אסף יסעור, עמי דדאון, מורן סמואל, שחר מילפלדר וסאלח שאהין ועוד עשרות ספורטאים פראלימפיים שלנו הם השראה עצומה לכל אחת ואחד מאיתנו, בייחוד בימים קשים כמו שאנחנו עוברים.
אסף הנחוש, הלוחם, העקשן - איבד את 2 ידיו בתאונה קשה. עכשיו תנסו לחשוב מה זה אומר לחיות בלי 2 ידיים - החל מצחצוח שיניים וכלה בקשירת שרוכי הנעליים. הדברים הכי טריוויאליים, קל וחומר לגבי משימות קשות יותר. והוא? זכה במדליית זהב בטאקוונדו במשחקים הפראלימפיים בצרפת.
עמי דדאון הוא בחור מדהים, נחוש, אמיץ, שמסוגל להתגבר על קשיים עצומים בדרך להשיג את המטרות שלו. עמי נולד פג עם שיתוק מוחין ומוגבלות ב-4 גפיו. הוא התחיל לעסוק בספורט בגיל 6, בהתחלה במטרת שיקום ופחות כספורט תחרותי. כך גם מורן סמואל שהביאה לנו זהב, שחר מילפלדר וסאלח שאהין שלקחו ארד.
אסף, עמי, מורן, שחר, סאלח, חבריהם וחברותיהם מוכיחות ומוכיחים בכל רגע מחדש שמוגבלות לא חייבת להגביל. כולנו צריכים להעריץ אותם ואותן, לא פחות מזה, על היכולות המדהימות, הנחישות, הדוגמה האישית, ההתמודדות העילאית עם המוגבלות וגם בתחרויות.
כולנו יוצאים מגדרנו – ובצדק – ומתפעלים מהספורטאים האולימפיים שלנו שנותנים 100%, לפעמים 200% מהיכולת שלהם וזוכים במדליות. אז חשוב שתדעו, ספורטאי פראלימפי נותן 1,000% מהיכולות שלו כדי להגיע להישגים האלה. כלומר, הוא לא טוב כמונו – הוא פי 10 טוב מאיתנו.
החיבור למציאות הנוכחית בישראל הוא בלתי נמנע: מה-7.10 עוד 100,000 אזרחים ישראלים הפכו לאנשים עם מוגבלות בגלל המלחמה. 60,000 נפגעי פעולות איבה. 13,000 חיילים וחיילות שנפצעו. לזה צריך להוסיף 20,000 חיילים שלפי הערכות של אגף השיקום במשרד הביטחון ייפצעו עד סוף השנה. וזה לא כולל הלומי קרב, שעליהם נשמע עוד כמה חודשים.
אנחנו מדינה שמפלה אנשים עם מוגבלות כמדיניות
הורים ששמעו את בניהם ובנותיהם נרצחים בשיחות טלפון, אנשים שאיבדו רגליים, ידיים, הפכו למשותקים, עיוורים, חירשים.
אני מאוד מודאג מהעתיד שצפוי להם במדינה שמפלה אנשים עם מוגבלות כמדיניות, מדינה שבערך 50% מהאנשים עם מוגבלות שחיים בה - מובטלים.
אז הספורטאים הפראלימפיים שלנו הם לא סתם ספורטאים, הם מנהיגים, הם עמוד האש לפני המחנה, הם התקווה וגם הגאווה של העם שלנו בימים הנוראים האלה שאנחנו עוברים
הם והן חושבים על העתיד שלהם, על היכולת שלהם להשתקם ולהשתלב מחדש בחברה, בעבודה, בזוגיות ובחיים עצמם. ואז הם רואים אנשים מלאי השראה כמו עמי דדאון, אסף יסעור, חברותיהם וחבריהם, עם מוגבלות קשה מאוד, שמוכיחים שמוגבלות לא חייבת להגביל.
אפשר גם להיות אלופים עם מוגבלות, וגם להגיע להישגים מדהימים. וזה נותן תקווה גדולה לאחים ואחיות שלנו שקיבלו מוגבלות בגלל המלחמה והמחדל הגדול.
אורן הלמןאז הספורטאים הפראלימפיים שלנו הם לא סתם ספורטאים, הם מנהיגים, הם עמוד האש לפני המחנה, הם התקווה וגם הגאווה של העם שלנו בימים הנוראים האלה שאנחנו עוברים. תסתכלו עליהם, תהיו גאים בהם, תראו בהם מודל לחיקוי.
אורן הלמן הוא אבא לילדה עם צרכים מיוחדים, הקים את מיזם סיכוי שווה לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה
