שני חברי כיתת הכוננות שנפגעו אמש (ראשון) מירי נ"ט למטולה מאושפזים עדיין בבית החולים רמב"ם בחיפה. דודי לב בן ה-50, אב לשלושה ילדים ואחד מחברי הכוננות שנפצע קשה, גויס עוד באוקטובר אשתקד להגן על היישוב. "מהיום הראשון של המלחמה הוא מחויב למטולה ולכיתת הכוננות בצורה שאי אפשר לתאר", אמר גיסו יובל ברק. לב, וחברו שרון יוסף, ליוו בני משפחה שהגיעו לביתם ביישוב - ונפגעו.
הנזק הכבד בבית משפחת בן שלמה
(צילום: בטחון מטולה)
לפי ברק, "הוא היה בהכרה מלאה לאורך כל הדרך ומודע למה שקרה. רק כשהגיע לרמב"ם הוא הורדם והונשם בשל עוצמת הכאבים". בבית החולים עבר לב ניתוח ארוך ומורכב להוצאת הרסיסים מכל גופו: "הוא היה שבע שעות בחדר ניתוח. הוציאו לו טחול וקיצרו לו את המעי הגס בעקבות הפציעה, וכל גופו מלא רסיסים. מצבו קשה אך יציב. לפחות ביממה הקרובה הוא עדיין יהיה מורדם", הסביר.
לדבריו, "דודי הוא הראשון לקפוץ לכל אירוע ולכל צורך. כמו שאני מכיר אותו, הוא היה מעדיף שיקרה לו דבר כזה בהיתקלות ולא מפגיעת טיל, אבל כל הזמן הכין עצמו לזה. הוא נשאר במטולה כדי להגן על הבית".
"היה לנו ממש נס גדול ואדיר שהם פספסו אותנו בכמה סנטימטרים", הסביר שרון יוסף בן ה-34 ממטולה, אב לשלושה וחבר כיתת הכוננות השני, שמצבו קל. הוא אמר ל-ynet כי "שלשום (ביום שבת, לא"ח) שני טילי נ"ט פגעו בבתים ביישוב והם נשרפו. התושבים מאותם הבתים הגיעו אתמול כדי לקחת את דברי הערך שלהם".
חבר כיתת הכוננות שנפצע: "היה לנו נס"
(צילום: ליאור אל-חי)
לדברי יוסף, שמגויס למילואים מאז 7 באוקטובר, "עלינו ביחד אל הבתים ללוות אותם כדי שאם יש איום נ"ט נוכל להזהיר ולעזור. חיזבאללה הפתיע אותנו. בעליה לשם הם כבר חיכו לנו ופגעו ברכב שנסענו בו. נסענו עם אורות חלשים, הרכב עם האזרחים נסע בלי אורות. המזל שלהם הוא שלא ראו אותם. למזלנו הם פגעו במרחק של 20 ס"מ מהרכב שלנו ולא ברכב עצמו, כי אחרת לא היינו פה היום".
יוסף הסביר כי "לקח לי שתיים-שלוש שניות עד שהבנתי מה קרה. אז בעצם התחלנו לחלץ את כולם לתעלה. נשכבנו שם. התחלתי להכווין את הכוחות איפה אנחנו ומה רמת הפציעות שלנו כדי שהחילוץ יהיה כמה שיותר מהיר. בחילוץ עצמו, תוך כדי האירוע, לא שמתי לב האם היה ירי מסיבי. שמענו הדי פיצוצים. בדרך כלל כשיש חילוץ כזה אז מפעילים אש כדי לנסות למנוע אש אויב. תוך כדי החילוץ לא שמתי לב האם אנחנו ירינו או הם. המטרה הייתה להוציא את הפצועים ולחלץ את האזרחים לאחור כמה שיותר מהר, שלא נהיה חשופים".
בהמשך אמר כי "כואב הלב לראות את הבתים השרופים והפגועים. קרוב ל-50% מהבתים במטולה נפגעו. מעל 100 בתים צריך להרוס עד היסוד ולבנות מחדש. תשתיות ועמודי חשמל זרוקים על הרצפה. כואב הלב לראות את המצב הזה. זה לא כיף להסתובב בתוך מטולה".
"שמענו בום חזק, היה הבזק והדף רב"
לב ויוסף נסעו אתמול ברכב של המועצה המקומית ו"פתחו את הדרך" עבור איתי בן שלמה ובנו, שביקשו להגיע לבית האב כדי לאמוד את הנזקים מפגיעת הטיל ולאסוף כמה מהחפצים שנותרו מאחור. "כשעלינו לשכונה שלנו, הר צפיה, פתאום שמענו בום חזק והיה הבזק והדף רב", תיאר איתי בן שלמה את אירועי הלילה.
לדבריו, "כתוצאה מפגיעת הטיל בסמוך להם, בנס הם יצאו עם פגיעות קלות בלבד, אך כאמור לא שפר מזלם של שני חברי כיתת הכוננות שליוו אותם. דוד אזולאי, ראש המועצה, היה הראשון שקפץ לחילוץ והוא אסף אותם בטרקטורון למרפאה. אנחנו פונינו לחמ"ל שם ניסינו להתאושש ואנחנו עדיין מעכלים את החוויה הקשה הזאת".
את ההודעה על הפגיעה בביתם קיבלו בני הזוג בן שלמה במוצאי שבת בלילה. "קיבלנו סרטונים וראינו את הפגיעה הקשה מבחוץ. הנזק הגדול הוא בעיקר בחדרי הבית בקומה השנייה שנשרפו והגג שנפגע, וכן בפרגולות ובמחסנים. בגלל שהבית היה פרוץ ביקשנו להגיע ולחלץ כמה מהדברים. אנחנו יודעים שזה אזור חשוף, בתים רבים ברחוב שלנו נפגעו מירי חיזבאללה וידענו שיש סיכון להגיע הביתה. כעת כמובן ויתרנו על הרעיון הזה בשלב זה. זה לא שווה את הסיכון".
אזולאי ל-ynet: "הממשלה רדומה"
( צילום: ירון ברנר)
גם אחרי שנחרב ביתו, לא מתכוון בן שלמה לוותר על החיים במושבה. "אנחנו מתכננים לחזור הביתה ומקווים שהתנאים יאפשרו את זה", שיתף. הוא מבקש להודות לחברי כיתת הכוננות ולראש המועצה שמחזיקים את הקשר בין מאות התושבים העקורים לבית שננטש בשל הסכנה: "הם חיים בתנאים מאוד לא פשוטים ואני מסיר את הכובע בפניהם".
דוד אזולאי, ראש מועצת מטולה, שהה הלילה לצד בני משפחותיהם של חברי כיתת הכוננות בבית החולים בחיפה. כשבגדיו מוכתמים בדם חבריו, שחילץ כאמור תחת אש, הוא התעקש להגיע עם קב"טית המועצה ריקי ג'ינו ומנהל המרכז הקהילתי ולעקוב מקרוב אחר מצבם. "כשהגעתי אליהם אחרי הירי, דודי עוד היה בהכרה וכאב לו מאוד. דיברתי איתו כל הדרך בנסיעה כדי להשאיר אותו ערני", תיאר אזולאי.
אזולאי הוסיף כי גם לאחר האירוע הקשה הוא ימשיך ללוות תושבים שמבקשים לבקר בבתיהם. "אני חושב שזו חובה בסיסית שכל תושב במדינת ישראל יוכל להגיע לביתו ולבקר בו. כמובן על פי המצב הביטחוני. לתחושתי, גם אם מחר בבוקר יהיה מקרה כזה - חברי הכיתה יתגייסו כולם לעשות את זה". לדבריו, "צריך לזכור שזה חלק מתפקידם של חברי הכיתה והמועצה המקומית לתת שירות לתושבים. אנחנו כל הזמן בוחנים את עצמנו האם יש צורך ומה הסיכון בכניסת התושבים, ובתיאום עם צה"ל. אין לנו ארץ אחרת ואין לנו בית אחר. אנחנו נשארים פה במטולה חזקים מתמיד".
אזולאי סיפר כי הלילה, לאחר חצות, הגיע במיוחד אל בית החולים שר הנגב והגליל ח"כ יצחק וסרלאוף, שביקש להציע כל עזרה שיוכל לתת לתת לבני משפחות הפצועים. "היחיד מכל ממשלת ישראל שהתעורר באמת", אמר. ברק, גיסו של לב שהיה לצידו בבית החולים, הוסיף גם הוא פרטים על הביקור. "אני לא מכיר אותו (את השר וסרלאוף, י"ק) והוא הגיע לבית החולים בלי פוזות וסיפורים. אמר שיהפוך עולמות בשבילנו ודאג שמספר הטלפון שלו יהיה שמור בטלפון של זוגתו של דודי. לא נתקלתי בדבר כזה בחיי. זו ממש סנונית מיוחדת".
"אוהבים את מטולה, אבל פוחדים"
גלית יוסף, אימו של שרון שנפצע כאמור מהירי, סיפרה כי "מהשכונה שלנו לא נשאר אף בית על תילו. רוב הבתים ספגו פגיעות ישירות, פגיעות הדף ושריפות. לא רואים את הר צפיה. וזו שכונה שכשמה כן היא, אנחנו צופים על לבנון, לבנון צופה עלינו. הם רואים כל צעד שלנו. הם עקבו אחריהם, יודעים בדיוק מה אנחנו עושים. בגלל זה לנו אין כניסה לשם כבר שמונה חודשים. הבית שלי גם נפגע. התרגלנו כבר לוותר מראש על הבתים".
שריפות במטולה בעקבות הירי מלבנון בשבת
(צילום: בטחון מטולה)
לדבריה, "למזלי שרון יצא פצוע עם רסיס קטן, עור תוף קרוע, שריטות וטראומה. אנחנו מפונים כבר שמונה חודשים וחצי למלון בטבריה. ראש המועצה התקשר אלי. אני הרל"שית שלו. רק אחרי שהוא אמר לי כמה פעמים 'הכל בסדר, הכל בסדר, אני רוצה להגיד לך ששרון נפצע מהנ"ט', נסעתי עם בעלי לרמב"ם. הגיעו לתמוך בנו גם ראש המועצה וגם השר וסרלאוף".
משפחת יוסף מתגוררת במטולה כבר 30 שנים. לגלית שני ילדים שגידלה שם, ונכדים. "הנכדים שלי היו בגן במטולה בחודש ספטמבר, והם לא יחזרו לשם. הם פונו לעין זיוון והם ימשיכו שנה נוספת שם. אין סיכוי שהם יבואו לבקר אותי במטולה. יש תושבים שלא יחזרו בגלל פחד בעיקר. אנחנו אוהבים את מטולה, אבל אנשים מפחדים. אנחנו לא יודעים האם יש מנהרות, לא יודעים האם יכבדו בבוא היום את ההסכמים. אין תוכנית, אין אופק".
"הייתי רוצה להגיד לראש הממשלה שב-8 באוקטובר הוא היה צריך להיכנס ללבנון, לנצל את נושאת המטוסים האמריקנית שהייתה פה", הסבירה. "עכשיו זה קצת אבוד. לא היה צריך לדשדש בדרום. שלושה חודשים אנחנו כבר לא עושים שם כלום. חבל מאוד, והחבל הזה הוא כאב לב אחד גדול. בינתיים אנחנו מאבדים הרבה חיילים אמיצים וגיבורים, מלח הארץ".
לסיכום אמר יוסף כי בכוונתו לשוב לשרת בכיתת הכוננות. לדבריו, "אם זה תלוי באישתי, צריך לשכנע אותה קצת. עוד לא ניהלנו את השיחה הזאת אחרי האירוע הזה, אבל זה יעלה. זה הלם גדול בשבילה. נדבר על זה".
