עוד לפני שמגפת הקורונה פרצה בישראל, בני נוער וצעירים במצבי סיכון שונים התקשו למצוא מקומות עבודה או מגורים. בימים אלה, כשכלל המדינה נתונה בסגר שני, המציאות שלהם הופכת קשה ומסוכנת אף יותר. חלקם מסתובבים ברחובות ללא בית קבוע, רבים מהם לא מוצאים עבודה בשל המציאות הכלכלית המורכבת וממדי האבטלה שנגרמו במהלך המשבר.
"בתקופת הקורונה האפשרויות מוגבלות בגלל הסגר", ציין אלי שהפורקר, מנהל עמותת "שבתות וחגים" שפועלת למען נערים ונערות שחיים ברחוב. "בני נוער רבים מוצאים את עצמם ברחוב בלי פינה וארוחה חמה. יש נערות שמוכרות את הגוף שלהן בשביל לקבל אוכל או מקום לינה ללילה, חלקם משתמשים בסמים בשביל לברוח מהמציאות הכואבת", הוא הוסיף.
שהפורקר הסביר כי "ללא בית, הם לא יכולים להישאר במקום אחד והם מתניידים כל הזמן מחבר לחבר. מכיוון שאין להם מקום מסודר, אנשים מפחדים מאוד להתקרב אליהם מחשש למצבם הבריאותי. כתוצאה מכך אין להם מקום שהם יכולים להגיע אליו בצורה מסודרת. ללא קורת גג הם שורפים ימים שלמים ברחוב - וחשופים יותר לאונס, אלימות וניצול".
אחת מאותם צעירים היא ענבל (שם בדוי), בת 19 מחיפה. "הבית שלי היה מקום שהיה מאוד קשה לחיות בו", היא סיפרה. "כשאתה גדל בבית שיש בו מענה לצרכים הבסיסיים שלך כמו ביטחון ותמיכה, אתה לומד להתנהל בעולם. אבל כשאתה גדל בבית שאתה במצב הישרדותי כל הזמן, אתה לא יכול לחיות עד שאתה יוצא מהמקום הזה - אבל כשאתה יוצא אין לך כלים לחיים.
"גדלתי בלי אבא, ועם אמא שהייתה מאוד מרוכזת בעצמה", המשיכה ענבל, "לפעמים היא הייתה נכנסת לטירוף של צרחות וקללות. הייתי ילדה חרדתית, פחדתי מהעולם, לא רציתי לגדול, כל הזמן שמעתי שכשגדלים החיים יותר קשים. כשהייתי בת 13 עברתי הטרדה מינית מצד ידיד של אמא שנגע בי ונישק אותי. סיפרתי לה, אבל במקום להיות שם בשבילי, היא אמרה לי 'לא להתרגש ממנו', וש'הוא לא התכוון'".
ענבל הבינה שהיא חייבת התחלה חדשה, עזבה את הבית והחלה לעבוד כמלצרית - אבל פוטרה בגל הראשון של הקורונה ונאלצה לחזור לחיות עם אמה. "זה עשה לי ממש רע", היא שיתפה, "הגעתי למצב שהיו לי מחשבות על כך שאני רוצה לפגוע בעצמי. הבנתי ששום דבר לא יעזור , שכל מקום יהיה יותר טוב מאיפה שאני נמצאת עכשיו". במשך ימים היא הסתובבה ברחובות, וסיפרה שנאלצה לישון במקום אחר בכל לילה.
"לפני שבועיים הגעתי לדירה זמנית של עמותת 'שבתות וחגים'. אני יודעת שאני כאן לתקופת זמן מוגבלת ושאני חייבת לנצל אותה כדי לשקם את עצמי, למצוא עבודה וללמוד איך להתנהל עם כסף, אבל תחת הקורונה והסגר זה לא אפשרי. אין עבודה, אי אפשר לצאת", היא אמרה בתסכול, "לא לכל בן אדם יש רשתות ביטחון כמו כסף והורים, לי אין את זה, והמצב במדינה מונע ממני להתקדם".
יולי השנה, דו"ח "עלם" על מצב בני הנוער בימי הקורונה
(צילום: אבי קנר, לע\"מ)
"איפה אגור עם תינוקת שרק נולדה?"
אלה, בת 24 שעלתה לארץ מארצות הברית לפני כשנתיים, חווה קשיים במציאת עבודה ומגורים. לאחר שהיא הגיעה לישראל היא חזרה בתשובה ועבדה בתור מורה למחול, עד שהחל הסגר הראשון. לפני כמה חודשים היא נכנסה להיריון, אולם בן זוגה החליט לנתק איתה קשר ובמשך כחודשיים לא היה לה איפה לגור.
"בחודשיים האלה לא אכלתי כמעט כלום, לאכול זה הרבה כסף", היא סיפרה, "אין לי עבודה, אני בארץ זרה ואני בחובות. עברתי בין דירות, התקשרתי לאנשים שאני מכירה וביקשתי לישון אצלם. המשפחה שלי בארה"ב אוהבת אותי, אבל הם לא יכולים לעזור לי. אין להם כסף".
אלה שיתפה בחששות: "אני עומדת להיות אמא, אבל אני לא יודעת כלום על ילדים. רציתי משפחה, עם בעל ופרנסה. בחודשים הראשונים אחרי שהילדה שלי תיוולד אני לא אוכל לעבוד, ועכשיו בגלל הקורונה זה יהיה עוד יותר קשה. אני מחפשת עבודה ולא מוצאת, לא אכפת לי במה לעבוד. איפה אני אגור עם תינוקת שרק נולדה?".
