מה עוד ניתן היה לעשות כדי לגרום לראש הממשלה בנימין נתניהו להבין שלא יוכל למשוך את המשחק המביש שניסה לשחק, עם כללים חדשים שהמציא, ועל פיהם הוא אינו מחויב להסכם קואליציוני שחתם עם יו"ר כחול לבן בני גנץ רק לפני כשבעה חודשים?
על פי כללי נתניהו החדשים, תקציב המדינה הדו-שנתי לשנים 2020 ו-2021, אשר היה אמור לעבור באוגוסט השנה, אינו אלא כלי משחק בידיו כדי שתהיה לו נקודת יציאה ללכת לבחירות במועד נוח לו, ואינו כלי לניהול תקין של משרדי הממשלה והמשק כמו גם להעברת תקציבים לאלפי עמותות רווחה.
על פי כללי נתניהו החדשים, הרוטציה שנקבעה בחוק עם מנגנון תקדימי של ראש ממשלה חליפי, אינה אלא אחיזת עיניים שלא עלה בדעתו לקיימה, והראיה לכך היא שכאשר כמעט-כמעט הגיעו להסכמות בתיווכו של חיים רמון מטעם גנץ, דרש נתניהו, על פי עדותו של רמון, להמשיך לכהן בראשות הממשלה לעוד חצי שנה לפחות. ועל פי כללי נתניהו החדשים, את כל האשם מפילים על כחול לבן.
אבל כל זה כבר מאחורינו. כללי נתניהו החדשים, הזחיחות, הצפצוף הארוך שלו על הכל ועל כולם, להקת המעודדים שלו בתוך הליכוד הקוראים בהתלהבות את דפי המסרים המופצים להם, ולא פחות מזה, חולשתו המביכה של גנץ, החסר שמץ של יכולות פוליטיות, הביאו את כולנו עד הלום.
במו ידיו שריסקו את הממלכתיות, ששיסו, שפילגו, יצר נתניהו את הפיצול בימין. בתוך הליכוד. בציבור הישראלי. כל מי שלא אומר "הן", הוא שמאלן, סמולן, או בוגד
פרישתו של גדעון סער מהליכוד, והכרזתו כי יתמודד על ראשות הממשלה וכי לא יישב בממשלה תחת נתניהו, מציבות בפני נתניהו אתגרים אחרים. נתניהו, פוליטיקאי-על, נתקל שלשום לראשונה אחרי שנים רבות מאוד בגדעון סער, פוליטיקאי משופשף, שבימים לא מאוד רחוקים שימש כאיש סודו, כמזכיר הממשלה שלו, כיו"ר הקואליציה, ורכש לעצמו מיומנויות רבות.
התרגיל שרקח סער בהצבעה על דחיית חוק התקציב, יש להניח שבתיאום עם ח"כ אסף זמיר מכחול לבן, הפתיע את נתניהו שהגיע במיוחד למליאה להצביע, מאחר שחשב שיש לו רוב. תרגילים דומים נהגנו לערוך בליכוד כשהיינו באופוזיציה לפני שנים. לנתניהו מעולם לא קמה אופוזיציה אמיתית. סער הוא אופוזיציה משמעותית ומתוחכמת.
מנגד, סירובו של נפתלי בנט להכריז כי יעמיד עצמו כמועמד לראשות הממשלה, התחמקויותיו מהשאלה החוזרת ונשנית אם יישב עם נתניהו, לאחר שזה השאיר אותו מחוץ לממשלה, והתקפותיו על סער, אחרי שלא פסק מלתקוף את ראש הממשלה במשך השנה האחרונה, מעוררים סימני שאלה.
המפה הפוליטית משתנה. בציבור יש רוב ברור לימין. ימין, אין משמעו הליכוד בהכרח. לראשונה בתולדות המדינה, חלקים בימין מתייצבים במחנה "רק לא ביבי". הראשון היה אביגדור ליברמן. מצטרף אליו סער. זה מה שצריך להדיר שינה מעיניו של נתניהו. במו ידיו שריסקו את הממלכתיות, ששיסו, שפילגו, יצר נתניהו את הפיצול בימין. בתוך הליכוד. בציבור הישראלי. כל מי שלא אומר "הן", הוא שמאלן, סמולן, או בוגד. לא, ביבי לא אומר את זה. הוא אישית? אף פעם. המקלדת שבתוך מעונו? ועוד איך. והמדבררים אותו? כמובן. הדר בית"רי? כיבוד הסכמים? הצחקתם.
למרות הסכמי השלום החשובים, למרות החיסונים שעליהם מגיע לנתניהו כל הקרדיט שבעולם, הבחירות שבפתח כבר ייראו אחרת לגמרי ממה שתיכנן. המושכות כבר לא ממש בידיו.
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
