בבוקר שאחרי פיטורי יואב גלנט אמש (שלישי) חוגגים בקואליציה גם את ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב, ומתפנים לבחון כיצד ניתן בנסיבות החדשות לפתור את הפלונטר הפוליטי שמאיים עליהם בסוגיית גיוס החרדים. חוק המעונות, שאמור היה לספק פתרון ביניים להרגעת הזעם החרדי באמצעות מימון ילדיהם של חרדים שאינם מתגייסים, ייזנח כרגע ותהליך החקיקה לא יימשך. עיקר האנרגיות והמשאבים יופנו לפתרון קבע: חוק גיוס, בתקווה ששר הביטחון הנכנס ישראל כץ ושר החוץ החדש סער יספקו לו רשת ביטחון גם אם יהיה שנוי במחלוקת בציבור הכללי.
בליכוד אומרים כי קיימת הבנה שהחוק צריך לכלול סנקציות כלפי מי שאינם מתגייסים, וינסו לייצר מנגנון עדין שהחרדים יוכלו לחיות איתו. בקואליציה אומרים כי כבר בימים הקרובים, ואחרי שכץ ילמד את תחומי משרדו, יתגברו המאמצים לגבש נוסח חוק. הבעיה הייתה ונותרה יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין, שמתעקש להביא חוק שוויוני שיגייס חרדים לצה"ל במספרים גבוהים, ואיתו כמה ח"כים בליכוד. השאלה המתעוררת היא האם לחוק שיהיה מקובל על הח"כים החרדים יהיה רוב בכנסת באמצעות תמיכה הן של הליכוד והן של הציונות הדתית.
הצהרה של יואב גלנט אחרי פיטוריו
(צילום: ליאור שרון)
מכתב הפיטורים הקצר שהכין בנימין נתניהו לגלנט היה קר ומנוכר וכלל שלוש שורות בלבד. ככה הסתיימו היחסים בין ראש הממשלה לבין שר הביטחון שלו אחרי כמעט שנתיים ובעיצומה של המלחמה הקשה ביותר שידעה ישראל זה עשורים: שלוש שורות כתובות ושלוש דקות של מפגש פנים מול פנים. זהו.
הטקסט היבש והשבלוני שבמכתב ישב בראשו של נתניהו בערך שנה וחצי, מאז נכפה עליו להחזיר את גלנט לתפקידו אחרי שפיטר אותו במרץ 2023 בשיא המחאות סביב הרפורמה המשפטית. מאז הרגיש ראש הממשלה והרגישה סביבתו שהמהלך לא הושלם והחשבון לא נסגר.
לאורך השבועיים האחרונים העריכו גורמים בכירים בליכוד כי בשעה שסימני שאלה עדיין מרחפים מעל סבב התיקים שהיה צפוי מרגע הצטרפותו של גדעון סער לקואליציה, יש עובדה אחת שאין עליה מחלוקת: גלנט לא יסיים את הקדנציה שלו.
זה לא קרה רק בגלל החשבון הפתוח ביניהם ועל רקע הסלידה של נתניהו מהעצמאות שפיתח גלנט ומהקו הלעומתי שנקט. זה קרה בעיקר משום שלאורך המלחמה התגבש לו ציר ביטחוני – בין גלנט לבין הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש שב"כ רונן בר - שעבדו ביניהם בהרמוניה ובתיאום שהציקו לנתניהו וגרמו לו לחוש מאוים משום שבסוגיות רבות במלחמה הם לא ראו איתו עין בעין. העבודה המשותפת וההדוקה בין השלושה זכתה לכינוי "אגרוף הברזל", מה שהגביר את החשדנות אצל מי שהיה חשדן מלכתחילה.
ועדיין, צעד רגיש כזה של פיטורים בצמרת הביטחונית-מדינית-פוליטית דורש סיבה טובה. והוא גם חייב להיות מתוכנן היטב מבחינת התזמון, הנימוק והכנת תוכנית גיבוי - כזאת שתייצב את הקואליציה אם תתפתח טלטלה.
בסביבת נתניהו היו לא מעט יועצים שדחפו אותו למהלך כבר לפני כמה חודשים. עם קצירת ההישגים הצבאיים האחרונים, התחזקו והלכו הקולות וההמלצות. השבוע, לאחר שסיר הלחץ הזה הגיע לנקודת רתיחה על רקע משבר חוק מימון ההשתמטות, נתניהו הרגיש שהגיע הרגע.
השיחות עם גדעון סער, שהתנהלו עד כה בעצלתיים, תפסו תאוצה ככל שהתברר שאין רוב לחוק שכל כך חשוב לחרדים, וזעמם על הליכוד התרחב. הודעת גלנט השבוע, שלפיה אישר לצה"ל להוציא עוד 7,000 צווי גיוס לחרדים, שפכו עוד שמן למדורה והובילו את נתניהו לאבד את סבלנותו. הוא ידע שהחרדים מביטים בו ודורשים צעד בונה אמון, והחליט להוכיח להם כמה רחוק הוא מוכן ללכת עבורם. מבחינתו, גלנט היה קורבן מתבקש ונוח.
עוד מוקדם לנבא כיצד יתמרן שר הביטחון החדש ישראל כץ בסבך של חוק הגיוס המורכב, ואיזו עמדה יביא לשולחן גדעון סער מלבד אמירה כללית על כך שיתמוך בצורכי הצבא. כך או כך, וגם אם למהלך הפיטורים של גלנט יהיו השלכות רבות בקרוב, לא בטוח שהן יפתרו אפילו צרה אחת של המפלגות החרדיות.
