ברגעים הראשונים של המתקפה הישראלית בעזה בסוף השבוע איימו פוליטיקאים, עיתונאים וצייצנים מחזרה על תסריטים שבהם האזרחים הערבים, במיוחד בערים המעורבות, יעזו "להרים את הראש" ו"יחזרו לאירועי מאי 2021". עם סיום "המבצע" נרגעו המאיימים ועברו נושא: להלל את כיפת ברזל, שהצליחה, לפי המקורות הישראלים, ליירט כ-95% מהרקטות של הג'יהאד האיסלאמי.
הקשר בין האיומים על האזרחים הערבים בעת הלחץ לבין ההתמוגגות מההצלחה הטכנולוגית בהמשך מאוד ברור לי: הטכנולוגיה המתקדמת של כיפת ברזל נתנה לרוב אזרחי ישראל את תחושת הביטחון שמה שקורה ברצועה לא קשור אליהם ולא משפיע עליהם. כך קיבלו ההתקפות בעזה לגיטימציה רחבה במקביל להתעלמות כמעט טוטאלית בשיח. המעטים שהמשיכו להתעניין במה שקורה מתחת למצור, גם כשחייהם אינם מאוימים, הם האזרחים הערבים בישראל, שכיפת ברזל לא מגנה על בני עמם ובמקרים רבים על בני משפחותיהם שנמצאים ברצועה.
האזרחים הערבים, שמרגישים שהדם הנשפך בעזה הוא דמם, לעולם לא ישתתפו במסיבת השיכרון מהיכולות הבלתי מוגבלות של הטכנולוגיה שהופכת את האויב לשקוף. מחובתנו להמשיך ולהשמיע את הקול המודר והמושתק: הקול של ההתנגדות למלחמה. המשימה הזו הפכה כמעט בלעדית לחברה הערבית וללוחמי שמאל יהודים מתמעטים והולכים. מנהיגת מחנה ה"שמאל", יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי, אפילו לא הרגישה רעידה קלה בכנף כשעיוותה את המציאות והאשימה את עזה בהטלת מצור על ישראל. וכמוה עוד רבים במחנה הזה.
השמעת קול ההתנגדות למלחמה אינה חובתי בלבד, כבן לעם הפלסטיני, אלא גם כאזרח במדינה שיש לו אינטרס שתשוחרר מהכיבוש, העליונות, האפליה ומתופעות הלוואי ההרסניות שלהם. כאזרח במדינה חובה עליי לנער את החברה הישראלית משיכרון הכוח והתהילה לטכנולוגיה ולומר פעם אחר פעם: אין פתרון צבאי. הטכנולוגיה הכי מתוחכמת לא תכניע את הפלסטינים.
הנה העובדות - בשני העשורים האחרונים התרחשו 14 מבצעים צבאיים בעזה: קשת בענן, גשם ראשון, ימי תשובה, מכת ברק, גשמי קיץ, חורף חם, עופרת יצוקה, הד חוזר, עמוד ענן, צוק איתן, גן סגור, חגורה שחורה, שומר החומות, עלות השחר. כל המבצעים האלה - בממוצע אחד בשנה וחצי - נכשלו כישלון מוחץ.
בניגוד לדעה הרווחת, המבצעים האלה אינם זהים. פעם אחר פעם הטכנולוגיות הפכו מתוחכמות יותר, אך מפעם לפעם היעדים התגמדו: לאחר כישלון האיום למחוק את עזה, או לרסן את תושביה, האש התמקדה ביעד "יותר ריאלי" לחיסול הארגון הראשון בעזה, חמאס. אבל גם בו נכשלה הטכנולוגיה המתקדמת בעולם, וחיפשה יעד ריאלי יותר: לחסל את הארגון השני שם, הג'יהאד האיסלאמי. במבצע הבא הטכנולוגיה העוד יותר מתוחכמת תיכשל בלהכניע את הארגון השלישי ברצועה, יהיה מי שיהיה.
פועלים פלסטינים חוזרים לעזה לאחר מבצע עלות השחר
(צילום: נדב אבס)
אין פתרון צבאי - ומדינת ישראל בת מזל בכך שיש בתוכה מיעוט גדול וחזק שלא מתייאש מלשחות נגד הזרם ולהשמיע את הקול הזה. הוא לא מסתפק בלהיות צודק אלא עושה כל מאמץ לבנות קשרים וגשרים עם כוחות מתונים שמבינים שפשעי המלחמה מאיימים על מדינתם ועל עתיד הדורות הבאים.
אמג'ד שביטהעדי סגלאין פתרון צבאי, וכמו שלכוח יש גבול - גם לטכנולוגיה יש גבול. הרי זו לא הפעם הראשונה שחזקים התמוגגו מקסמה של הקידמה. גם במלחמות הכי מכוערות בהיסטוריה, הכי כואבות לאנושות בכלל ולעם היהודי בפרט. המחזאי והמשורר הגרמני ברטולד ברכט כתב בימי מלחמת העולם השנייה (תרגם יהונתן גפן): "גנרל, המטוס שלך הוא נשק אדיר, גנרל / עף גבוה כמו נשר, הוא תוקף, מהיר וחדיש / אבל יש לו חיסרון אחד: הוא זקוק לטייס / גנרל, האדם יצור מאוד יעיל, גנרל / הוא יודע לטוס, הוא יודע לנהוג, להרוג / אבל יש לו חיסרון אחד: הוא יודע לחשוב".
אמנם בישראל של 2022 נרשמה התגברות על ה"פגם שבמטוס", ויותר ויותר כלים יכולים לטוס ולהרוג ללא טייסים, אך מעולם ולעולם לא יצליחו כל הטכנולוגיות, הצנזורות, כורי ההיתוך, משתיקי הקול, התותחים הרועמים ובתי הסוהר הצפופים לפתור את הפגם שבאדם: היכולת לחשוב, היכולת להציף שאלות ולהטיל ספקות. ולעולם לעולם לא יצליחו לנתק אדם ממצוקת בני עמו.
- אמג'ד שביטה הוא מנכ"ל שותף של עמותת "סיכוי-אופוק" הפועלת לקידום שוויון וחברה משותפת בין ערבים ליהודים בישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 09:08, 10.08.22
