מודיעים בתדהמה
לקוראיו של "המליץ", שבועון עברי שראה אור ברוסיה הצארית באמצע המאה ה-19, ציפתה ב-27 באפריל 1865 בשורה מלבבת: מלחמת האזרחים הממושכת שקרעה לגזרים את ארה"ב הגיעה לסיומה, והנשיא אברהם לינקולן שחרר את העבדים לחופשי.
אכן בשורות משמחות. לא בכדי לינקולן נחשב עד היום לאחד מגדולי נשיאיה של ארה"ב. אלא שקוראי "המליץ" לא ידעו שעד שהבשורה המשמחת חצתה את האוקיינוס והגיעה למערכת העיתון באודסה, לינקולן כבר מת מפצעיו לאחר שנורה כשצפה בהצגת תיאטרון בוושינגטון הבירה. כעבור שבוע, ב-4 במאי, כבר פורסמו באותו עיתון המילים הבאות לזכרו של לינקולן, הלא הוא "ראש כנסת אמעריקא הצפונית".
פרק ההדחה
לפני שנה שנדמית כמו נצח, בספטמבר 2019, עקב העולם בעניין אחר תחילת הליך ההדחה של דונלד טראמפ. הנשיא האמריקני הראשון (מבין שלושה) שעמד בחוויה הלא נעימה הזאת היה אנדרו ג'ונסון, סגנו של לינקולן שירש אותו לאחר הרצח, ונחשב בעיני היסטוריונים לאחד הנשיאים האמריקנים הגרועים בהיסטוריה. אלא שבניגוד לטראמפ, ג'ונסון היה קרוב מאוד להדחה (שלה נדרש רוב של שני שלישים מקרב חברי הסנאט). כמה קרוב? העיתון "עברי אנוכי", שראה אור בגליציה, מביא את הפרטים (5 ביוני 1868):
העיתון צדק גם בתחזיתו בנוגע למחליפו של ג'ונסון בבית הלבן: יוליסס ס. גראנט, מפקדו המהולל של צבא הצפון במלחמת האזרחים ששימש כשר המלחמה של ג'ונסון במשך מספר חודשים, ייבחר בתום אותה שנה. וכבר אז נשאלת השאלה המלווה אותנו עד היום: טוב ליהודים או לא? "הלבנון", העיתון העברי הראשון בארץ-ישראל, מביע חשש כבד מנטיותיו של הנשיא הנבחר (11 בנובמבר 1868):
מודיעים בתדהמה 2
אחרי שפתחנו עם הרצח הנשיאותי הראשון בתולדות ארה"ב, בואו נשנה מעט את האווירה ונעבור לרצח הנשיאותי השני בתולדות ארה"ב. מה לעשות שהספדים מפיקים מכותבי "המליץ" את המיטב? 16 שנים בלבד חלפו מאז רצח לינקולן עד שג'יימס גרפילד (הלא הוא "יעקב בן אברהם"), נשיאה ה-20 של ארה"ב שנכנס לתפקידו חודשים ספורים לפני כן, נורה למוות בידי מתנקש. את גרפילד יחליף בבית הלבן סגנו, צ'סטר ארתור (הזכור לצופי "מת לחיות 3"). נוח על משכבך בשלום, יעקב (המליץ, 27 בספטמבר 1881).
אח שלנו מתחתן
גרובר קליבלנד הוא ודאי לא מהנשיאים האמריקנים הזכורים ביותר, אבל יש עליו שני פריטי טריוויה ראויים לציון: ראשית, הוא הנשיא האמריקני היחיד שכיהן שתי קדנציות לא רצופות (1885 עד 1889 ו-1893 עד 1897); שנית, הוא הנשיא היחיד שהתחתן בבית הלבן, עם פרנסס פולסום שהייתה צעירה ממנו בכמעט 30 שנה. העיתון "הצפירה", שהיה העיתון העברי הראשון בפולין בתקופת השלטון הרוסי, בירך את קליבלנד בחום לרגל נישואיו, שנערכו על פי כל כללי התו הסגול עוד לפני שזה היה טרנדי (הצפירה, 18 ביוני 1886).
טדי הפקות
דונלד טראמפ רואה בעצמו מועמד ראוי לפרס נובל לשלום, ועל פי דיווחים – גם היה שמח לראות את דיוקנו מתווסף להר ראשמור. במילים אחרות, טראמפ רוצה להיות תיאודור (טדי) רוזוולט. אבל להיות טדי זה לא פשוט: העיתון "השקפה" של אליעזר בן יהודה מדווח לקוראיו על זכיית רוזוולט בפרס נובל לשלום לאות הוקרה על תיווכו במלחמת רוסיה-יפן, ומספר בין היתר שהנשיא ה-26 הוא סוס עבודה בלתי נלאה, שמסוגל לצאת לציד, ללון בשלג, לחיות על פת לחם ביום ולקנח בנאום להמונים. מצד שני, טראמפ הביס את הקורונה ויצא ממנה, על פי עדותו, צעיר ב-20 שנה. אז בואו נסכם על תיקו? (השקפה, 26 בדצמבר 1906).
בבחירות 1908 החליט רוזוולט, אף שנהנה מפופולריות רבה ואף שהחוק עדיין התיר זאת, שלא לרוץ לקדנציה שלישית כנשיא. את מקומו בבית הלבן תפס שר המלחמה שלו לשעבר, וויליאם הווארד טאפט (1909 עד 1913). תירוץ מצוין להכניס את התמונה החמודה הזאת מהעיתון הניו-יורקי "ווארהייט", שהיא עבודת פוטושופ לא רעה בכלל בסטנדרטים של עיתון יידי מ-1909.
שניים רבים
בואו נדבר עוד קצת על רוזוולט וטאפט: מועמד שלישי בבחירות יכול לנוע בין קוריוז לבין מטרד של ממש לשני המועמדים הראשיים, אבל שני מועמדים חזקים שמפצלים את אותו הגוש? זה כבר סיפור אחר. זה בדיוק מה שקרה בבחירות 1912: רוזוולט מאס ביורשו טאפט, ומשלא הצליח לכבוש מחדש את הנהגת המפלגה הרפובליקנית – החליט לרוץ כמועמד עצמאי מטעם המפלגה הפרוגרסיבית (המצפה, 28 ביוני 1912).
ומה קורה במצב כזה? נכון מאוד. המועמד הדמוקרטי לוקח את כל הקופה: ניצחון מוחץ לוודרו וילסון, מושל ניו ג'רזי, שנכנס לבית הלבן ב-1913 ויוביל את ארה"ב במלחמת העולם הראשונה (הצפירה, 25 בנובמבר 1912).
ודבר אחרון על טדי רוזוולט: למי שתהה כמה קשוח היה הנשיא לשעבר – הבנאדם חטף כדור בזמן עצרת בחירות במילווקי והמשיך לנאום כאילו כלום (הצפירה, 17 באוקטובר 1912).
טעון תיקון
וודרו ווילסון, הנשיא ה-28 (1921-1913), ראוי לאזכור בנושא נוסף שעלה לכותרות לאחרונה, על רקע הידבקותו של טראמפ בקורונה ואשפוזו בבית החולים: התיקון ה-25 לחוקת ארה"ב, המתייחס לסוגיית נטילת הסמכות מנשיא שאינו כשיר למלא את תפקידו. ווילסון, שבריאותו התרופפה עוד לפני כן (יש הסבורים כי נדבק בשפעת הספרדית), לקה בשבץ מוחי באוקטובר 1919 והיה מוגבל במשך השנה האחרונה של כהונתו. רק בפברואר 1920 נחשפה – בין היתר בעיתון החביב עלינו, "הצפירה" – התמונה המלאה של מצבו הרפואי (הצפירה, 23 בפברואר 1920).
בנובמבר 1920 המפלגה הדמוקרטית של ווילסון כבר בחרה לו יורש, שנחל מפלה מוחצת בבחירות מול מועמד הרפובליקנים, וורן הרדינג. דמדומי כהונתו של ווילסון חילצו מעורכו של העיתון "דאר היום", הלא הוא איתמר בן אב"י, כמה מילים פיוטיות על האנשים שניהלו בפועל את ענייני המדינה כאשר הנשיא היה על מיטת חוליו. אגב, "העמוניים" שעליהם כותב בן אב"י הם אנשי המפלגה הדמוקרטית. חידוש לשוני של משפחת בן יהודה שפחות תפס (דאר היום, 5 בנובמבר 1920).
גם הנשיא הנכנס הרדינג לא האריך ימים בבית הלבן. עד כמה הפכפכים הם חייו של הנשיא? קחו למשל את הדיווח של עיתון "הארץ" מ-3 באוגוסט 1923, ימים ספורים לאחר שהרדינג חש ברע במהלך סיור בחוף המערבי של ארה"ב:
והנה הדיווח מ"הארץ" מ-5 באוגוסט:
בין הובר לטראמפ
אם טראמפ ייכשל בניסיונו להיבחר לקדנציה נוספת הוא יוכל למצוא בהיסטוריה הנשיאותית חבר לצרה, שקטסטרופה כלכלית פגעה אנושות בסיכוייו לעוד ארבע שנים בשדרות פנסילבניה 1600: הרברט הובר. הובר נבחר בנובמבר 1928, וב"הארץ" ציפתה לו קבלת פנים חמה שכללה גם כמה שגיאות תרגומיות משעשעות – מילא ש"הובייר" מגיע ממדינת "יובה" (אייווה), אבל במה חטא האיש, שכיהן כ-Director of the United States Food Administration, בכך שהפכו אותו ל"דיקטטור למזון"? (ועוד בחום של מאה מעלות. שכחתם להמיר לצלזיוס, חבר'ה).
אבל בהמשך הקדנציה של הובר הדברים כבר נראו אחרת לגמרי: הבורסה בוול סטריט קרסה ב-1929, השפל הכלכלי היכה קשות בארה"ב ובעולם כולו, ובשנת 1931 כבר מדברים על הובר כמי שנכשל במילוי תפקידו בשעת משבר ומעמדו הציבורי מצוי בשפל חסר תקדים (הארץ, 13 ביולי 1931).
הובר אכן לא ימשיך בתפקידו מעבר לקדנציה אחת: פרנקלין דלאנו רוזוולט יביס אותו ללא קושי בבחירות 1932, ינהיג את ה"ניו דיל" ויוביל את ארה"ב לניצחון במלחמת העולם השנייה. אבל זה כבר לפעם אחרת.
בהצלחה למועמדים. May the best man win.
• איתמר רייצס הוא אזרח עובד צה"ל, עורך תוכן וחובב ארכיונים. הקרבה לארכיון העיתונות של בית אריאלה השפיעה באופן ישיר על החלטתו לעבוד בקריה.
• רוצים לעיין בעוד קטעי עיתונות ישנים? כשקנדי נרצח, כשקלינטון ניצח – כך דיווח "ידיעות אחרונות" על נשיאי ארה"ב.
