תיעוד הירי בהארון אבו עראם
הדבר הראשון שמזעזע בצפייה בסרטון המתעד את אירוע הירי בהארון אבו עראם בכפר א-רכיז שבדרום הר חברון, קורה עוד לפני שנשמעות שתי היריות והוא מתגלה על הקרקע. הזעזוע הוא מעצם העובדה שפלסטינים נראים מתנגדים פיזית לחיילים שמנסים להחרים מהם גנרטור. הארון עצמו מנסה להציל את הגנרטור בכזו נחישות עד שהוא מאבד את סנדליו. נדיר שפלסטינים מתנגדים ככה להריסה או להחרמה. תיעוד של מקרים דומים חושף שרוב התושבים כה מאוימים עד שלא עולה על דעתם לעשות יותר מאשר להתווכח, לקלל או לתעד בטלפון.
הנה סרטון מגל ההריסות בדצמבר, שמתעד עובדי קבלן של המינהל האזרחי מפרקים צריף עם גג פח בקהילת א-זרעי (זעאתרה) הסמוכה לכפר א-זעיים. הצלם, שהוא גם בעל הבית, לא מתערב ורק עומד מהצד ומקריין את חרונו לפס הקול של הסרטון.
והנה עוד סרטון שמתעד קבוצת בדואים מראס אל עוג'ה שיושבים וצופים בדחפור המינהל האזרחי מחרים להם צריפי מגורים וצריפים חקלאיים. שני צעירים מתווכחים עם החיילים ונדחפים אחורה.
והנה עוד סרטון, מנובמבר: דחפור הורס את בית משפחתו של אבו עראם. אותו הארון אבו עראם ששוכב עכשיו משותק מהצוואר ומטה בבית החולים אל אהלי בחברון. בני המשפחה עומדים בסמוך למבנה, אישה אחת מצלמת בטלפון. שתי אימהות יושבות על כסאות פלסטיק עם ילדה, ומתבוננות.
מתיאור של הריסה אחרת של בית מגורים של 19 נפשות באזור אל-חאלדייה עולה כי בני המשפחה מחו, הציתו צמיגים וטיפסו על גג ביתם, אולם רימוני הגז של משמר הגבול טיפלו במחאה הזאת במהירות. בסרטונים אחרים נראית היטב הסיבה להיעדר ההתנגדות: פקחי המינהל האזרחי מלווים בכוחות צבא ומג"ב גדולים, בדיוק כדי שרעיונות כאלה לא יכנסו לראשיהם של הנתינים הפלסטינים.
מה הביא ביום שישי שעבר את אבו עראם ובני משפחתו לנסות להתנגד בכזו עיקשות ובידיים חשופות להחרמת הגנרטור? מה היה מיוחד כל כך באירוע?
מבט מפוכח על המצב בשטח מעלה שישראל תופסת את חנק ההתפתחות הפלסטינית כיעד מרכזי שנועד לחזק את שליטתה בגדה. הביטוי המגויס "המערכה על שטחי C" קולע בול
בהודעת דובר צה"ל הלקונית והמנותקת מהמציאות נכתב דווקא דבר אחד נכון: "כוחות צה"ל ביצעו משימה שגרתית של תפיסת כלים ששימשו לצורך בנייה בלתי חוקית בכפר א-תוואני". אכן, הבנייה הפלסטינית ביישובים כמו א-רכיז היא תמיד "בלתי חוקית". ככה זה אחרי שישראל עיצבה ותפרה מדיניות שלא מאפשרת לפלסטינים לבנות כחוק. לא משנה כמה תוכניות ובקשות להיתרים יגישו, וכמה פעמים יוכיחו שזו אדמתם – הם לעולם לא יקבלו היתר בנייה. היתרים כאלה לא ניתנים לתושבי הכפרים באזור מסאפר יטא. נקודה.
ישראל מזמן סיפחה בפועל את האזור והיא לא תניח לקהילה הפלסטינית – שהרבה לפני הקמת המדינה כבר קיימה בו אורח חיים שמתבסס על רעיית צאן וחקלאות בעל – לבנות באופן חוקי בכפריהם, שהיא כלל לא מכירה בקיומם.
אחרי הירי: ביקור בקהילות הפלסטיניות באזור
(צילום: רועי עידן)
כמובן, לא מדובר רק במסאפר יטא. ב-60% מהגדה המערבית שנמצאים עדיין תחת שליטה תכנונית ישראלית פועלים מנגנוני התכנון כדי למנוע פיתוח פלסטיני – כולל בנייה למגורים, מבני ציבור ותשתיות חשמל, מים ודרכים. הפלסטינים מזמן נואשו ורובם לא טורחים אפילו לבקש. אבל במקרים שהוגשו בקשות, אישר המנהל האזרחי ברוב טובו 1.4% מהן. זאת, כמובן, בשונה מהמתנחלים שזוכים למערכת תכנון נדיבה ולהיתרי בנייה, ושגם היישובים שהקימו לכאורה בניגוד להחלטות מוסדות התכנון בשטחים אך בגיבוי המדינה, מוכשרים בדיעבד.
צדק דובר צה"ל כשאמר שמדובר היה במשימה שגרתית לחלוטין. חיילים וקצינים חמושים וממוגנים ואנשי המינהל האזרחי, שגם הוא היה במקרה המתועד קצין חמוש, אכן מבצעים כבשגרה פעולות כמו החרמה של גנרטור או של דחפור בקהילות פלסטיניות מהמוחלשות ביותר בגדה המערבית, כדי למנוע מתושביהן האלה כל יכולת לבנות ולהתפתח בהתאם לצורכיהן.
הריסה והחרמה של רכוש פלסטיני הן משימות כל כך שגרתיות עד שאיש כלל לא שואל מדוע יחידות מבצעיות נשלחות לבצע משימות אזרחיות כמו אכיפה – לכאורה בלבד – של דיני התכנון והבנייה.
אולם מבט מפוכח על המצב בשטח מעלה שישראל תופסת את חנק ההתפתחות הפלסטינית כיעד מרכזי שנועד לחזק את שליטתה בגדה. הביטוי המגויס "המערכה על שטחי C", שמשמש פוליטיקאים מהימין המתנחלי ועד המרכז הרדיקלי כדי לתאר את ההתעמרות הבלתי פוסקת של ישראל בקהילות הפלסטיניות האלה, קולע בול. זו אכן משימה צבאית שגרתית וקורבנותיה הפלסטינים יודעים יפה שבמציאות הנוכחית חייהם כה חסרי ערך, עד שאם ינסו להתנגד הם עלולים למצוא את עצמם בסנדליו של הארון אבו עראם.
- שרית מיכאלי היא חברת "בצלם"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
