לפני חצי יובל שנים, בעיצומו של הוויכוח הגדול על הסכם אוסלו, הוזמנתי לשיחה בשניים בתוכנית רדיו. בן שיחי היה איש נעים הליכות ואדיב שכיהן כרב בהתנחלות. הוא היה מאוד גאה בכך שבצעירותו בארה"ב השתתף במצעדי זכויות האדם לצידו של הכומר מרטין לותר קינג. לדבריו, לא רק שאין סתירה בין פעילותו שם לבין פעילותו לביסוס ההתנחלות היהודית בשטחים, אלא אדרבא, רב המשותף לשני המאבקים. קבוצת המיעוט של השחורים בארה"ב, טען, היא כקבוצת המיעוט של המתנחלים (בתוככי הרוב הפלסטיני): שתיהן דורשות את זכויותיהן בשם העקרונות הנעלים של השוויון והצדק.
האזנתי בקשב רב לדבריו הרהוטים, שהדבר היחיד שהיה חסר בהם הוא צל צילו של ספק. אני, מן הסתם, הזכרתי את מערכות המשפט השונות ליהודים ושאינם-יהודים, את אי-השוויון בכל הנוגע להחזרת קרקעות לבעליהן החוקיים מזמן המנדט הבריטי (ובכלל זה אדמת ההתנחלות שבה השתקע בעלייתו), את רמיסת כבודם האנושי של התושבים הפלסטינים ועוד. ברוח המדרגה המוסרית הגבוהה שהתווה בן-שיחי ציינתי שהייתי ודאי מסכים למדינה אחת שבה מתקיים שוויון זכויות מוחלט לכל קבוצות המיעוט, בלא כל העדפה המבוססת על דת, מין או גזע.
סיימתי את דבריי. ירדה שתיקה על שנינו לכמה שניות ואז פנה אליי הרב ובתרועת ניצחון, כמי שגילה אמת עמוקה, אמר: "אתה שואף לכונן כאן הולנד יהודית".
אף שבאותה תקופה התנסיתי בלא מעט שיחות כאלה, המשפט שלו הלם בי. מלמלתי משהו מעין "אתה יודע מה, אתה כנראה צודק...", ובכך נסתיימה אותה שיחת רדיו.
בהולנד היהודית לא ילמדו את התנ"ך ביסודי. הילדים בגילים האלה לא בשלים להבין את מעשי האלימות והרצח, הבגידות ומעשי הזימה. רק בגיל מאוחר יותר יוכלו להבין את עומקם של נביאי התנ"ך
במשך השנים הרבות שחלפו מאז היטשטשו בזיכרוני מרבית הפרטים של אותו מפגש, אך האשמתי בשאיפה ל"הולנד יהודית" התקבעה בתודעתי וחוזרת וצפה כל אימת שאני מהרהר בעניין עתידנו במדינת ישראל. זאת הייתה אמירה מצמצמת ומתנשאת של כלל השקפותיי. בבחינת צר עולמי כעולמה של הולנד. מובן היה בעיניו שהוא נוהג בעגלה טעונה, מלאת ערכים וחוכמת הדורות. בעצם הוא רק נהג משנה של העגלה, הנהוגה על ידי בורא העולם בכבודו ובעצמו.
ב-1918 כתב בוריס שץ את ספרו "ירושלים הבנויה - חלום בהקיץ", שבו תיאר את חזונו לירושלים (ולארץ כולה) לשנת 2018. בעיני רוחו ראה את בית המקדש השלישי מיוסד בהסכמת כל היהודים והערבים ומשמש מוזיאון לאמנות. שנת 2018 חלפה עברה ואנו תוהים אם ראוי לשוב ולבחון את הסמל המכונן שלנו למאה השנים הבאות. כל מה שאומר להלן יכול להתפרש כנגזר מהצורך הזה, ובענווה ראויה אנסה להוסיף את "הולנד היהודית" שלי ל"ירושלים הבנויה".
שנים לפני בוריס שץ כתב שאול טשרניחובסקי הצעיר ב-1894, עוד בטרם מלאו לו 20, את השורה האלמותית "שחקי שחקי על החלומות". בהולנד היהודית נוכיח למשורר כי אין דבר ממשי יותר מן החלומות. מהם נבנים הסולמות שעליהם נוכל לטפס לגבהים ולבנות חברת מופת, אך אם יוצבו במהופך - אנו נידונים להידרדר לניוון וחידלון. זוהי המשמעות של הסיפור על יוסף (בעל חלומות בעצמו), אשר הציל את האנושות מגוויעה ברעב בשימושו בחלום פרעה.
חשוב שנהיה מודעים בהקפדה לקיומם של חלומות רעים לצד החלומות הטובים, ונשכיל להבדיל ביניהם. את הטובים נגייס לבניית חברה אנושית וצודקת ברוח האמירה "יש לי חלום" של מרטין לותר קינג. את החלומות הרעים של "עם נבחר" או "גזע עליון" נדע לשלול ולבער.
בהולנד היהודית נעסוק בבחינה מתמדת (פתוחת דעת אך גם ביקורתית) של כתביהם של חולמים כגון אפלטון וקונפוציוס, קאנט ושפינוזה, הרמב"ם וניטשה, מארקס ובובר. הם, כל אחד בדרכו וכל אחד וסגנונו, תרמו להבנה עד כמה מגוונת ואוניברסלית היא התרבות האנושית. ההבנה הזאת תהיה אבן פינה בעיצובה של הולנד היהודית. היא תהיה ההבנה שאליה התכוון הפילוסוף ההולנדי ברוך שפינוזה כשלימד אותנו "לא לצחוק, לא לבכות, רק להבין".
בהולנד היהודית לא ילמדו את התנ"ך בבית הספר היסודי. תהיה הבנה כללית כי הילדים בגילים האלה לא בשלים להבין את מעשי האלימות והרצח, הבגידות ומעשי הזימה. רק בגיל מאוחר יותר יוכלו להבין את עומקם של נביאי התנ"ך, אלה שלא המציאו את הדמוקרטיה והרפובליקה אך תרמו להקניית תרבות המחאה המוסרית-פוליטית אל מול מלכות מרושעת.
דברי הנביאים, ככל שהיו בוטים וחסרי תקינות פוליטית, ייכללו באוצר הכלים התרבותי של אזרחיות ואזרחי הולנד היהודית בצאתם לבגרות, כמו גם תורותיהם של ישו ומוחמד, בודהא והארי קרישנה. יהיו מי שיוסיפו את חוקות היסוד של הצרפתים והאמריקנים, ואפילו את מגילת העצמאות הישראלית.
ציודם בכל הכלים האלו יבטיח את יכולתם של האזרחים להשפיע ולעצב את החברה בכל הנוגע לסוגיות בנות זמננו, החל מכבוד האדם וחירותו, דרך שוויונם של כל בני אנוש (ובכלל זה מעמד האישה), ועד גבולותיו המוסריים של הניצול הכלכלי והתחרות הפרועה של השוק החופשי.
הולנד היהודית לא תחשוש להתמודד עם שאלות היסוד של קיומה. נניח לרגע לעניין ההולנדי ונשאל: האם ה"יהודית" מייצגת לאום או דת? אם מדובר בלאום, אזי מהו מבחן הקבלה אליו? ואם מדובר בדת, האם יש לה גרסה אחת ללא עוררין?
מתניה בן ארציבתולדות העמים הייתה רק מדינה אחת (ברית המועצות) שהכירה בקיומו של לאום יהודי. כל האחרות, לרבות מדינת ישראל ולמרות "חוק הלאום" המגוחך, לא הכירו בלאום כזה. למעשה, אלה הקרויים "יהודים" בארצותיהם השונות מזהים עצמם כאמריקנים, בריטים או מרוקאים חסרי-דת או כאלה המשתייכים לאחת מהכיתות הרבות המרכיבות את הדת היהודית.
חלום הולנד היהודית לא יהיה שלם אם יוגבל לעיסוק בבניית החברה המקומית. כפי שמצופה מחלומות גדולים, הוא יצטרך להפנות מבט מפוכח אל העולם הנרחב, אל שמירתה של הסביבה הטבעית לרווחתם של כל באי עולם. כשם שבהולנד נבנו הסכרים המגנים על התושבים מגאות הים, כך יעסוק החלום כאן בבניית סכרים אל מול התפוצצות האוכלוסייה והעידוד הלא-מבוקר של הילודה. בלעדיהם יחזרו במהרה שנות הרעב מחלום פרעה, אך לא יהיה בנמצא יוסף שיביא רווח והצלה.
ודאי אפשר לדון עוד רבות בעניין הולנד היהודית, אבל קצרה היריעה (וגם סבלנות הקוראים), ועל כן נשאיר את ההמשך להזדמנות הקרובה שתיקרה לנו.
- מתניה בן-ארצי הוא פרופסור אמריטוס במכון למתמטיקה של האוניברסיטה העברית בירושלים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
