משפחות חטופים יוצאות הבוקר (רביעי) לצעדה מעוטף עזה לירושלים, תחת הכותרת "מתאחדים לשחרור החטופים". אחת המשתתפות בצעדה היא שרון אלוני קוניו, שלא צעדה בפעם הקודמת שבה אורגנה צעדת משפחות - מאחר שהייתה בשבי חמאס. בפתח הצעדה בחניון רעים היא קראה: "תצטרפו אלינו. אני צועדת בשביל בעלי הפעם, ובשביל כל החטופים".
המשפחות בפתח הצעדה: "תצטרפו אלינו"
(צילום: תומר שונם הלוי)
משפחות החטופים סופרות כבר 145 יום מאז 7 באוקטובר. בימים האחרונים נשמעה אופטימיות זהירה בארה"ב באשר לסיכויים להגיע לעסקה לשחרור של 40 מהם, אך קולות אחרים ומצננים הגיעו מישראל ומחמאס. אתמול פורסמו מפתחות השחרור המסתמנים - הכוללים ממוצע של 10 אסירים עבור כל חטוף שישוחרר, ובהם 15 אסירים ביטחוניים שעליהם הוטלו עונשים "כבדים".
הצעדה הבוקר יצאה מחניון רעים בעוטף עזה, שם התקיימה מסיבת הנובה - ואותה מובילות 70 משפחות לאורך כביש 232, לצלילי השיר "את הגשם תן רק בעיתו". הצועדים מתכננים להגיע לירושלים ביום שבת הקרוב, ובדרך לשם יעברו בין השאר הערב בתחנת המשטרה בשדרות וקיימו שם טקס מיוחד. עצירות נוספות צפויות במקומות נוספים.
המשפחות צועדות
(צילום: תומר שונם הלוי)
בפתח הצעדה מסרו כמה מקרובי החטופים הצהרות. שרון אלוני קוניו, ששוחררה עם שתי בנותיה יולי ואמה, עדיין ממתינה לבעלה דוד שמוחזק בשבי. "אין מילים להביע את תודתנו. אני רוצה גם להצטרף ולהגיד שליבי עם משפחות השכול. הם באמת גיבורים כל אחד שנלחם שם גיבור שאין לתאר", היא אמרה. "אני מבקשת מכל מי שיכול - תצטרפו אלינו ותראו לנו את תמיכתכם במאבק החשוב שלנו".
דקל ליפשיץ, הנכד של עודד ליפשיץ שמוחזק בשבי ויוכבד ששוחררה, אמר בפתח הצעדה: "אני חלק ממשפחת ישראל - משפחה גדולה ורחבה ש-145 יום מתעוררת למציאות בלתי נתפסת של תהיות, איך יהיה היום שאחרי? 145 יום של תקווה שעוד לא התממשה ועדיין לא דועכת. המתנה ותקומה. אנחנו עדיין מחכים לראות 134 אנשים מהמשפחה שלנו, שיחזרו לחבק את ילדיהם, יחזרו לגבולם או יוכלו להגיע למנוחת עולמים. אנו צועדים למען התקומה של ישראל. צריכים להחזיר את כולם".
אחותה של רומי גונן ובת דודתו של עופר קלדרון בריאיון
(צילום: חגי דקל)
דקל ביקש לפנות באופן אישי לסבו עודד, ואמר: "סבא, מילה אחת אליך - תהיה חזק. העם שלך בדרך אליך".
אורנה ורונן, הוריו של עומר נאוטרה, חייל בודד מארה"ב שנחטף, נאמו גם הם בפתח הצעדה. "מי היה מאמין שעוד לא הצלחנו להחזיר אותך?", תהתה האם. "אני מבינה שאין לאן לברוח מהסיוט הזה ובכלל שאין להשוות את הסיוט שלנו. קשה ככל שיהיה, לזה שלך עומר. אני לא יכולה לדמיין. התמיכה רחבה ומכילה ומגיעה מכל קשת גווניו של עם ישראל - כל אחד בדרכו, כי ככה אנחנו הכי יפים. אני אומרת תודה על כל היופי הזה כל האור וההתגייסות למעננו משפחות החטופים. החזרתם היא ערך עליון לכולנו. כוחנו באחדותנו. מתוך האחדות הזו אנחנו יוצאים למסע מהמקום בו החל האסון הנורא לירושלים בירתנו הנצחית".
אחרי ההורים דיבר גם ניב כהן, שניצל מהטבח במסיבת הנובה. שני חבריו הטובים אביתר דוד וגיא דלל נחטפו, וחבריו רון צרפתי ועידן הרמתי נרצחו במסיבה. "אני פה עומד והנפש פה נשארה מאחור בין העצים שברחתי. הייתי רוצה להתחיל תהליך שיקום עם עצמי אבל איך אני יכול כששניים מהחברים שלי חטופים ואני יודע שכל יום מצבם רק מחמיר שם?", הוא אמר.
2 צפייה בגלריה
המשפחות בחניון רעים, לפני היציאה לצעדה. "הגיע הזמן שיחזרו, כדי שתהיה לנו תקומה"
(צילום: תומר שונם הלוי)
לדבריו, "אני חייב שהם יחזרו כדי שאוכל להתגבר על הכול איתם. הצטרפתי לצעדת האחדות כי הבנתי שעם ישראל הבין בשעה הקשה מהו כוחה של אחדות. אני פונה לכל מקבלי ההחלטות אני בטוח שתעלו בכל הדרכים המדיניות כדי להחזיר את החברים שלי וכל החטופים. עכשיו הגיע הזמן שיחזרו כדי שתהיה לנו תקומה".
לצעדה הצטרפו גם דריה גונן, אחותה של רומי החטופה בעזה ויפעת קלדרון, בת דודתו של עופר קלדרון שמוחזק בשבי חמאס גם הוא. "להחזיר את אחותי הביתה זו עבודת חיי", אמרה דריה בריאיון ל-ynet. "חד-משמעית התבגרתי בתקופה הזאת. אני מתעסקת בדברים שילדים בגילי לא עושים. טסה לחו"ל, משלחות, כנסת. לא דברים שאני רוצה או דמיינתי לעשות".
לדבריה, "145 ימים עברו ושום דבר עדיין לא מתקדם ואני חושבת שגם הצעדות האלו זה בשביל לראות את עם ישראל את הכוח שלנו ביחד. אני מקווה שזה מפעיל את הלחץ ועושה משהו. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים. אני ממש אשמח לחזור להיות אחותה הקטנה של רומי שרק דואגת לה ורוצה להיות איתה ולחבק אותה - וקצת לחזור לחיים הרגילים. הלוואי שזה יקרה בקרוב".
יפעת קלדרון אמרה: "אנחנו נשמח על כל חטוף שיחזור, גם אלו שיחזרו לפני עופר. חייבת להיות עסקה פה על כולם. אסור להפקיר אף אחד מאחור. יש באמת חשש מאוד גדול שאם זה באמת לא יקרה עכשיו הם לא יחזרו בקרוב ולא יחזרו בחיים. הם חייבים לחזור - כל אחד ואחד מהם". לדבריה, "עופר היה בחיים, אבל אנחנו ביום ה-145. אין שום קצה חוט. הוא נפצע בקרסול, אבל אין לי מושג אם זה טופל או לא. ראינו אנשים שחזרו ונפצעו איך הם טופלו - לא כולם באמת טופלו כמו שצריך".
