חמאס מאותת זה הלילה השני שהוא מעוניין בהפסקת אש. בלילה שבין שני לשלישי ארגוני הטרור נמנעו כמעט לחלוטין משיגורים, ואמש ארגון הטרור שיגר סמוך לחצות מטח במטרה מוצהרת לפגוע בבסיסי חיל האוויר, אולם נמנע כמעט לחלוטין משיגורים לעבר ערי ישראל. גם המטרות שצה"ל תקף הלילה היו מסדר חשיבות ואיכות נמוך יותר.
מבצע שומר החומות - כתבות נוספות
המשמעות היא שמערכת "שומר החומות" בעזה השיגה למעשה את יעדיה הצבאיים: שיקום ההרתעה והחלשת חמאס - או קרובה מאוד להשיג אותם. אפשר להעריך שצה"ל נמצא במרחק של פחות מיממה ממיצוי של מה שאפשר להשיג בתקיפות אוויריות ובלי כניסה קרקעית.
אך שלושת היעדים האסטרטגיים של המערכה עדיין לא הושגו: עדיין לא התבססה הרתעה יציבה וארוכת טווח של כל הארגונים הפלסטינים מהתגרויות בישראל, עדיין אין מה שימנע התעצמות צבאית מחדש של חמאס והג'יהאד - ובהנהגת חמאס עדיין מאמינים שהתנועה קרובה להיות המובילה הפוליטית, הלאומית והדתית של העם הפלסטיני באשר הוא, כולל ערביי ישראל.
ישראל עדיין יכולה להשיג את היעדים האסטרטגיים שלה, אם נדע לנהל את מהלכי הסיום המדיניים של המערכה באופן שלחמאס לא יהיו הישגים. זה נחוץ לא רק כדי להרתיע את ארגוני הטרור למשך שנים, אלא גם כדי להרתיע את חיזבאללה ופטרוניו האיראניים ולשפר את מעמדנו האזורי והעולמי.
לכן, אסור שמנגנון הסיום ינוהל כמשא ומתן בינינו לבין חמאס, שבו הארגון האיסלאמיסטי יציב תנאים ויתמקח עליהם. ההתמקחויות בעבר עם חמאס, בתיווך של מצרים ומדינות אחרות, גרם להתמשכות מיותרת של המערכה הצבאית, מסמס את הישגיה, וחמאס ממילא לא עמד בסיכומים שלהם התחייב. לכן, מנגנון הסיום צריך להיות מדורג וחד-צדדי ככל האפשר.
השלב הראשון: להציב תנאים לפני חמאס
תחילה, ישראל צריכה להכריז על הפסקת אש באופן חד-צדדי. צה"ל יודיע לארה"ב, לאו"ם, לאירופים ולמדינות הידידותיות בעולם הערבי, על כך שהוא מפסיק לתקוף ברצועת עזה כדי להגיע להפסקת אש. ישראל צריכה לצרף לאותה הכרזה לוח זמנים כדי להוכיח שהיא יוזמת את הפסקת האש ושהיא קשובה לאותן מדינות ידידותיות ולמוסדות הבינלאומיים.
ההכרזה על הפסקת אש מצד ישראל צריכה לכלול גם הודעה שאם חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני או ארגון סורר אחר ברצועה ימשיכו לירות אחרי שישראל הפסיקה את האש - צה"ל יגיב בעוצמה. גם אם מדובר בהפרחת בלוני תבערה או הטרדות ליליות על הגדר.
אחרי כמה מכות שהארגונים העזתיים יספגו בגלל שלא נענו ליוזמת הפסקת האש הישראלית, סביר שגם הם יפסיקו לירות ולהתחכם על הגדר. חשוב ביותר לא לאפשר לחמאס ולג'יהאד האסלאמי, באמצעות מתווכחים או בהודעות חד-צדדיות, להציב תנאים לישראל לפני שגם הם יפסיקו לשגר רקטות. בעיקר, אסור לאפשר להם להציב תנאים שנוגעים לפעולותיה של ישראל בירושלים, ביהודה ושומרון ובקרב ערביי ישראל.
צריך לזכור שההישג העיקרי של חמאס בעימות הנוכחי הוא היכולת לרתום לעגלתו פלסטינים בירושלים, ביהודה ושומרון, בישראל הריבונית ובתפוצות. ואת ההישג הזה ינסה חמאס למקסם באמצעות הצבת תנאים להפסקת אש. צריך למנוע את זה ממנו בלי פשרות וגם הפעם אסור לאפשר לחמאס לירות את הירייה האחרונה, אלא להגיב בעוצמה עד שהוא פשוט יפסיק את האש, מתוך הכרה שהמחיר שצה"ל יגבה ממנו יהיה גבוה בהרבה מהאפקט התודעתי שיפיק.
השלב השני: סיוע הומניטרי ועסקת שבויים
אחרי שיתבהר למעלה מכל ספק שהתייצבה הפסקת האש, ישראל צריכה ליזום הסדרה בסיסית שתכליתה למזער את המצוקה ההומניטרית המיידית ברצועת עזה, בשיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים, ובמקביל להודיע שכדי לחדש את הפעילות הכלכלית והחברתית ברצועה חמאס וגא"פ צריכים להימנע מכל התעצמות צבאית ולהסכים עקרונית על עסקת חילופי שבויים ונעדרים בתנאים סבירים מבחינתה של ישראל.
אם חמאס לא יסכים ולא ישכנע את הארגונים האחרים להסכים, הרצועה תישאר תחת מצור ותקבל סיוע הומניטרי רפואי ותברואתי בסיסי בלבד מגורמים בינלאומיים. לא כסף קטארי ולא פרויקטים לשיפור חייהם של העזתים. במקביל, צה"ל יפעל מיידית לסכל כל ניסיון לשקם את מערך התת-קרקע או את מערך הפיתוח, ייצור ושיגור הרקטות או ציוד לחימה אחר. מהיום הראשון של הפסקת האש ואילך ישראל תפעיל בעזה מב"מ (מערכה בין המלחמות) כפי שהיא מפעילה בזירה הצפונית, הצפון-מזרחית ובים האדום.
כלומר, ישראל לא תמתין שחמאס והגא"פ ישובו ויצברו אמצעי לחימה, אלא תסכל מיד כל ניסיון לשקם את מערך הייצור והפיתוח של אמצעי לחימה, כולל תגובה מהירה וקשה גם על כל הפרת הריבונות של ישראל באמצעות בלונים, רחפנים, או צליפות.
עסקת שבויים ונעדרים סבירה מנקודת ראותה של ישראל, תכלול את החזרת גופותיהם של לוחמי צה"ל הדר גולדין ושאול אורון, והחזרת האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד תמורת אנשי חמאס שנעצרו במהלך המבצע הנוכחי, ואולי גם כמה מאנשי חמאס שנעצרו בזמן מבצע צוק איתן. ישוחררו גם נכים, חולים ונשים מבתי הכלא בישראל, אך בשום פנים לא רוצחים עם דם על הידיים. אם חמאס לא יסכים - ישראל לא תאפשר שיקום כלכלי וחברתי מלא של הרצועה.
השלב השלישי: מו"מ עם אבו מאזן שימנע מחמאס להנהיג
אם נגיע למימוש סביר של השלב השני, ישראל תודיע לרשות הפלסטינית של אבו מאזן שמעתה ואילך היא מנהלת איתו ובאמצעותו משא ומתן שתכליתו להביא לשיקום מסיבי של המצוקה האזרחית ברצועת עזה, כולל פרויקטים ארוכי טווח כמו נמל ותשתיות, בעיקר בתי חולים, חשמל ומים, במימון גורמים בינלאומיים ובפיקוחם, כדי לוודא שהכסף והחומרים אינם מבוזבזים על התעצמות צבאית.
בה בשעה, ישראל תודיע לרשות הפלסטינית שהיא מוכנה להיכנס איתה למשא ומתן שתכליתו להגיע להסדרי ביניים מדיניים. מהלך זה נועד למנוע מחמאס מלבסס את הישגיו מתחילת האירועים שהובילו למערכה הנוכחית בעזה, ולהפוך למנהיג של העם הפלסטיני. במקביל, צריך לרתום גם את ירדן ומצרים להסדרת ועיצוב הסטטוס קוו בירושלים ובהר הבית באופן שלא יאפשר לגורמים אסלאמיים דתיים, כמו הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בעזה, וכן טורקיה וגורמים אחרים בעולם הערבי, לנצל את הר הבית בשביל להצית עימותים ולגרום פעם אחר פעם למשברים אלימים על רקע דתי ולאומני עם ישראל.
פרטי "מנגנון סיום" דומים לזה המוצע כאן מפורטים בבהירות רבה במאמר שפרסם תת-אלוף אודי דקל, מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי, ולשעבר ראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון במטה הכללי. אבל כדי לבצע תוכנית שתוציא אותנו ממעגל הסבבים הבלתי נגמר בעזה, נחוצה בישראל ממשלה מתפקדת ופרגמטית שאינה שבויה בפרדיגמות ובקלישאות פוליטיות ואידאולוגיות מימין ומשמאל. ממשלה שמעוניינת להשיג מענה מרתיע ויציב לבעיה העזתית, שישמש מודל ותשתית להסדרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני.