נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן הודיע בסוף השבוע על הקמת ועדת מומחים שתבחן את האפשרות לבצע רפורמה בבית המשפט העליון – בכלל זה האפשרות להגדיל את מספר השופטים בו. ביידן הבטיח כבר בשלהי קמפיין הבחירות שלו להקים ועדה שתבחן את הנושא, אחרי שהנשיא דאז דונלד טראמפ החליט שלא להמתין לראות מי ינצח בבחירות – אלא לנצל את מותה של השופטת הליברלית רות ביידר גינסבורג כדי למהר ולמנות בעצמו שופטת שמרנית חדשה לעליון, וכך להטות דרמטית את מאזן הכוחות בו לטובת השמרנים.
עוד על פעולות ממשל ביידן החדש:
• תחת ביידן: שיאי מהגרים בגבול עם מקסיקו
• ביידן מקדם הגבלות נשק: "זו מגפה"
• ארה"ב מחדשת הסיוע לאונר"א ולפלסטינים
• וושינגטון מסירה הסנקציות על בית הדין בהאג
לבית המשפט העליון בארה"ב יש סמכות לפסוק בכמה מהעניינים הנפיצים ביותר בחברה האמריקנית, בהם הזכות להפלות, זכויות להט"ב, הזכות לשאת נשק, זכויות ההצבעה בבחירות ועונש המוות. זה 132 שנה שבית המשפט כולל תשעה שופטים, וכל שופט בו מכהן עד מותו או עד שהוא מחליט לפרוש. כשאחד השופטים מפנה את כיסאו, רשאי הנשיא המכהן למנות במקומו שופט התואם את השקפתה הפוליטית של המפלגה האוחזת בבית הלבן באותה העת – הדמוקרטית או הרפובליקנית.
אף שנראה כי המצביעים בארה"ב נוטים בעשורים האחרונים יותר ויותר למחנה הדמוקרטי (ב-6 מ-8 הפעמים האחרונות שבהן נערכו בחירות לנשיאות זכה המועמד הדמוקרטי לקולות רבים יותר מיריבו הרפובליקני), בבית המשפט העליון, שיש לו כאמור השפעה עצומה על חיי האמריקנים, יש רוב שמרני מובהק. זאת משום שבעשורים האחרונים התמזל מזלם של נשיאים רפובליקנים, ויותר מושבים של שופטי עליון התפנו בזמן כהונתם. טראמפ, למשל, זכה במהלך כהונתו למנות לא פחות משלושה שופטים, שלושתם שמרנים כמובן, ובכך נתן לשמרנים רוב מוצק בו – 6 מול 3. המינוי האחרון, זה של השופטת איימי קוני בארט, עורר את זעם הדמוקרטים, משום שהוא נעשה בסוף ספטמבר, ממש חודש לפני תום כהונתו של טראמפ. הדמוקרטים הזכירו לרפובליקנים כי ב-2016, כשעשרה חודשים לפני הבחירות לנשיאות התפנה מושב בבית המשפט העליון והנשיא דאז ברק אובמה רצה להעניק אותו לשופט הליברלי מאריק גרלנד, הרפובליקנים ניצלו את הרוב שלהם בסנאט כדי למנוע זאת, בטענה שאין למנות שופט בשנת בחירות, ויש להמתין לראות מי יהיה הנשיא הבא.
העובדה שבסוף כהונת טראמפ לא היססו הרפובליקנים לתמוך במינוי השופטת השמרנית קוני בארט עוררה זעם במחנה הדמוקרטי, וביידן נתבע על-ידי תומכיו לנצל את תפקידו כדי להגדיל את מספר השופטים בעליון, למנות שופטים ליברלים נוספים, וכך לאזן את הכוחות בו. במהלך קמפיין הבחירות נזהר ביידן מלהצהיר במפורש אם ייענה לתביעה, והתחייב במקום זאת למנות ועדת מומחים שתייעץ לו כיצד לנהוג. בסוף השבוע קיים את הבטחתו זו, כשחתם על צו נשיאותי המורה להקים ועדה עם נציגים משתי המפלגות, שיהיו חברים בה מומחי משפט, בכירי ממשל לשעבר ושופטים פדרליים בדימוס, כדי שתבחן את האפשרות לרפורמה בעליון.
בצו שעליו חתם ביידן לא צוין במפורש שהוועדה תבחן את הרחבת בית המשפט העליון, אבל בהודעה שפרסם הבית הלבן קודם לכן נמסר כי מספר החברים בעליון יהיה אחת הסוגיות שהצוות יתבקש לבחון. הוועדה מתבקשת להגיש את מסקנותיה בתוך 180 יום מישיבתה הראשונה.
הקמת הוועדה עוררה מיד תרעומת במחנה הרפובליקני. מנהיג הרפובליקנים בסנאט מיץ' מקונל אמר שרוב האמריקנים מתנגדים לרפורמה בעליון והזהיר כי הנשיא מנהל "מתקפה ישירה" על מערכת המשפט. "הבחינה הכאילו-אקדמית הזו של בעיה שאינה קיימת תואמת לגמרי את הקמפיין ארוך השנים של הליברלים לפוליטיזציה של בית המשפט, להפחדה של חבריו ולפגיעה בעצמאותו", מסר מקונל בהצהרה.
בארה"ב יש מי שמזהירים כי הרחבת העליון כעת עלולה ליצור מצב שבו כל ממשל עתידי שימונה – רפובליקני או דמוקרטי – ינסה להרחיב את בית המשפט עוד יותר כדי לבטל את היתרון שהשיג קודמו. בעידן של שבר עמוק בין רפובליקנים לדמוקרטים, צעד כזה עלול גם לגרום לשני הצדדים לנצל את סמכויותיהם – הן במישור הפדרלי והן במדינות ארה"ב השונות – לקידום מהלכי חקיקה הנחשבים למפרי איזון ול"שוברי כלים".
מספר השופטים בבית המשפט העליון כבר שוּנה כמה פעמים מאז אמצע המאה ה-19. ב-1863 הוא הוגדל לעשרה כדי למנות אליו את הנשיא אברהם לינקולן, וכמה שנים אחר כך הוא צומצם לשבעה. ב-1869 הורחב ההרכב בחזרה לתשעה שופטים, ומאז זה נותר מספרם.
