מספרם של תומכי השמאל בישראל פוחת והולך. בממשלת רבין ב-1992 היו למפלגת העבודה 44 מנדטים ולמרצ 12. לעומת 56 מנדטים יחד אז, היום יש להן 13 בלבד. זהו כל הסיפור בזעיר אנפין. הביטוי השגור "מחנה המרכז-שמאל" הוא תסמין של ייאוש. אין חיה כזאת. אלה המזדהים כאנשי מרכז הם כמעט כולם אנשי ימין מתונים. במקרה הטוב.
מה נותר אפוא לשמאל לעשות, מעבר לשאיפה לשלטון? בכל מדינה דמוקרטית יש חשיבות מכרעת לא רק לייצוג פרלמנטרי רשמי, אלא לקיום דיאלוג ציבורי מתמשך שבו באה לידי ביטוי כל קשת הדעות הפוליטיות. כאן תפקידו וכוחו של השמאל לא צריכים לקטון בהתאמה עם ירידת כוחו הפרלמנטרי. אנשי שמאל, גם מהאופוזיציה בכנסת, צריכים, יכולים וחייבים להיות אלו העומדים בשער ומוקיעים עוולות.
הם צריכים להשמיע את האמת של השמאל הפוליטי, גם מתוך עמדת מיעוט, ואנשי ימין שקיומה של הדמוקרטיה בישראל חשוב להם צריכים גם הם לתמוך בחשיבותו של עקרון פלורליסטי זה. אבל כדי שיוכלו לעשות זאת, אנשי השמאל בישראל צריכים לשמור מכל משמר על דבר אחד - יושרה אינטלקטואלית, פוליטית ומוסרית. את זאת עומדת מרצ בימים אלה להשליך לפח האשפה ההיסטורי (וגם מפלגת העבודה, אך כתומך ותיק של מרצ אתרכז בה).
אל יתפלאו במרצ ובעבודה, אם אכן יכשירו את השרץ של מפלגת ימין קיצוני המייצגת כל מה שהם מתנגדים לו, שבבחירות הבאות הן לא יעברו את אחוז החסימה. זו תהיה התאבדות פוליטית
אני שותף לסלידה מבנימין נתניהו, ומקווה שירד מהבמה הפוליטית בישראל. אבל רעיון העוועים שמותר לעשות הכל כדי להיפטר ממנו לא מקובל עליי. מי שבוחר בדרך של "האמצעים מקדשים את המטרה" זונח כל אפשרות להציג עצמו כאדם הדבק בעקרונות.
מרצ עומדת להכשיר ולתמוך במפלגת ימין קיצוני. נפתלי בנט אמנם איש ישר יותר מנתניהו, אך גם קיצוני בהרבה. אינני יודע מה בדיוק יעשה כראש ממשלה, אך ברור לי מה הוא לא יעשה. בנט לא ינהל משא ומתן עם הפלסטינים; הוא לא ינהל כלכלה סוציאל-דמוקרטית; הוא לא יפעל לתיקון העוולות האזרחיות הקשות מנשוא; הוא לא יפעל לשוויון בתכנים הפוליטיים והאזרחיים שאליהם נחשפים תלמידים במערכת החינוך, והוא לא יפעל לחיזוק מעמדו של בית המשפט העליון. בנט ותומכיו הם ההיפך הגמור ממה שמפלגת מרצ מייצגת.
חוץ מבנושא אחד, כמובן, והוא השאיפה להורדת נתניהו מכס השלטון. כה נלהבים אנשי מרצ להשיג זאת, עד שהם אפילו לא התעקשו על קבלת תפקידים משמעותיים בממשלה שהם נואשים להקים. הדרישה לקבלת תיק החינוך נעלמה בקול ענות חלושה משל התעקשו הח"כים של המפלגה להוכיח את טענות מתנגדיהם שלפיהן מדובר באנשי שמאל רפים וחלשי אופי.
הורוביץ: "חייבים להקים ממשלה חדשה"
(צילום: ערוץ כנסת )
מה יישאר לבסוף מפועלה של ממשלה כזו? היא תחזיק מעמד כנראה זמן מועט והישגיה יהיו דלים. במקרה הטוב העברת תקציב אחד או שניים. בשל הניגודים המובנים בתוכה ספק אם תוכל לקדם מדיניות משמעותית בתחום כלשהו, ודאי לא מדיניות שמאלית. ולאחר שתיפול, נמצא עצמנו שוב במערכת בחירות שבה הימין, בתמהיל כזה או אחר, יזכה ברוב מוחץ, עם או בלי נתניהו בראשו.
ומה יקרה לשמאל? הוא יחזור לספסלי האופוזיציה מבלי שזמנו המועט בשלטון ובממשלה הניב ולו הישג פעוט אחד. רק שכעת גם יחסר את הנכס היקר שעד היום עוד היה לו - יושרתו הפוליטית. במצב כזה, אני בטוח, רבים מאנשי השמאל ירגישו כמוני: שאין להם יותר נציגים ראויים שהם יכולים להצביע עבורם. התוצאה תהיה כמעט בוודאות מחיקתו של השמאל לחלוטין מהמפה הפוליטית בישראל.
אל יתפלאו תומכי מרצ והעבודה, אם אכן יכשירו את השרץ של מפלגת ימין קיצוני המייצגת כל מה שהם מתנגדים לו, שבבחירות הבאות לא יעברו את אחוז החסימה. זו תהיה התאבדות פוליטית ובכיה לדורות. אפשר עדיין לעצור על פי תהום.
- ד"ר נתנאל וולוך הוא היסטוריון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
