורסי ערב. המשרה הראשונה שלי הייתה בבנק ומאוד נהניתי, אינטלקטואלית, ללמוד את כל הפרטים הקטנים שבחוקי המס.
"אני פעיל חברתי, אבל מודע לעובדה שאני צריך לפרנס משפחה. כעורך דין עסקי אני מסתובב בכל העולם, מלמד. זה עוזר לי לשמור על איזון עם פעילותי כעורך דין פלילי כי לפעמים האנושות מגעילה אותי. גם השופטים, שלא תמיד מבינים שהם שולחים אנשים למאסר למרות שזו טעות, וגם לקוחות מסוימים".
עו"ד סטניסלס אשכנזי: "גדלתי עם אנשים כאלו. אני חש אחריות לעזור להם לפתוח את העיניים. אני רואה איך החברה הפקירה את הצעירים הללו שהגיעו למסקנות חסרות היגיון, מתוך עצלנות, בגלל מה שהם שמעו סביבם"
זהו משפט הטרור הראשון שלו, ולדבריו גם האחרון. "אני מזדהה יותר מדי עם הקורבנות. לא הייתי מצליח לשאת את כאבם. יש לי כבוד עמוק לסבלם. אני נזהר מאוד שלא לפצוע אותם. בהגנה, לעומת זאת, יש אתגר, אני נלחם".
לא ציני מצד הנאשם לבחור עורך דין יהודי?
"אז בגלל שאני יהודי אסור לי לעבוד במקצוע שלי? כשאני פועל כעורך דין אני לא עורך דין יהודי", הוא עונה וחוזר על דבריה של רונן, שלפיהם היהדות היא רק חלק מהזהות שלו.
אשכנזי, שהיה מתאגרף בנעוריו, מסביר שבבית המשפט הוא "עולה לזירה. יש לי יריב שהוא התובעים. אני נאבק איתם ומשתמש בכל התחבולות האפשריות. זו העבודה שלי. במשפט צוללים אל תוך הנשמה האנושית ולתוך הסיפור. מפרקים אותו ומנסים להבין. חשוב לי להסביר שגם הנאשמים, למרות שהם טרוריסטים, הם עדיין אחיי בני האדם. אולי כך אני תורם לצדק.
"אני אוטופיסט. הפסדתי המון כסף כשנשארתי חודשים בפריז. התגעגעתי מאוד למשפחה. מעולם לא הייתי כל כך גמור מעייפות כמו אחרי המשפט הזה".
אשכנזי מצא את עצמו מגן על אבריני במקרה. הוא התנדב כעורך דין מטעם ההגנה הציבורית והיה שם כשמוחמד אבריני נעצר. "אמרתי לו שהוא צריך מישהו שהוא בעל משקל כבד במקצוע, והוא ענה לי: 'אני רוצה אותך'".
אשכנזי גדל במולנבק, אותה שכונה ידועה לשמצה בבריסל, שממנה יצאו רבים מהמפגעים באירופה.
"זו שכונה מאוד ענייה. יש בה הרבה סולידריות אבל היא גם יכולה לסגור עליך. ראיתי איך ההקצנה נולדה שם", הוא מסביר. "הסתובבתי באותם בתי הקפה שבהם כולם יושבים. אתה מעשן ג'וינט עם רשת אל-ג'זירה ברקע. כל היום אתה רואה שהאמריקנים רוצים להילחם בעיראק, אבל בסוף אפילו לא מצאו שם נשק גרעיני. הגיע מבצע 'עופרת יצוקה' ומראים לך ילדים שנהרגו מפצצות. יש כאן בימוי של התמונות וזה חלק מהעניין. החברים שלך רוצים לנסוע להילחם בסוריה. לא תצטרף אליהם?"
לא כל מי שגדל ברובע עני הופך לטרוריסט.
"את צודקת. עבד אל-חמיד עבאוד, מתכנן הפיגועים שנהרג בסוריה, הוא פסיכופט. הוא חטף את אחיו בן ה-11 כדי שיילחם בסוריה. אבל הנאשמים במשפט הזה הם אנשים שלא הלכו עד הסוף. הם נטועים במציאות".
אמרת ש"בנסיבות אחרות, מוחמד אבריני ואני היינו יכולים להיות חברים". למה התכוונת?
"גדלתי עם אנשים כאלו. אף אחד מהם לא ידע שהפכתי לעורך דין. כשפגשתי אותם בביקורים בכלא חלק חשבו שאני כאן כי נעצרתי", הוא צוחק. "אני חש אחריות לעזור להם לפתוח את העיניים. אני רואה איך החברה הפקירה את הצעירים הללו שהגיעו למסקנות חסרות היגיון, מתוך עצלנות, בגלל מה שהם שמעו סביבם".
יש עדות שזיעזעה אותך במיוחד במשפט הבטקלן?
"במשך חמשת השבועות שבהם העידו הקורבנות היו לי סיוטים. שמעתי 15 איש מעידים איך צעדו בתוך שלוליות הדם כשיצאו מהאולם. בגלל הסיפור שלי, הזדהיתי עם בחור טורקי צעיר, סטודנט להנדסה. זו הייתה הפעם הראשונה שלו בפריז והוא לא דיבר צרפתית. הוא הסביר שבתחילת הקונצרט היו לו פרפרים בבטן והוא אמר ש'זו הפעם האחרונה בחיי שארגיש ככה'.
"הוא כל כך דייק בכל הפרטים והרגשות שתיאר, שהרגשנו כאילו אנחנו שם. כל כך הזדעזעתי שביקשתי מעורכת הדין שסייעה לי להחליף אותי לארבעה ימים. התמוטטתי.
"חטפתי בפנים את כל הסבל הבלתי אפשרי שנגרם על ידי הנאשמים. זה היה רגע שבגללו היה לי קשה לחזור ולהגן על הלקוח שלי. אבל זה האתגר ואני לא נסוג מפניו. היו לי ויכוחים קשים עם עבדסלאם ואבריני במשך המשפט. חיינו יחד עשרה חודשים".
רונן נזכרת באישה ש"יריות הקלצ'ניקוב פוצצו לה את הפנים. היא אמרה: 'אני בת 40 ועברתי כבר 40 ניתוחים. בשבוע הבא אני עוברת עוד אחד'. הסתכלתי על השיער היפה שלה ואמרתי לעצמי ששוב יגלחו אותו לפני הניתוח".
היא מדברת על נדיה מונדגר, שאיבדה את בתה בת ה-30 באחד מבתי הקפה, שגם רונן ישבה בו לא פעם. "היא גרה קרוב ושמעה את היריות שהרגו את בתה. למרות זאת היא דיברה בעדותה על הנאשמים ואמרה: 'אני מתארת לעצמי אותם בגיל חמש, מסודרים בשורות לפני הכניסה לבית הספר, ושואלת איך הם הגיעו להיות כאלו?' אחרי שש שנים היא מסוגלת להסתכל על ספסל הנאשמים ולהגיד שהיא שמחה שפרקליטי ההגנה טובים כדי שהמשפט ייערך על פי החוק".
העובדה שהנאשמים הביעו חרטה עזרה לך?
"כשעבדסלאם הגיע למשפט הוא עטה את שריון החיל של דאעש כדי להגן על עצמו. הוא היה עצור במשך שש שנים בתא של תשעה מטר מרובע, מבלי לצאת לסיבוב או לראות את השמיים. הוא לא דיבר עם אף אחד במשך ימים וצולם 24/7. השלטונות הזמינו פסיכיאטר כי הייתה להם תחושה שהוא משתגע. והיה ממה להשתגע. הפסיכיאטר, ד"ר זגורי, אמר שהתנאים הללו מעודדים התקפות טירוף. בכלל לא היה מובן מאליו שהוא יסכים להעיד והקורבנות, שחלקם היו שם כל יום, לא ידעו למה לצפות.
"לאט-לאט השריון שלו נסדק. הוא הגיע למשפט כשהוא חוזר על העובדה שהוא לוחם דאעש, ובהמשך התהליך ראינו שהרושם שהוא רצה ליצור אינו האיש שהוא באמת. זה לא משהו שאפשר לזייף במשך עשרה חודשים. אפשר היה להרגיש שהוא אדם מורכב. היו לו חיים נורמטיביים לגמרי לפני הפיגועים. הוא מצא את עצמו בסיפור שהיה גדול עליו ובמהלך המשפט הבנו איך ולמה זה קרה.
"סלאח עבדסלאם הצהיר בבירור שהוא החליט לא לפוצץ את החגורה. המומחים לא הצליחו להוכיח כי הוא משקר ובמקרה כזה יש להתייחס לדברי הנאשם. אני חושבת שהמשפט היה נראה אחרת לגמרי אם הוא היה ממשיך לשתוק.
"אני לא רוצה לדבר בשם הקורבנות, אבל אפשר היה להרגיש שהעדות של עבדסלאם, העובדה שהם יכלו לראות את האדם, נטעה בהם תקווה ועזרה להם להתפייס עם כל מה שעברו. חוץ מאדם אחד שצעק 'בחיים לא אסלח', כולם יצאו המומים מהעדות שלו".
עו"ד רונן על ההפיכה החוקתית בישראל: "החוקים אינם מותרות, ואסור לאשר שום מרכיב בחוק שיכול להחליק לעבר משטר שרירותי וסמכותי מדי שאי-אפשר לשלוט בו. בדיוק בשל כך ההפגנות חשובות. חשוב לשמור על כוחו של בג"ץ. הוא הסמכות הערבה לדמוקרטיה"
גם אשכנזי אומר שהקשר שנוצר עם הקורבנות, שאפילו באו לשוחח עם חלק מהנאשמים בעבירה קלה יותר ושלא היו בתא הנאשמים במהלך המשפט, עזר לו מאוד. זו, כמובן, נקודת הראות של עורכי הדין על המשפט. בריאיונות עם הקורבנות הרבים שנכחו במקום כמעט כל יום אפשר לשמוע דעות אחרות, אך רבים מהם יצאו מפויסים, גם אם לא סלחו.
מה את חושבת על ההפיכה החוקתית בישראל?
"החוקים אינם מותרות", עונה רונן. "כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו במצב מסובך, ואסור לאשר שום מרכיב בחוק שיכול להחליק לעבר משטר סמכותי מדי, לעבר מצב שאי-אפשר לשלוט בו, שהוא שרירותי. בדיוק בשל כך ההפגנות חשובות. חשוב לשמור על כוחו של בג"ץ. הוא הסמכות הערבה לדמוקרטיה".
