כשהשיח הציבורי מתמלא הפניות מדויקת לסעיפי חוק, צריך להתחיל לדאוג. זה לא מסמן התחזקות של מעמד שלטון החוק אלא להיפך. בשנים האחרונות היינו עדים יותר ויותר להקפדה כביכול על "קוצו של חוק", ולפתע כולם הכירו את סעיף 18 ל"חוק יסוד: הממשלה", שלפיו ראש ממשלה יכול לכהן כל עוד לא הורשע בפסק דין סופי. השימוש בדבקות קנאית בלשון החוק כדי לחרב נורמות ציבוריות הוא אומנותם של מי שסבורים שבעזרת רוב אפשר לדמקרט כל חוק, ולא משנה תוכנו. עכשיו למדנו להכיר מקרוב את סעיף הכשירות של שרים ב"חוק יסוד: הממשלה" (סעיף 6), שמגיע היום (חמישי) לבג"ץ בעניינו של אריה דרעי.
חוק היסוד תוקן לאחרונה שוב, בקלות בלתי נסבלת, ונתפר למידותיו של דרעי, כדי שיאפשר לו להתמנות לשר אף שהורשע בפברואר שעבר ונידון למאסר על תנאי. בדברי ההסבר לתיקון ניכרת, כביכול, דאגה לקוהרנטיות של ספר החוקים והקפדה על קוצו של יוד: הנוסח שמופיע ביחס לשר שונה מזה של סעיף הכשירות לח"כ, שבו מצוינת המילה "בפועל" אחרי המילה מאסר.
ההקפדה הדקדקנית שלפיה כל מה שלא אסור בחוק - מותר, והתיקון לחוק, כביכול כדי למנוע עמימות, נועדו לנרמל את ההתנהלות הלא-נורמלית של נבחרי ציבור בישראל. אפשר היה להניח שככל שעולים במדרג התפקיד הציבורי שאדם נושא הוא יגלה יותר אחריות ציבורית ויפגין מידות טובות יותר. אבל בישראל הכל הפוך.
קחו לדוגמה את סוגיית פקיעת הכהונה, שתהיה רלוונטית עם התקרב משפט נתניהו לסיומו. לפי החוק הקיים – הגשת כתב אישום לא מונעת מינוי או המשך כהונה מח"כ, שר או ראש ממשלה. ביחס לשרים עוצבה "הלכת דרעי-פנחסי", שלפיה לא ימונה או יועבר מתפקידו שר שהוגש נגדו כתב אישום. לגבי ראש ממשלה, בית המשפט נאלץ לתת תוקף לאפשרות שמי שתלוי ועומד נגדו כתב אישום יוכל להיות מועמד להרכבת הממשלה, ומשכך גם לכהן כראש ממשלה.
אפשר היה לחשוב שככל שמדובר בנושא משרה בכירה יותר, סביר יותר שהוא יצטרך לפרוש מתפקידו או לפחות להיות מושעה במקרה שנמצא אשם, גם אם ערער על הרשעתו. כלומר, בתקופה שבין הרשעתו על ידי ערכאה אחת, וההכרעה הסופית בעניינו על ידי ערכאת הערעור. אבל עיון בחוק מלמד שלא כך.
לגבי חברי כנסת קיים הסדר השעיה. ח"כ מושעה מרגע שנמצא אשם בעבירה שנקבע שיש עימה קלון ועד להכרעה סופית בעניינו. אם נמצא אשם בפסק דין סופי נפסקת חברותו בכנסת. לגבי שר – אם בית המשפט שהרשיע אותו קבע שיש בעבירה קלון, נפסקת כהונתו. כלומר, גם אם יערער על הרשעתו, הוא לא יכול להמשיך לכהן. וראש ממשלה – הוא יכול להמשיך לכהן אחרי שנמצא אשם, אלא אם הכנסת מחליטה להעבירו מתפקידו ברוב חבריה. רק פסק דין סופי מביא לפקיעת כהונתו. כלומר, מה שאסור לח"כ ולשר, מותר לראש ממשלה.
יריב לוין מציג את הרפורמה במערכת המשפט בכנסת
(צילום: ערוץ כנסת)
יכולנו אולי לבחון מה אומר החוק בעולם, אלא שהחוקים במדינות אחרות לא מפורטים כל כך. רובם לא מתייחסים כלל לאפשרות שיוגש נגד ראש ממשלה (או נשיא) כתב אישום, וכך היה גם ב"חוק: יסוד הממשלה" הישראלי המקורי מ-1968. הלקונה הזו לא נובעת מכך שלא היו דברים מעולם, אלא מכך שבמדינות אחרות עוד יש דבר כזה שנקרא אחריות ציבורית.
ד"ר דנה בלאנדרצילום: עודד אנטמןבאוקטובר 2021 התפטר קנצלר אוסטריה סבסטיאן קורץ לאחר שנפתחה חקירה נגדו בנוגע לחשדות לשוחד תמורת סיקור תקשורתי אוהד. גם בוריס ג'ונסון הבריטי התפטר בשל התנהלות לא הולמת, אבל לאו דווקא מפני שהוא עצמו הפגין אחריות ציבורית אישית, אלא משום שחברי מפלגתו רמזו לו שהנורמות הבלתי כתובות שלפיהן מתנהלת הפוליטיקה הבריטית מחייבות שיעזוב את דאונינג 10.
החוק לא יכול לצייר את כל התסריטים. וכפי שאנחנו חווים עכשיו, החוקים בישראל הם כחומר ביד הרוב המקרי היוצר אותם. לכן, כשכולם הופכים לפתע למשפטנים המדקדקים בהוראות החוק, צריך להתחיל להיות מודאגים. החוק הוא לא חזות הכל בדמוקרטיה. הנסיגה הדמוקרטית באה לידי ביטוי לא רק בחקיקה גלויה, אלא בשחיקה סמויה גוברת של נורמות בלתי כתובות. עכשיו כל העיניים נשואות לבג"ץ, שאמור למלא את התפקיד שכל השאר כשלו בו.
- ד"ר דנה בלאנדר היא עמיתת מחקר במרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה, חוקרת ואחראית ליווי מחקרים במכון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
