נאומה של דינה זילבר
נאום נוקב במיוחד של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר, רגע לפני סיום תפקידה: בנאום, שבו דיברה על "פייק מנהיג", על "היעדר מנהיגות" ועל פוליטיקאים "שמאשימים את כולם", היא לא הזכירה את שמם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל השר לביטחון פנים אמיר אוחנה - אבל הרמיזות אליהם ולאחרים היו ברורות. "אף פעם זה לא אני, תמיד זה ההוא, זו תרבות של חיפוש אשמים במקום של נטילת אחריות", אמרה.
זילבר, שהייתה אמורה לסיים את כהונתה לפני כחודש וחצי ולאחר שהוארך תפקידה תסיים אותו בחודש הבא, מתחה ביקורת נוקבת על פוליטיקאים המאשימים את שומרי הסף והפקידות שאינם מסייעים ל"משילות". לדבריה, במקום לקבל החלטות הם מאשימים את כולם. היא רומזת שהדבר מעיד על כשל מנהיגותי: "לפעמים כדי לא להודות באמת המצערת של היעדר מנהיגות, או חוסר יכולת אישית, מפעילים את הוונטילטור המפזר אשמה לכל עבר, או אומרים - 'למדינה יש בעיית משילות'". לדבריה, "שיח המשילות הוא לפעמים מפלטו של פייק מנהיג".
בהרצאה שנושאה "בגדי המשילות החדשים" ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה", השוותה זילבר את השיח בנושא המשילות לאגדה "בגדי המלך החדשים". לדבריה, כמו באגדה "המשילות עליה לא חדלים לדבר בשנים האחרונות היא פאטה מורגנה, נווה מדבר מדומיין לצמאים ומוכי החום במדבר. כמה שמדברים בה, הוגים בה, נתלים עליה כתרופת הפלא - ככה היא מתרחקת והולכת".
לדבריה, המשילות היא "כסות מרהיבה שאמורה להיטוות ממיטב הבדים ועל ידי מיטב החייטים, ולאפשר 'לשלוט ולקדם מדיניות' לו רק לא יפריעו לכך השופטים, או היועצים המשפטיים, או 'נערי האוצר', או אנשי 'הדיפ-סטייט", או 'הפרופסיונלים', או התקשורת 'המוטה והמגויסת', או האקדמיה 'האנטי פטריוטית', או עולם התרבות 'האליטיסטי המנותק שאנחנו ממנים, שחי על חשבוננו ורק מוציא את דיבתנו בעולם' או 'תוכניות הסאטירה שסתם פוגעות במורל הלאומי' או 'מהנדסי התודעה' או 'אנשי ישראל הראשונה' או בוגרי 'קרן וקסנר או הקרן החדשה לישראל וכל גרורותיה' או ארגוני החברה האזרחית 'הממומנים ע"י ממשלות זרות', או 'החמוצים', או 'הפריבילגים', או 'השמאלנים' או 'הקיבוצניקים עם בריכות השחייה', או 'אלו ששכחו מה זה להיות יהודים', או 'אוכלי השפנים והחזירים', או 'סתם ערבים' או המפגינים או אופירה וברקו. ואולי מחר בכלל ניתן יהיה לגלגל את האשמה על הזמר במסכה. ולפעמים אפילו הכנסת או ועדה בכנסת אם איננה מגשימה את ציפיית 'העתק הדבק' של המונח בפניה ומעזה להרהר, לדון ואפילו לשנות בו משהו ובכך למלא את תפקידה לקיים ביקורת פרלמנטרית תיחרך באש המשילות הקדושה".
זילבר התריסה באומרה כי "איש לא יינקה מזעם מסדר אבירי המשילות. אפילו לא נשיא המדינה שהוכתם אף הוא כ'פוגע במשילות', 'מזלזל ברצון העם ופוגע בדמוקרטיה'. זו דוגמה מעציבה המצטרפת למכלול הקודר כולו, הממחישה את הרדיואקטיביות של השיח המסמן, מוקיע, מרחיק, מתייג, משניא, מכליל בקבוצת 'ההם' – שהיא לבטח לא קבוצת 'האנחנו' ובכך מעמיק קרעים, מגביה חומות הפרדה, מרחיק את הסיכוי לאיחוי. שיח מרעיל שלא עוצר אל מול עובדות. ואיפה הילד הזה מסיפור האגדה, שיחשוף גם במציאות את השקר הזה שהשתלט על השיח הציבורי ויצביע על ערוות טיעון המשילות?".
בנאומה קבעה זילבר שאין כל סתירה בין משילות לבין דמוקרטיה. לדבריה, משילות חשובה אך גם דמוקרטיה – "במובנה הרחב, מרובה השחקנים, מבטאי הגוונים הרבים באינטרס הציבורי - היא חלק ממשילות בריאה". לדברי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, משילות היא בראש ובראשונה מנהיגות. "ומהי מנהיגות? לשרטט חזון, להתוות כיוון, להציב יעדים. לפעול לטובת האזרחים, ולא רק לטובת הבטחת השלטון. לפעול לטובת כלל אזרחי המדינה. גם אלו שלא בחרו בשלטון". לדבריה, מדובר במנהיגות שיש בה "ממלכתיות, כתפיים רחבות, שנוטלת על עצמה אחריות, שיש בה את המסוגלות לבצע".
"במקום להתמודד עם קשיים, מסיטים את המבט ומייצרים מציאות מדומיינת של 'דיפ סטייט'"
"לפעמים שיח המשילות הוא המכבסה הכי אפקטיבית לחיפוי על כשלי המנהיגות", אמרה. "לפעמים כדי לא להודות באמת המצערת של היעדר מנהיגות או חוסר יכולת אישית, מפעילים את הוונטילטור המפזר אשמה לכל עבר או אומרים 'למדינה יש בעיית משילות'. זה שהנושא הזה קיבל כותרת של ספר – זה חלק מהבעיה בעיניי. במקום לעשות משהו, לגלגל אחריות.
"במקום להתמודד עם קשיים, מסיטים את המבט ומכוונים אצבע מאשימה החוצה. מייצרים מציאות מדומיינת לחלוטין של 'דיפ סטייט', או של 'פרקליטות שבתוך הפרקליטות' או של מדינת פקידים חורשי רע במסתרים המתכננים הפיכה שלטונית. תוסיפו קצת דם לקינוח הדבש, ויש פה קאמבק מפואר עם טוויסט של 'הפרוטוקולים של פקידי ציון'".
לדעתה, מדובר בתרבות של "חיפוש אשמים במקום של נטילת אחריות". מבלי לנקוב בשמות המנהיגים הנוגעים בדבר נתנה זילבר דוגמה "סאטירית דמיונית", כהגדרתה, הממחישה באופן פארודי את גלגול האחריות כביטוי למשילות. "שם נשאלת דמות של פוליטיקאי: "היי, למה אתה לא מחסל את החמאס?". הוא משיב: "אם הייתי שר ביטחון הייתי מחסל את החמאס". ואז בסרטון הוא הופך לשר הביטחון ונשאל שוב: "היי, אתה שר הביטחון, למה אתה לא מחסל את החמאס?". והוא משיב כל פעם: "אם הייתי - ראש ממשלה; נשיא ארה"ב; שי חי; לברדור ענק; חאליסי; אלוהים – הייתי מחסל את החמאס". ואז הוא נשאל שוב: "היי, אתה אלוהים, למה אתה לא מחסל את החמאס?". והוא ממלמל משהו ואומר : "נסתרות הן דרכי השם".
זילבר הביאה כדוגמה את הקורונה שהביאה לאישור של כל האמצעים שביקשה הממשלה כדי למגר אותה, מסגר ועד איכוני שב"כ החודרים לפרטיות, מסגירת שוק העבודה והשבתת עולם התרבות דרך שימוש בצבא במרחבים אזרחיים ועוד ועוד. "כל העתירות נדחות, אפס ביקורת שיפוטית. לא ניתן להאשים במקרה הזה את בית המשפט העליון. הייעוץ המשפטי לממשלה מאשר כמעט הכל ועבר לגור בקבינט הקורונה. ומה שלום המשילות? כשהכבלים לכאורה הוסרו – היא מורגשת?
מה מפריד בין הדרג המדיני לבין אישוש הכלכלה המוכה? עשרות מינויים בכירים מוקפאים. מי עוצר את הממשלה מלמנות פרקליט מדינה, מפכ"ל, חשכ"ל, ממונה על תקציבים, מנכ"ל ראש הממשלה, מנכ"ל משפטים, מנכ"ל משרד לשת"פ אזורי, ועוד שורה ארוכה של תפקידים מקצועיים. שום בית משפט או פקידות לא מונעים את המינויים הללו, שהם קרונות ברכבת המשילות התקועה".
זילבר סיימה דבריה באומרה: "במקום לדבר ולפעול נגד, בואו נתלכד בעד. במקום שיח לעומתי, מלבה, יש לנסות את המשילות הסולידרית. משילות שאינה מבוססת על יריבות מלאכותית בין נבחרי ציבור למשרתי ציבור ועל יצירת 'דמון' מדומיין. אלא על תפיסה מורכבת, השתתפותית, המכירה בריבוי הגוונים והפנים של החברה הישראלית. כזו שתשאף לא רק לדבר בשמם של מודרים אלא גם לתת להם מקום וקול ומנדט וחלק ונחלה ברמות השונות של קביעת המדיניות ויישומה".
