אני לא בטוח. גם את ואתה לא בטוחים. אין ביטחון שלא נמות מקורונה (אלא אם כן אנחנו מתחת גיל 18). אין ביטחון שהאיראנים לא יגיעו לבסוף לפצצה האיומה שהם שואפים אליה כבר 30 שנה. אין ביטחון שלא נקבל הלילה התקף לב או שבץ מוחי. אין ביטחון שהאדם שאותו אנחנו הכי אוהבים לא יחלה במהלך השנה הקרובה בסרטן רע. אין גם ביטחון, ואני כותב את הדברים האלה ביד רועדת, שהילדים שלנו לא ייהרגו בתאונת דרכים.
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל - לחצו כאן
בחיים האלה יש ביטחון מלא רק בדבר אחד, והוא שכולנו נמות. שום דבר חוץ מזה לא בטוח ושום דבר לא מובטח. כל מה שחי הוא בהכרח לא שלם, לא מושלם, וחולף. כל החי סופו למות. ככה זה.
מדוע אני כותב כאן את הדברים הידועים והמפחידים האלה? מסיבה אחת פשוטה: כי היום, יותר מאי פעם, התחזקו קולותיהם וגברה חוצפתם של אלה המבקשים למכור לנו תחושה כוזבת של ביטחון, אם רק ניתן להם את מה שהם רוצים. ואני לא מדבר כאן רק על פוליטיקאים.
החיים – תקופה קשה. העולם הוא מקום מסוכן. הסכנה עוטפת אותנו תמיד, ומכל הכיוונים. מי שלא יצליח לעשות שלום בנפשו עם הסכנה הנוראה שבה טובלים חיינו מרגע שבאנו לעולם הזה ועד שנעזוב אותו – לעולם לא יידע רגע אחד של שלווה אמיתית. יותר מזה – ואני מדבר עכשיו כרופא פסיכיאטר – הרגע שבו מישהו אומר "אני רוצה להיות בטוח לגמרי, אחרת אני לא יכול להמשיך", הוא הרגע שבו נגמרת הבריאות הנפשית שלו. מהי בריאות נפשית? יש לנו היום מאות אבחנות של הפרעות פסיכיאטריות שונות, ואין לנו הגדרה אחת מוסכמת של בריאות נפשית.
הנה ההגדרה שלי: בריאות נפשית היא היכולת לחיות עם הספק. בריאות נפשית היא היכולת לחוש ביטחון למרות הסכנות וחוסר הוודאות שאיתן אנחנו חיים תמיד, והן חלק מן המצב האנושי. אנשים חושבים ש"ביטחון" הוא מצב עובדתי הניתן להשגה: אם רק ננקוט בכל אמצעי הזהירות, אם רק נבחר מנהיגים חזקים, אם רק נעשה את כל הבדיקות, אם רק נתפלל, אם רק נחשוב טוב – אז נהיה בטוחים. אבל זאת טעות.
כמו סבא שלי, פרופ' ישעיהו ליבוביץ, גם אני אדם מאמין. על גדר הבית הירושלמי שבו גר כתב מישהו באותיות של פסיפס את המשפט הנפלא הבא: "אלוהים הוא לא קופת חולים"
אל תבינו אותי לא נכון. התרבות המודרנית והרפואה המודרנית הקטינו מאוד, תודה לאל, את הסיכונים הנשקפים לנו. אבל הרפואה – כמו החיים עצמם – היא בעצם אמנות של ניהול סיכונים. לא ניתן להגיע לביטחון מוחלט, אבל בניהול מושכל ניתן למזער את הסיכונים למינימום האפשרי – וזה טוב מאוד, ועל זה נגיד תודה רבה.
ביטחון הוא לא מצב עובדתי אלא מצב נפשי. את הביטחון האמיתי אסור לנו לחפש מסביב לנו, אלא רק בתוכנו. מי שמחפשת להיות בטוחה לגמרי (ומי מאיתנו לא מחפש את זה) תמצא רק ביטחון כוזב, אשלייה-של-ביטחון, ותאלץ לשקר ולספר לעצמה שזהו הדבר האמיתי.
לפני כארבע שנים וחצי התחלתי לפרסם ב-ynet את הטור הזה, "חשבון נפש". הטור הראשון שכתבתי, שכותרתו הייתה "אין ספק?", נכתב שלושה שבועות אחרי שהבית שלנו במבשרת ציון נשרף. מאז הספקתי להינשך על ידי נחש צפע, להיות במרחק נגיעה מחילופי מהלומות עם איש שלא אהב את הדעות הפוליטיות שלי, ולשמוע את האיחול הלבבי "תחזור לגרמניה הנאצית" ממרחק 30 סנטימטר, מפיה האוהב של אישה שגם היא לא הסכימה עם הדעות הפוליטיות שלי.
לכל הטוב הזה צריך להוסיף גם את ה"כמעט תאונות" שקורות לי לעיתים קרובות מדי על הכבישים של הארץ הזאת, שאני נוהג בהם יום-יום בהונדה החבוטה שלי. אין מה לדבר – החיים האלה לא פשוטים.
ומה עם "ישראל בטח בה'"? מה עם הביטחון בהשגחה העליונה? כמו סבא שלי, פרופ' ישעיהו ליבוביץ, גם אני אדם מאמין. על גדר הבית הירושלמי שבו גר סבא במשך יותר מ-50 שנה, עד יום מותו, כתב מישהו באותיות של פסיפס את המשפט הנפלא הבא: "אלוהים הוא לא קופת חולים". המשפט הזה מבטא את עומק אמונתו הדתית של סבא. מי שמתפלל לרפואתו או לרפואת בני משפחתו – על פי סבא עובד את עצמו, ולא את ה'. יש רבים ביהדות החולקים על הגישה הזאת, אבל בעיני היא העמוקה והאמונית ביותר.
מהו, אם כן, סוד הביטחון שמעניקה האמונה הדתית למחזיקים בה? לעניות דעתי, הפסוק הנפלא "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי" (תהילים כג ד) לא מדבר על ביטחון חיצוני (שום דבר רע לא יקרה לי כאן), אלא על תחושה פנימית של ביטחון, שנובעת מקשר ישיר ועמוק שבין המאמין לאלוהיו (אני לא לבד כאן). זהו הביטחון האמיתי, וכל מה שמעבר לו הוא רק אשליה של ביטחון. אז אל תאמינו לאלה שמאיימים עליכם באיומים שונים, ואחר כך מבטיחים לכם ביטחון אם רק תתמכו בהם. דווקא בימי הקורונה המפחידים האלה, שבהם מאיימים עלינו באיומים נוראים ומבטיחים לנו ישועות כוזבות, אני רוצה לסיים את הטור באותן מילים שבהם סיימתי את הטור הראשון שכתבתי, לפני ארבע וחצי שנים:
"לצערי, רובנו מכורים ל'ביטחון עכשיו': אנחנו מוכנים לקבל הבטחות ואשליות כתחליף לדבר האמיתי, וזה חבל. כי בסופו של יום, ביטחון אמיתי הוא לא מצב עובדתי. ביטחון הוא מצב נפשי. צריך לחפש אותו בתוך הלב. הדרך לתחושת ביטחון עוברת דרך קשרים בין בני אדם. זה הסוד של ילדות מאושרת, זה המקור שממנו תינוקות וילדים קטנים מקבלים את תחושת הביטחון שמאפשרת להם להירדם בלילה, לבד במיטתם, שלווים ומאושרים, בלי דאגה ובלי ספק.
"אני מביט בבתי הקטנה, ישנה במיטתה בדירה החלופית שלנו, ולא חושבת על מה שהיה קורה אם לא היינו מספיקים לצאת מהבית בזמן, לפני שנשרף. דברים נוראים עלולים לקרות בחיים שלה, אבל היא עדיין לא יודעת עד כמה היא אינה בטוחה. אנסה ללמד אותה, בעדינות ובהדרגה, לחיות עם הספק".
office@yovell.co.il
