דקות ספורות אחרי השבעת ממשלת השינוי ביום ראשון האחרון התפנו בכירי הליכוד לנתח: את יתרונותיה של הממשלה החדשה, את חסרונותיה, את הקריירה הפוליטית שלהם, שמושפעת במידה רבה מיכולתה של הממשלה לשרוד, ואת הקריירה הפוליטית של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, שמשפיעה גם היא באופן ישיר על עתידם. מצד אחד, הם ראו את יו"ר ימינה, נפתלי בנט, מהמר על כל הקופה, חוצה רוביקון עמוס צפרדעים ומקים ממשלה כנגד כל הסיכויים. מצד שני, סבורים חלקם, ייקח זמן עד שבליכוד יוכלו לחגוג שוב.
בניתוח הקר של האופרטור הפוליטי מספר אחת בזירה היום, נתניהו, ולפי שיחות שהוא מנהל, בנט הוא דמות במשחק לגו שהרכיבו עבורו יאיר לפיד ושותפיו האחרים. הוא הוצב בראשות הממשלה, אבל לא הרכיב אותה. הוא עומד בראשה אבל הוא נעדר יכולת תמרון ויכולת השפעה. כלל לא ברור אם יוכל להטיל מרות על מי מחברי הממשלה הזאת.
ההנחה בליכוד היא שהוא לא יקבע בכלכלה של אביגדור ליברמן, במדיניות החוץ של לפיד או בביטחון של בני גנץ. לא תהיה לו השפעה בענייני משפט, חינוך ושיכון של גדעון סער, ואפילו לא בבריאות של ניצן הורוביץ או בתחבורה ובביטחון פנים של מרב מיכאלי.
ואם כל זה לא מספיק, תמיד ירחף מעל בנט הצל של ראש הממשלה לשעבר, שממשיך לערער על הלגיטימיות שלו. לא בכדי ממשיכים חבריו של נתניהו למפלגה ולגוש לכנות אותו, ספק בטעות ספק במכוון: "ראש הממשלה". ככה מקבעים תודעה ציבורית. שלא לומר מהנדסים. בנט, לשיטתם, ימשיך לאורך כל הקדנציה הקצרה או הארוכה שלו לסחוב איתו את הנפיצות והבעייתיות של השותפות עם מנסור עבאס ועם רע"ם ואת הכנסת מרצ לקבינט המדיני-ביטחוני.
השאלה המרכזית מבין אלה שנותרו פתוחות היא אם התפקיד יעשה את האדם, כמו שכבר קרה בעבר לראשי הממשלה לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק שמיר ובתקופה מסוימת אפילו אהוד אולמרט, או שנסיבות הגעתו לתפקיד כל כך חריגות, עד שתפקיד ראש הממשלה כשהוא מאייש אותו יאבד ממשמעותו.
כדי שזה לא יקרה, הוא יצטרך לייצר כלים שיעזרו לו להנהיג ולקבוע את סדר היום האמיתי של הממשלה שבראשה הוא עומד. אם לא יהיה דומיננטי ומשפיע בתחומים המרכזיים הנוגעים לחיי הישראלים, הוא ייבלע בתוך מה שהגדיר נתניהו השבוע מעל בימת הכנסת "שעטנז פוליטי".
סערת החפיפה
(צילום: ירון ברנר)
ואחרי כל זה, צריך להזכיר: שרידות הממשלה, ובעיקר כוחה, מתבססים על העובדה שבישראל הפלת ממשלה נעשית באמצעות הצבעת אי אמון קונסטרוקטיבי המחייב הצגת מועמד אלטרנטיבי שיקבל 61 תומכים.
בכנסת הנוכחית אין ממשלה חלופית ואין מועמד שיכול לרכז סביבו 61. להיפך, יש 67 ח"כים – בתוכם חברי הרשימה המשותפת - שלא יסמנו את השם נתניהו בהצבעה כזאת. במקרה כזה אולי גם בליכוד תצוף מחדש הדרישה להעמיד במקום נתניהו מועמד שיכול להרכיב ממשלה.
אפשרות אחרת להפלת ממשלה היא כמובן מניעת העברת התקציב. המבחן האמיתי והרציני לשרידות הקואליציה יהיה כנראה אז, סביב תחילת נובמבר.
את השבוע הראשון לתפקיד העביר בנט בעיקר בפגישות ביטחוניות. מעט מאוד פוליטיקה, הרבה תחזוק שוטף. המוקש הראשון שסימן לעצמו לצלוח היה מצעד הדגלים בירושלים - ירושה מנתניהו שהבשילה יומיים בלבד אחרי הכניסה לתפקיד, ובלי רגע אחד להתרווח על הכיסא. ביום שני, על מדשאות בית הנשיא, תשומת הלב של בנט לא הייתה בצילום המשותף של ראשי המפלגות אלא באירוע הנפיץ שתוכנן להתקיים למחרת והיה למבחן הראשון של ממשלתו. אם היה מתפוצץ, ידע בנט, היה מספק לאופוזיציה דלק לחודשים קדימה.
דקות לאחר התמונה המסורתית הוא אסף לשיחה על מדשאות הבית את שר הביטחון גנץ ואת השר לביטחון פנים עמר בר לב, כדי לדון איך נכון להתייחס לאירוע שבסופו של דבר עבר בשקט בהשוואה למה שהתרחש כשנתניהו פיקח עליו. מיד לאחר שהסתיים האירוע הוא צלצל למפכ"ל המשטרה קובי שבתאי וגם לבר לב כדי לשבח אותם. מהלך מרענן במציאות שבה עד היום כולם הקפידו לקחת קרדיט ולא לחלק אותו.
במובנים מסוימים מחברים קווי דמיון בין כניסתו של בנט ללשכת שר הביטחון לפני שנה וחצי, לבין כניסתו ללשכת ראש הממשלה השבוע. אז, עם שלושה מנדטים ומציאות שכפתה את כניסתו לשם, והיום עם שישה מנדטים ומציאות שגלגלה אותו ללשכה הבכירה בישראל.
אפילו בנט, שהבקיע כמה פעמים בחייו העסקיים בחוץ, ומי שהמזל שיחק לו בפוליטיקה יותר מפעם אחת, לא האמין שכך זה ייגמר: הרגע הזה אחרי ישיבת הממשלה הראשונה, בעודו יושב עם הצוות המצומצם שלו, שצעד איתו במדבר האופוזיציוני ובבית ברעננה, כשלידו שרת הפנים איילת שקד - עד לא מזמן פרסונה נון גרטה בכל משרדי הממשלה ובבלפור – הרגע הזה שבו נכנס אחד מעוזריו הוותיקים ואומר לו: "ראש הממשלה, הנשיא ביידן על הקו".
