ערב הבחירות לנשיאות ארצות הברית שוחחתי עם גורם פלסטיני, שיודע לקרוא היטב את המפה הפוליטית ברמאללה, על צעדי הרשות הפלסטינית במידה וממשל טראמפ ימשיך לקדנציה שנייה - וכן במידה ויתרחש מהפך פוליטי שישיב את הדמוקרטים לבית הלבן. "אם ביידן ינצח - אני צופה שהרשות הפלסטינית תלך גם היא לבחירות" קבע הגורם.
קביעתו הפתיעה אותי, משום שסברתי שדווקא המשך בידוד הפלסטינים על ידי ממשל טראמפ – אם ינצח - ידחוף אותם לשלב ידיים עם חמאס וללכת לבחירות כצעד מתריס כלפי ישראל וארצות הברית. "לדמוקרטים בארצות הברית חשוב לראות סממנים של דמוקרטיה", השיב הגורם. "הם ילחצו את אבו מאזן ללכת לבחירות, כדי שתינתן להנהגה הפלסטינית לגיטימציה מחודשת".
אתמול אכן פרסם אבו מאזן צו נשיאותי לקיומן של בחירות שייערכו בהדרגתיות למועצה המחוקקת – היא הפרלמנט הפלסטיני (בחודש מאי) - ולאחריהן גם לנשיאות (בחודש יולי). לבסוף יתקיימו בחירות גם למועצה הלאומית הפלסטינית, שמהווה מעין פרלמנט של אש"ף. אם התוכניות יצאו לפועל, זו תהיה הפעם הראשונה מזה 15 שנים שמתקיימות בחירות בעלות משמעות ברשות הפלסטינית. בשנים האלה נערכו רק בחירות זניחות לרשויות המוניציפליות בגדה המערבית, שבהן התמודד פת"ח בעיקר מול עצמו משום שחמאס החרים אותן.
הפרלמנט הפלסטיני משותק כבר שנים ארוכות אחרי שבבחירות האחרונות שהתקיימו בו חמאס שבר את התחזיות המוקדמות והשיג רוב של 76 מושבים מתוך 132, ואילו פת"ח השיג 43 מושבים בלבד. שאר המושבים התחלקו בין כמה מפלגות קטנות. הניצחון הזה הושג בעקבות עבודת שטח פוליטית מאוד נכונה של חמאס, כשמנגד מועמדים מטעם פת"ח ניהלו קרבות אגו והתמודדו אחד מול השני ובכך פיצלו את קולות התמיכה בארגון. בנוסף, חלק מהקולות שקיבל חמאס היו למעשה הצבעת מחאה נגד השחיתות ברשות הפלסטינית.
על השאלה מה גרם לאבו מאזן לקבל דווקא עכשיו את ההחלטה המשמעותית אין תשובה ברורה, אך נראה כי לחילופי הממשל בארה"ב יש חלק בזה. כפי שאמר הגורם, הפלסטינים רוצים לשדר מראית עין של דמוקרטיה לפני הפשרת היחסים בין שני הצדדים. זרז נוסף להכרזה על קיומן של הבחירות הוא הלחץ הבינלאומי והערבי שהופעל על הרשות הפלסטינית בשבועות האחרונים לקיימן, תוך מתן ערבות לפיקוח חיצוני ובלתי תלוי עליהן ברצועת עזה. סיבה שלישית היא הוויתור של חמאס על העיקרון שהיה החשוב ביותר עבורו - והוא שהבחירות לנשיאות ולפרלמנט ייערכו בו-זמנית ולא באופן מדורג כפי שדרש פת"ח. מרגע שחמאס הסכים לבחירות הדרגתיות – לאבו מאזן כבר היה קשה להסביר מדוע הוא מסרב לקיומן.
ארבעה חודשים מפרידים בין ההכרזה על קיום הבחירות לבין הפעימה הראשונה שלהן במאבק על מושבי הפרלמנט הפלסטיני. בארבעת החודשים הללו יכולים להתרחש הרבה דברים שיובילו לביטולן של הבחירות. תהום עמוקה של חוסר אמון פעורה בין פת"ח לחמאס, ויש רבים שסבורים שגם ברמאללה וגם בעזה רק מחכים לתירוץ שיוביל לפיצוץ ולביטול הבחירות. ומה יכול לגרום לכך? ויכוח בין פת"ח לחמאס, למשל, על שקיפות הבחירות ברצועת עזה.
דבר נוסף שעלול לגרום לביטול הבחירות הוא המשך התפשטות נגיף הקורונה בגדה וברצועה באופן שיקשה על קיומן, שכן בתסריט האופטימי יחלו חיסונים בגדה המערבית בחודש מארס - ובעזה עדיין אין תאריך יעד לקבלת חיסונים.
אבל, נראה שהאתגר הגדול ביותר שיכול בקלות להוביל לפיצוץ הבחירות נמצא באחריותה של ישראל - והוא האם הממשלה תאפשר את קיומן של הבחירות הפלסטיניות במזרח ירושלים. בשנת 2006 אפשרה ישראל את קיומן של הבחירות במזרח העיר, אבל המציאות אז הייתה שונה לחלוטין. בימים שבהם ישראל נמצאת במשבר פוליטי מתמשך, נראה כי לא יהיה לה קל מבחינה ציבורית לאשר בחירות פלסטיניות בשטח הריבוני של הבירה. הפלסטינים, מנגד, טוענים כי יש בידם תוכניות מגירה חלופיות למקרה שישראל לא תאפשר את קיום הבחירות במזרח ירושלים.
אם שאלת הבחירות במזרח ירושלים תגיע לפתחה של ישראל, מוטב למקבלי ההחלטות לזכור כי לבחירות האלה יכולות להיות גם השלכות חיוביות - ולכן לא בטוח שכדאי לסכלן. בחירות לנשיאות הרשויות הפלסטינית עשויות, בטווח הבינוני, למנוע את קרבות הירושה הצפויים ביום שאחרי אבו מאזן - משום שכך תיבנה היררכיה ברורה יותר שתייתר את המאבקים הללו, שעשויים להוביל לאי-יציבות בגדה.
בנוסף, בחירות לפרלמנט הפלסטיני יכולים להכניס דם חדש וצעיר שהרשות הפלסטינית כל כך זקוקה לו. קולות חדשים ואנשים חדשים עשויים להוביל את הרשות הפלסטינית לכיוונים מדיניים חדשים, תוך הסתכלות רעננה על המערכת הפוליטית האזורית והבינלאומית.
מי שכבר מתחממים על הקווים הם לא רק אנשי פת"ח וחמאס, אלא גם גורמים נוספים שממתינים לשעת הכושר לחזרתם לזירה הפוליטית. הראשון שבהם הוא מוחמד דחלאן, יריבו הגדול של אבו מאזן, שהוגלה מתחומי הרשות הפלסטינית לאיחוד האמירויות. דחלאן כבר הספיק להכריז היום באמצעות אנשיו כי הוא יתמודד בבחירות למועצה המחוקקת, או במסגרת רשימה משותפת עם פת"ח או במסגרת רשימה עצמאית.
בשלב זה, לא ברור אם דחלאן עצמו ירוץ. ייתכן שאבו מאזן כבר דאג להרחקה אפשרית שלו באמצעות יו"ר ועדת הבחירות, שהבהיר כי רק מי שאין נגדו אישום פלילי יוכל להתמודד - ודחלאן כבר הורשע שלא בפניו בבית משפט ברמאללה בגניבה של מיליוני דולרים. עם זאת, דחלאן יכול להריץ רשימה של אנשים שמזוהים עמו, כשהוא עצמו לא יהיה חלק ממנה.
גורם נוסף שעשוי לשוב לקדמת הבמה הוא מרואן ברגותי, שיחסיו עם אבו מאזן קרירים מאוד בשנים האחרונות. ברגותי, שכלוא בישראל לכל חייו, עשוי להציג את מועמדותו לבחירות לנשיאות. אם הוא יסתמך על הסקרים, הרי שסיכויי ההצלחה שלו לא רעים כלל. עם זאת, בעבר כבר הוכח שהתמיכה הציבורית בברגותי הייתה זניחה לחלוטין בשעות מבחן. כך למשל, שביתת הרעב של האסירים שהוביל לפני כמה שנים לא זכתה לגיבוי ציבורי בדמות הפגנות תמיכה ברחוב הפלסטיני.
חמאס, אגב, לא בהכרח ימהר להציב מועמד משלו מול אבו מאזן בבחירות לנשיאות (אם יתקיימו). הוא עשוי להותיר את הבמה להתכתשות פנימית מלוכלכת בין אבו מאזן, דחלאן, ברגותי ומועמדים אחרים מטעם עצמם – התכתשות שתחליש את כלל המועמדים. בחמאס גם מבינים שישראל לא תוכל להישאר אדישה לרשות פלסטינית שמונהגת על-ידי נשיא עם צעיף ירוק על צווארו, ולכן תסריט כזה עלול להוביל לבידודה, החלשתה ואולי אף לקריסתה - כשהאחריות ההיסטורית לכך תהיה מוטלת על חמאס.