בימים הקרובים תיקח ירדנה חזוני לידיה את טופס ההצבעה בבחירות לנשיאות ארה"ב, תסמן באופן ברור את הבחירה שלה – דונלד טראמפ – ותשלח את הדף במעטפה חתומה אל ועדת הבחירות של מדינת פנסילבניה. זו תהיה הפעם הראשונה שהיא משתתפת בבחירות בארה"ב, אבל את ההצבעה עבור טראמפ תעשה חזוני בת ה-26 לא מפילדלפיה או מפיטסבורג, אלא מעיר מגוריה, ירושלים. "הבחירות האלה נוגעות מאוד לישראל, וצריך להכיר טובה על המדיניות של הנשיא טראמפ", היא מסבירה את ההחלטה שלה לממש את זכותה להצביע כישראלית בעלת אזרחות אמריקנית.
ארה"ב בוחרת 2020 – סיקור נרחב בעמוד המיוחד של ynet:
• המפתח של טראמפ לניצחון: דיכוי הצבעה
• הכסף היהודי והבחירות בארה"ב
• 10 מיליון כבר הצביעו, תורי ענק בג'ורג'יה
• מה קורה אם מועמד מת רגע לפני הבחירות?
טראמפ: "ביידן - סוס טרויאני של הסוציאליזם"
(צילום: רוטירס)
חזוני לא לבד. לפי נתוני ה-FVAP האמריקני, בישראל חיו ב-2018 לא פחות מ-183,499 אזרחים אמריקנים בעלי זכות הצבעה – קהילת המצביעים הפוטנציאליים השלישית בגודלה בעולם מחוץ לארה"ב (את ישראל הקדימו רק קנדה, עם כ-516 אלף, ובריטניה, עם כ-327 אלף). עכשיו, בשנה היסטורית שבה הבחירות הן משאל עם על תפקודו של אחד הנשיאים הכי שנויים במחלוקת בתולדות ארה"ב, רבים מעשרות אלפי המצביעים הפוטנציאליים האלה מרגישים שלקול שלהם יש משקל מכריע במיוחד.
"אני דמוקרט שבא ממשפחה של דמוקרטים, והשנה הפכתי לעוד יותר מעורב, אני פעיל מאוד בעולם הסושיאל של המפלגה בארץ", מספר אבן קנט בן ה-61, מורה מירושלים שעלה לישראל מקליפורניה לפני שבע שנים. את טופס ההצבעה שלו שלח כבר לפני שבועיים, והסימון בו היה חד-משמעי: ג'ו ביידן. בפריימריז הדמוקרטיים בתחילת השנה קנט לא נמנה אמנם עם תומכיו של סגן הנשיא לשעבר, אך דעתו עליו השתנתה בעקבות הקרב המכוער עם טראמפ בעימות הנשיאותי הראשון, בסוף ספטמבר: "ביידן הראה שיש לו מצפון, וזה משהו שאי אפשר להגיד על הנשיא המכהן", הוא טוען.
על פי רוב, שיעור נמוך למדי מהאזרחים האמריקנים החיים בישראל נוהג לנצל את זכותו להצביע. בפעם הקודמת שבה נערכו בחירות לנשיאות בארה"ב מימשו את זכותם רק כ-6.9% מבעלי זכות הבחירה בארץ (קצת פחות מ-8,000 איש), וב-2018, כשנערכו הבחירות לקונגרס, המעוררות עניין מועט יותר מאשר הבחירות לנשיאות, ירד השיעור הזה ל-1.8%. שיעור ההצבעה הנמוך אינו ייחודי לאמריקנים בישראל – רק 4.7% מבעלי זכות הבחירה החיים מחוץ לארה"ב מימשו את זכותם ב-2018 ו-6.9% עשו זאת ב-2016. לבירוקרטיה הסבוכה הכרוכה בהליך יש כנראה חלק גדול באשמה.
ארה"ב אמנם מגלה גמישות בכך שהיא מאפשרת לאזרחיה להצביע מחו"ל שבועות לפני יום הבחירות, ולעשות זאת בדואר, בפקס או באמצעות חברות משלוחים, אך רבים מהמצביעים נדרשים קודם לכן לבצע הליך רישום, למלא שלל טפסים, לעמוד בדד-ליינים קשיחים – ולמצוא עצמם תלויים בחסדיו של שירות הדואר האמריקני. לפי נתוני ה-FVAP, כ-37% ממי שביקשו להצביע מחו"ל ב-2018 אך לא עשו זאת בסופו של דבר הסבירו את הוויתור בכך שהתהליך היה מסובך מדי עבורם, ו-26% אמרו שקיבלו את הטפסים מאוחר מדי.
9 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: אבן קנט, אילנה שטוקמן ודוד וינר. למלא את החובה האזרחית
(צילום עצמי; אפרת שפורקר פופלינגר)
הישראלים שחשוב להם להצביע מוצאים דרכים יצירתיות לנצח את הבירוקרטיה. "השנה נתתי את טופס ההצבעה שלי למישהו שטס לארה"ב, וכשהוא יגיע – הוא ישלח אותו בשמי בדואר האמריקני כדי שהוא יגיע מהר יותר", מספר דוד וינר בן ה-39, שעלה ארצה מפלורידה לפני כמעט עשור ונותן את קולו לטראמפ. קנט, המורה הירושלמי שעלה מקליפורניה, רצה לזרז עוד יותר את התהליך, וגייס לטובתו את הטכנולוגיה: "מילאתי טופס שהורדתי ב-PDF, שלחתי בפקס לאחותי בארה"ב, והיא תשלח אותו בשמי". הישראלים שהסתפקו במשלוח עצמאי ולא נעזרו בחברים או בבני משפחה מעידים כי הם עוקבים בחרדה אחר התקדמות החבילה שלהם באתר של חברת המשלוחים DHL, חוששים שמא לא תגיע בזמן עד לתחילת הספירה – וקולם ייפסל.
תִספּרו אותי באוהיו
האמריקנים המצביעים מחו"ל, בכלל זה מישראל, צריכים לנווט בסבך עבות של חוקים: כל מדינה מ-50 מדינות ארה"ב מנהלת את ההצבעה בשטחה לפי חוקיה שלה, והמבקשים להצביע מחו"ל נדרשים לבדוק ראשית באילו כללים עליהם לעמוד. מי שהצבעתו נספרת בניו יורק, למשל, יכול השנה להירשם כמצביע עד 19 באוקטובר, אבל מי שנחשב לתושב אוהיו ויבקש להירשם באותו היום – יגלה שבאוהיו הסתיים הרישום כבר שבועיים לפני כן. לשני המצביעים, על כל פנים, מוטב למהר ולהירשם במועד מוקדם בהרבה, כדי לוודא שיספיקו לקבל ולהחזיר את טופסי ההצבעה לפני שתחל הספירה. לשם כך נדרש תכנון קפדני, שראשיתו חודשים לפני הבחירות.
כשהדברים נוגעים לבחירות בארה"ב, השאלה במניין הקולות של איזו מדינה נספר קולו של הבוחר הישראלי היא הרבה יותר מאשר סתם עניין בירוקרטי. הבחירות לנשיאות מוכרעות בשיטת האלקטורים, שבה כל מדינה (למעט נברסקה ומיין) מעניקה את כל ציריה למועמד שגרף את רוב הקולות בשטחה-שלה, בלי קשר לשאלה מי זכה ברוב קולות הבוחרים בשאר ארה"ב. פירוש הדבר הוא שיש מדינות שבהן לקולו של כל מצביע, בכלל זה המצביעים מישראל, יש משקל גדול הרבה יותר: בעוד ניו יורק למשל מצביעה באופן עקבי בפער גדול לטובת המועמד הדמוקרטי ומדינת מונטנה נותנת תמיד ניצחון מוחץ לרפובליקני, כך שקבוצה קטנה של מצביעים אינה צפויה לשנות בהן את ההכרעה, ישנן מדינות "מתנדנדות" כמו פלורידה, פנסילבניה ואוהיו, שבהן הקרב צמוד ולכן גם מאות בודדות של קולות יכולים להטות בהן את הכף לכאן או לכאן – ולהכריע את מערכת הבחירות כולה. בשנת 2000 למשל נבחר ג'ורג' בוש הבן לנשיא בזכות ניצחון בפער זעום של 537 קולות בפלורידה – ניצחון שהעניק לו רוב דחוק במניין האלקטורים אף שיריבו הדמוקרטי אל גור זכה בקולות רבים יותר של בוחרים בכלל ארה"ב. במדינות מתנדנדות כאלה, לכל קבוצת מצביעים בעלת מאפיין אחיד, בכלל זה "הקבוצה הישראלית", יש פוטנציאל להיות קבוצת מצביעים מכרעת.
ישראלים רבים המחזיקים באזרחות אמריקנית היו שמחים אפוא שקולם יקבל "תוספת כוח" וייספר במדינה כמו פלורידה, אך הדבר אינו בשליטתם: קולו של מצביע מחו"ל נספר במדינה האמריקנית האחרונה שבה היה רשום כתושב, או במקרה של מצביע שמעולם לא התגורר בארה"ב (כן, לפחות 39 מדינות אמריקניות מאפשרות גם לאזרחים כאלה לממש את זכותם) – במדינה האחרונה שבה התגוררו או היו רשומים הוריו. היות שההצבעה חשאית ומנוהלת על-ידי מערכת מבוזרת-למדי של רשויות מקומיות, אין נתונים ברורים ואמינים על מספר הקולות הישראליים הנספרים בכל מדינה בנפרד.
וינר וחזוני, הנמנים כאמור עם מצביעי טראמפ, הם מבני המזל שקולותיהם ייספרו במדינות מתנדנדות – וינר בפלורידה וחזוני בפנסילבניה. אלה שתי המדינות המסומנות כעת כחשובות ביותר בבחירות, וההערכה היא שבלי ניצחון לפחות באחת מהן סיכוייו של טראמפ להיבחר בשנית יהיו קלושים. את השבועות האחרונים השקיעה חזוני בניסיון לשכנע את בני משפחתה להירתם למאמץ ולהצביע לטראמפ כדי לתת לו ניצחון בפנסילבניה. היא מודה שבכל הקשור לסגנון טראמפ אינו בדיוק כוס התה שלה, אבל במדיניות שלו היא תומכת לחלוטין: "המעשים שהוא עשה מחזקים את ארה"ב – הוא חותר להפחית את ההתערבות של אמריקה בעולם ולהחזיר תעשיות מסין לארה"ב, והרי הכי טוב שכל מדינה תתעסק בעצמה". וינר מזכיר את ההשפעה הישירה שיש לארה"ב על הישראלים כסיבה מספקת להצביע עבור הנשיא המכהן: "ההשפעה של ארה"ב על החיים בארץ גדולה, ולכן חשוב שאני אצביע, ושכל מי שיכול יצביע".
לרקוד עם הילרי במטבח
בצד הישראלי-דמוקרטי, בינתיים, מודעים היטב להובלה המבטיחה של ביידן בסקרים, אבל נזכרים בחרדה בבחירות 2016, אז אחרי חודשים של הובלה-לכאורה נחלה הילרי קלינטון מפלה בליל הבחירות. "כשהילרי ניצחה בפריימריז רקדתי במטבח שלי פה בישראל כי חשבתי שסוף סוף דברים משתנים לטובת הנשים", מספרת אילנה שטוקמן, בת 60 ממודיעין, שעלתה לישראל לפני 27 שנה. "ההפסד לטראמפ היה מרסק, כי המסר היה שאמריקה כל כך לא מוכנה לראות אישה כמנהיגה עד שאפילו טראמפ – שרץ מולה בלי ניסיון, בלי חזון ובלי שום דבר חוץ מנרקיסיזם ואגו – ניצח. זה שבר אותי, נכנסתי לדיכאון".
ארבע שנים עברו, ושטוקמן לא לוקחת סיכון. אף שהקול שלה נספר בניו יורק, מדינה דמוקרטית מובהקת שאין ספק שביידן ינצח בה, היא החליטה לממש את זכותה ולהצביע עבורו, ושכנעה גם את בתה לעשות כן. "ביידן אדם טוב ומנהיג עם חזון של אחדות", היא מסבירה. "הוא מתייחס לאנשים כאל אנשים, ולא מתעסק רק בחצי של אמריקה שאוהב אותו". היא יודעת היטב שבצל הערעור של טראמפ על אמינות הבחירות, גם ניצחון דחוק של ביידן עלול שלא להספיק, ולדמוקרטים מוטב להשיג ניצחון חד-משמעי, כזה שלא ישאיר מקום לספק בדבר זהות המנצח: "כרגע ביידן מוביל, ובשנה נורמלית הוא היה זוכה, אבל זו לא שנה רגילה, ואני פוחדת שאם טראמפ יפסיד – הוא לא יסכים לפנות את מקומו".
גם ג'ודית רובין גולוב, בת 74 מניו יורק שב-50 השנים האחרונות מחלקת את זמנה בין ישראל לארה"ב, נושאת את הצלקת מלפני ארבע שנים, ופוחדת מעוד הפסד דמוקרטי. "עד שנדע מי ניצח לא אהיה רגועה", היא אומרת. "אני חושבת שיש לנו הזדמנות ויש לנו יתרון בסקרים, אבל השאלה היא מה יקרה במדינות המתנדנדות". גולוב מודה שביידן רחוק מלהלהיב אותה, אבל מבחינתה החשוב ביותר הוא לסלק את טראמפ. את טופס ההצבעה שלה היא שלחה בדואר, ולאחרונה כבר וידאה וקיבלה אישור שהמעטפה הגיעה ליעדה: "שלא אגיד לעצמי אחר כך שלא עשיתי די".
חייב לשלם, חייב להצביע
בשל חשאיות ההצבעה קשה לדעת בבירור לאיזה צד של המפה הפוליטית נוטים המצביעים בישראל, אם כי טענה רווחת של העוקבים אחרי דפוסי ההצבעה בארץ היא שהיתרון הוא של הרפובליקנים, גם משום שרבים מאוד מבעלי זכות ההצבעה בישראל הם דתיים המזדהים עם הערכים השמרניים. ארגון iVoteIsrael, שפועל לעודד את האזרחים האמריקנים בישראל להשתתף בבחירות, טען כי ב-2012 הצביעו כ-85% מהמצביעים בישראל בעד המועמד הרפובליקני מיט רומני ורק 25% נתנו את קולם לברק אובמה, וכי ב-2016 הצביעו 49% לדונלד טראמפ ו-44% לקלינטון. iVoteIsrael מצהיר כי הוא ארגון לא-מפלגתי, אם כי בעבר דווח על קשרים בין בכירים בו לבין המפלגה הרפובליקנית וארגוני ימין בישראל.
כשאזרחים אמריקנים שעזבו את ארה"ב לישראל נשאלים אם הם אינם חשים שיש פגם מוסרי בהחלטתם להצביע ולהשפיע על גורלה של מדינה שהם אינם תושביה, התשובה שלהם כמעט אחידה: אם ארה"ב יודעת לקחת ממני כסף, למה שלא אצביע?
"אני משלם מיסים כמו כל אזרח אמריקני, ורשות המיסים של ארה"ב עוקבת אחרי הכספים שלי בארץ", אומר וינר הרפובליקני, ומבהיר שכל עוד יש קשר כלכלי בינו לבין הממשל הפדרלי הוא ימשיך לתת את קולו. טענה דומה נשמעת מהצד הדמוקרטי: "יש לי בית בארה"ב ואני משלם שם מיסים", אומר קנט. "אני גאה בשתי הזהויות שלי, וארה"ב וישראל מאפשרות לנו להצביע, אז למה לא?". שטוקמן הניו-יורקרית מסכימה: "הם לא רוצים שאצביע? אז שיפסיקו לחייב אותי במס".
אבל זה לא רק הכסף. חזוני מודה שבעבר היו לה הרהורים בשאלה אם הוגן שכישראלית אשר אינה גרה בארה"ב היא תשתתף בהצבעה, אבל עכשיו, כשטראמפ עלול לאבד את כיסאו, המחשבות האלה הסתלקו גם מסיבות פוליטיות טהורות. "תחת טראמפ נוצר תהליך של הסכמי שלום", היא אומרת, "וזה רק מוכיח שאם נותנים לזה מקום – זה קורה. כל אחד צריך למלא את חובתו האזרחית, ומי שייבחר – ייבחר".
