שני אירועים שונים בתכלית מתקיימים באזורנו בחפיפה לא ברורה: הקורונה והסיפוח. אלא בעוד הנגיף על כל השלכותיו הוא הנושא העיקרי שמעסיק את מדינת ישראל, הריבונות נדחקה לה לבידוד, בארה"ב, ובאופן מעורר השתאות, ממשיכים הפוליטיקאים להזכיר לנו מדי פעם שיש דבר כזה שקוראים לו סיפוח והם לא מתכוונים לוותר.

סביר להניח שיש הרבה מאוד סיבות פוליטיות סבוכות למצב הזה, אבל אולי ברמה הכי שטחית אפשר לטעון שאנחנו לא באמת מבינים מה זו ריבונות, איפה היא חסרה לנו בחיים ולאן זה ייקח אותנו. בהיבט הזה הריבונות קצת דומה לקורונה: היא מזכירה לנו את מה שקרה ב-48, אבל תופעות הלוואי שלה, לדעת המומחים, שונות לחלוטין. גם אז היו מי שהזהירו לבל נכריז על הקמת מדינה, ודומיהם ממשיכים להזהיר מפני החלת ריבונות.
זו יכולה להיות מחלה מידבקת, הם טוענים, שתעבור משטחי C גם לשטחי A ו-B, ואז איך נתמודד עם כמות המסתפחים? הריבונות יכולה להיות מחלה קטלנית, שאת ההשלכות שלה נרגיש רק בעוד כמה שנים. לשיטתם, ריבונות היא סוג של וירוס שמתלבש על מערכת העצבים. העצבים של הפלסטינים, של האג, של אירופה וכמובן גם על העצבים שלהם.
ישנם מומחים שכן מוכנים לאפשר ריבונות אבל הם דורשים מ-20 יישובים עם אלפי משפחות שייכנסו לבידוד והקפאה של שנים. החדשות הטובות עבורם הן שהם לא יצטרכו לחכות לתשובה ממשרד הבריאות – אם הם ירצו לצאת מהבידוד הם פשוט יצטרכו לעבור דירה. המומחים אף טוענים שהריבונות מסוכנת יותר מהקורונה – לנגיף יימצא יום אחד חיסון אבל להרוגים שיהיו כאן בגלל הריבונות לעולם לא יימצא פתרון. ואפשר להמשיך בהשוואה הזו עוד ועוד.
בדבר אחד המומחים צודקים, בדומה לקורונה, הריבונות אכן תשנה את כללי המשחק. החיים אחריה לא יהיו אותו הדבר, אבל בניגוד לקורונה שנחתה עלינו מבלי שביקשנו אותה, הריבונות היא לגמרי בידיים שלנו, כשההבדל הכי משמעותי בין השתיים הוא שאת הווירוס אנחנו צריכים לחסל ואת הריבונות אנחנו צריכים להחיל.
הבעיה של כל אותם מומחים היא שהם לא מבינים, או מסרבים להבין, שהיעדר ריבונות ישראלית בחבלי המולדת של עם ישראל הוא המצב הלא-בריא, ושהריבונות תפקידה לתקן. נכון שבדרך ישנה אי-ודאות מסוימת, וישנם קשיים ומחירים אבל זה הדבר הנכון לעשות. זו הדרך לתקן עוול היסטורי, של עם שהוגלה ממולדתו וחזר הביתה. כמו בכל דבר בחיים צריך לעשות זאת בחוכמה ובהדרגה.
אלפי שנים חיכינו, נחכה עוד קצת. אבל הגיע הזמן להתחיל. חבלי בנימין, יהודה, הבקעה והשומרון צריכים להפוך לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. חצי מיליון יהודים שחיים שם צריכים להיות אזרחים שחייהם מנוהלים על ידי החוק הישראלי ולא באמצעות המינהל האזרחי. הגיע הזמן לפתח תשתיות, לסלול כבישים ולבנות בתים, הגיע הזמן לנהל חיים בריאים. עניין הריבונות לא צריך להידחק לפינה. זה לא נושא שצריך להעסיק את האמריקנים. מדינת ישראל, לצד המאבק בקורונה, צריכה לעסוק גם בריבונות. אם האמריקאים מוצאים לזה זמן אז גם אנחנו יכולים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com