אמו של עידו אביגל בן ה-5, שנהרג בשדרות מפגיעת רקטה, פרסמה היום (חמישי) הספד לציון היום ה-30 למותו. האם, שני אביגל, שלא נכחה בהלוויית בנה מכיוון שנפצעה גם היא ואושפזה בבית החולים, פתחה את ההספד במילים: "דודקה שלי, אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה שלא יכולתי להיות בהלוויה שלך. סליחה שאמרתי שאני שומרת עליך תמיד, סליחה שאמרתי לך שבממ"ד אנחנו בטוחים ומוגנים ואפשר לישון בשקט, או לצחוק ולשחק. לא התכוונתי לשקר לך, באמת חשבתי שתהיה מוגן".
"סליחה שלא הייתי חדה מספיק להזיז אותך כששמעתי את הרסיסים האחרים, לפני שנכנס הרסיס הארור", אמרה. "לא האמנתי שזה בכלל אפשרי. סליחה שהגנת עלי בגופך, במקום שאני אגן עליך. סליחה שקראתי ברכת הגומל ואבא קרא עליך קדיש".
"השארת לי כמה צוואות לא כתובות ואני מבטיחה לממש אותן", אמרה. "ידעת לומר לי מה יקרה. אמרת לי שיש הרבה ילדים ואנשים גדולים בחדר, ושכל הממ"ד הולך להימחץ. לא השכלתי להבין את דבריך בזמן. אפילו צחקתי. סליחה שלא הבנתי שאתה נפרד ממני".
האם המשיכה: "כשהתעוררתי בבית חולים, אביתר אמר לי שאתה לא רק הילד שלי ושל אסף - אתה כבר הילד של כולם. נגעת בלב של כולם וכולם מוסרים לך את אהבתם. בשבילי ילד, אתה תמיד תישאר דודקה שלי. תשמור עלינו שם למעלה ומידי פעם תבוא לבקר אותי בחלום. אני מחכה לך".
"אני מספרת לעצמי שבאת להעביר מסר לעולם, אחרת אין לי הסבר למה היית צריך ללכת כל כך מוקדם, קטן שלי. היינו בשנת קורונה, שנה של ריחוק שנכנסה לבתים וגרמה לכל אחד להיות עם המסך שלו. והיום, אחרי הדברים שאבא אמר בהלוויה שלך מתוקי, אנשים מספרים שהם מקדישים יותר זמן משפחתי. הרבה אנשים משתפים אותי במעשי חסד שהם עושים אחד כלפי השני ובאהבה לזולת לעילוי נשמתך. חשבתי לעצמי שאולי באת לעולם הזה כדי להפוך אותו למקום טוב יותר".
שכנו של עידו אביגל מספר על הפגיעה בבית
(צילום: בראל אפרים, ירון ברנר)
ההספד של אביו של עידו בהלוויה
"תהלוש, אחותך האהובה, אמרה לי ששני דברים הכי קשים קרו לה בחיים - שאני הייתי בקורס ושאתה נהרגת", הוסיפה. "ואז נזכרתי שגם אתה שאלת אותי את מי אני אוהבת יותר, אותך או את הקורס, כי אני שם יותר. סליחה ילד שלי, שלא הייתי איתך בשלושה חודשים האחרונים לחייך. אני ואבא היינו אנשי קריירה שגידלו ילדים, מבטיחה שמהיום נהיה להורים שלצד זאת מנהלים קריירה. סליחה שהבנתי את זה רק עכשיו".
האם ביקשה מבנה שישמור על משפחתו ועל החיילים מלמעלה, והוסיפה: "תן גם לי קצת כוחות, כי הנשמה שלי שרופה". היא סיפרה שחשבה כיצד להנציח את עידו, ואמרה: "היית עושה לי שיגועים ומספר בדיחות, כמה פעמים אמרת לי 'אני רק מסתלבט עלייך'. עכשיו אני מבינה שכל יום שבו אצחק ואשמח - זה יום שבו הנצחתי אותך".
"אתה ספגת את הרסיס הארור בשביל כולנו", אמרה. "בעצם הצלת שתי משפחות. אני מבטיחה לך שלא נבזבז בהבלים את החיים שהענקת לנו. אני מבקשת מכולם, תעזרו לי להנציח את דודקה, תשמחו ותצחקו ותחבקו את הילדים שלכם. תדעו שבכל יום שצחקתם ושמחתם, הנצחתם את דודקה".
"נסיך שלי, לעולם אזכור איך אתה ותהלי שמתם עלי ראש במשך שעה עד שנרדמתם, כשתהל ביקשה לשמוע כל לילה את השיר רסיסים, שיר שמקבל משמעות אחרת פתאום", אמרה האם. "ואתה ביקשת לשמוע שוב ושוב את השיר אלוף העולם. אני תמיד אמרתי לך שאתה אלוף העולם שלי, אבל אתה כבר בטח ידעת שאתה אלוף של כל העולם".
"תהל ביקשה למסור לך שהיא מתגעגעת מאוד, והיא הכי רוצה שתחזור להציק לה", חתמה האם את המכתב. "היא כבר לא רוצה חדר לבד, ושולחת לך חיבוק חזק. אוהבת אותך תמיד דודקה. ילד מיוחד שלי. אהוב שלי. נשמה שלי. לנצח תהיה בליבי".
עידו נהרג מרסיס רקטה שחדר את חלון הממ"ד בביתה של דודתו במהלך אחד המטחים שנורו מעזה במבצע שומר החומות. אמו שני נפצע באורח קשה, וכך גם בן דודו נועם אברג'יל. עדי, אמו של נעם ואחותה של שני, נפצעה באורח קל.
