הסנאט לא הרשיע בסוף השבוע את דונלד טראמפ, אבל ההיסטוריה בהחלט כן. בימים של הקצנה פוליטית שבטית, הליכי הדחה בארה"ב הם תיאטרון טקסי. עם כל הכבוד לשבעה סנאטורים רפובליקנים שהצביעו נגד נשיאם לשעבר, בסך הכול המפלגה התיישרה לימינו. כפי שהתיישרה לימינו במשפט ההדחה הקודם. המושגים הוותיקים על כבוד, אמת וענייניות, נמחו לחלוטין בידי האוטומטיות הפוליטית והמולך הגדול של הפוליטיקה האמריקנית (וגם שלנו): הבייס. הקבוצה האידיאולוגית, או הצעקנית ביותר. וכרגע, במפלגה הרפובליקנית, היא צועקת שטראמפ חף מפשע, שזהו ציד מכשפות. ובמילותינו אנו: שהוא זכאי.
אבל בניגוד למשפט הקודם, שבו כל הפרטים היו ברורים למדי מהרגע הראשון, כאן התבררו כמה עניינים דרמטיים למדי. ראשית, צילומי הווידאו מאירועי 6 בינואר שהראו עד כמה קרוב היה בית המחוקקים האמריקני לחזות בלינץ' מסורתי. התמונה של מיט רומני מבצע מנוסה במסדרון. המראה של סגן הנשיא מייק פנס מפונה בבהילות, השליש הצבאי עם המזוודה הגרעינית מאחוריו. העימותים בין אנשי משטרת הקפיטול ובין הפורעים. לתביעה הדמוקרטית היה כאן בשר, והיא השתמשה בו.
כל עוד טראמפ הוא מלך השטח, ההיסטוריה יכולה לגזור את דינו אלף פעמים, אבל לא לסיים את הקריירה שלו. מי שבאמת יכולים לשלוח את טראמפ לגלות פוליטית סופית הם התאגידים
הנקודה השנייה שהתבררה היא הדרך שבה הנשיא האמריקני, בעודו בבית הלבן, ידע היטב על המצוקה הנוראית של עמיתיו בקונגרס – ובכל זאת המשיך להסית לאלימות. השיחה שלא תיאמן בינו ובין מנהיג הרפובליקנים קווין מקארתי, שבו מתחנן בפניו אחד מאנשיו שלו, בשעה שההמון מנסה לפרוץ למשרדו, אבל טראמפ, הנקמן והשש אלי קרב, אומר לו "טוב, כנראה שהם יותר מוטרדים ממה שקרה בבחירות ממך" - שוב, בשעה שהצד השני חושש לביטחונו ואולי לחייו – היא פשוט מדהימה. והנשיא טראמפ גם הוסיף לו שמדובר באנטיפה. מקרת'י ענה לו "who the fu** do you think you are talking to".
התברר עוד כי טראמפ ידע שסגן הנשיא שלו פנס מפונה מהמקום בשל חשש מיידי לביטחונו, ושוב, סירב לבצע פעולה עד שלב מאוחר מאוד של האירוע – וכאשר עשה משהו, היה זה לומר לפורעים שהוא "אוהב אותם". מדובר היה באירוע אלים, יוצא דופן, שגרם למותם של חמישה בני אדם בסך הכול, ארבעה מהמורדים וקצין משטרה אחד.
בעולם עם מפלגה רפובליקנית, כמובן שטראמפ היה מורשע. אך המפלגה הזו לא קיימת עוד. היא הוחלפה במפלגה הטראמפיסטית. מקרתי, אותו אדם שקילל את טראמפ, נסע לפני כשבועיים לפלורידה לאתר הנופש של הנשיא לשעבר כדי להצטלם איתו ולקבל את ברכתו. המועמדים הרפובליקניים שאולי רוצים לרוץ ב-2024 לא צייצו נגד טראמפ. זה דבר מדהים. ברור לגמרי - וברור היה לכמה חברים אמיצים ממפלגתם.
רומני בורח, פנס מפונה: סרטוני האבטחה מהקפיטול
(צילום: רויטרס)
אבל מה שבאמת יוצא דופן כאן הוא שמייק פנס, מיץ' מקונל וחבריהם הרגישו שחייהם בסכנה. הם חשו מושפלים, ושבית המחוקקים האמריקני הושפל. למרות זאת, טראמפ ניצח בקרב היסודי. ספק אם תהיה מניעה משפטית לריצה שלו בבחירות הבאות, וההודעה שלו נשמעה בדיוק כמו מאות הציוצים שסיפק בטוויטר (לפני שנחסם שם) רגע לפני ההסתערות בקפיטול.
גם לאחר שהמחוקקים הרפובליקניים נאלצו לרוץ ולהסתתר במשרדיהם ולחסום את הדלת בארונות, הם לא רוצים, או לא יכולים, להפנות את גבם לטראמפ. זה לא נובע מטיפשות – הם יודעים היטב מיהו - אלא מפחד. פחד מהבוחרים, מאלה שמתקשרים למשרדיהם ומאיימים להזיזם.
כל עוד דונלד טראמפ הוא מלך השטח, ההיסטוריה יכולה לגזור את דינו אלף פעמים, אבל לא לסיים את הקריירה שלו לגמרי. אחרי שהמפלגה הרפובליקנית הכזיבה, ובתי המחוקקים האמריקנים גם, נותר מי שבאמת יכול לשלוח את טראמפ לגלות פוליטית סופית: התאגידים האמריקנים. אלה שלא יאפשרו לו להופיע חופשי-חופשי, או לא יתרמו לו כסף. הפוליטיקה הטראמפיסטית חיה ונושמת. היא שרדה מבחן קשה, אבל המבחנים הקשים יותר עוד לפניה.
