ושוב אמש (יום ג') ישיבה אל תוך הלילה, ושוב הודעות 36 שעות לפני פתיחת הלימודים, ושוב הודעות ארגוני המורים. ורק הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, יש ממד חריף יותר של אשליה מנותקת בדיוני הממשלה: רוב הערים הגדולות הן כתומות או אדומות. בבתי החולים מתאשפזים מדי יום חולי קורונה קשים רבים, והסיכוי שנגיע לפעימה השנייה של ההקלות נראה כרגע דל, מדכדך.
- לרשימה החזרה ללימודים לפי יישובים ושכונות - לחצו כאן
מה קרה לה לישראל, שלא זז בה הרבה? הרי כאשר הממשלה יצאה אל הסגר היא ידעה, משרדי החינוך והבריאות ידעו, שיום אחד ייצאו ממנו. בואו נקווה שהם ידעו. אז מה הם עשו כל הזמן הזה? כתבו טיוטות שיפורסמו יומיים וחצי לפני הלימודים? חידדו עפרונות?
האמת היא שהיה צוות בין-משרדי. והאמת שהוא בוודאי חשב על הצעות. אבל איכשהו, ולקראת הסוף, תמיד אותו סיפור עבש של אלתור. שיעור התמותה בישראל למיליון גבוה מזה של אוסטריה. גם היא החלה לצאת מהסגר – במקרה שלה, לא בגלל לחץ ציבורי ופוליטי, ולא בגלל חיסונים, אלא משום שהסגר עבד. הוא נשמר ולא הותקף בפופוליזם זול ומתמשך. רק ששם תלמידים ומורים ייבדקו בקביעות לקורונה. יש מתווה מאורגן ומסודר שעליו החלו לעבוד עוד לפני שנכנסו לסגר הנוכחי.
ברור שבתי ספר יתועדפו ראשונים. ובכן, מתברר שלא. תלמידי כיתה ז' שנמצאים בבית חודשים ילכו לבית ספר אחרי שחדרי הכושר והקניונים ייפתחו. כנראה להם אין לובי מספיק חזק
כאן הדבר היחיד המאורגן והמסודר הוא המצגות שמוגשות בקצב תעשייתי לממשלה. ישראל היא מדינת ההייטק; האם התהליך האידיוטי של הורדת תעודת מתחסן לא היה יכול להתחלף בקוד אישי שייסרק בכניסה לכל בית עסק, תיאטרון, מלון? וכך גם יהיה אפשר לשלוט בתחלואה, לבדוק נקודות הדבקה? ומה לגבי מאגר מידע ארצי באמצעות הנתונים האלה, אולי שימוש באינטליגנציה מלאכותית?
הילדים שלנו לא חומקים מהקיפאון הניהולי המתמשך הזה, חוסר המעוף. אין טעם בפופוליזם. בגרמניה, אירלנד ובריטניה בתי הספר יישארו בינתיים סגורים בגלל תחלואה גבוהה. לא בשל חשש מפני הידבקות הילדים, אלא בגלל הנחה שבתי ספר הם זרז לתחלואה מקומית.
מבט אחד בנדבקים הקטינים בציבור החרדי ממחיש שזו סיבה שיש לה על מה להסתמך. מאידך, יש לנו משהו שלמדינות אחרות אין; שיעור ההתחסנות. כאמור, אפשר לתת קרדיט לממשלה, לראש הממשלה, לקופות החולים, לכל מי שתרצו על כך, אבל במקביל לדעת לנצל את היתרון הזה.
עידוד של פתיחת בתי הספר בערים ירוקות או צהובות עם התחסנות גבוהה משרת מאוד את הצורך לתמרץ חיסונים. מה עושה הממשלה? שוחקת את התמריץ הזה. היא מאשרת כעת גם לערים כתומות עם התחסנות גבוהה. אתם יודעים מה יקרה בהמשך. אולי עוד שבוע ערים כתומות עם התחסנות בינונית, ובהמשך ערים אדומות עם לובי פוליטי.
הפגנה של הורים נגד ההתנהלות הממשלה בחינוך
(צילום: מוטי קמחי)
חוסר ההיגיון לא נגמר בזה. בתי הספר הם מקומות סגורים, שאפשר לתעדף את פתיחתם: בדרך כלל תלמיד בעיר אדומה לא הולך ללמוד בעיר ירוקה. לכן אלה בועות מקומיות סגורות. זה שונה לגמרי מקניונים ומבתי עסק גדולים, שם יש עירוב בין תושבים מכל המקומות, אלה עם הדבקה נמוכה וגבוהה.
נו, אז ברור לגמרי – גם ובעיקר מסיבות עקרוניות – שבתי ספר יתועדפו ראשונים. ובכן, מתברר שלא. תלמידי כיתה ז' שנמצאים בבית חודשים ילכו לבית ספר, לפי התוכנית שהממשלה אישרה, אחרי שחדרי הכושר והקניונים ייפתחו. כנראה להם אין לובי מספיק חזק.
המגפה הזו מאתגרת ממשלות בכל מקום. היא גם מתנהלת אחרת במקומות שונים. בבריטניה בתי הספר סגורים, בצרפת פתוחים, באוסטריה נפתחים עוד מעט. השאלה איננה אם הממשלה של מדינה מצליחה – אלא אם היא מנסה. אם מובאים פתרונות חדשים, חדשים באמת, כאלה שידרשו מאמץ מהמשרד הממשלתי. לא בהכנת מצגת, לא באיסוף מידע, אלא בעולם האמיתי – של אמצעי מיגון, בדיקות, גודל כיתות, אולי אוהלים ללימוד בחוץ, הגדלת כוח אדם, שימוש באפליקציות למעקב אחרי הדבקה.
בסיפור הזה אין צדיקים וגאונים בממשלות (אולי לבד מניו זילנד ומטייוואן). אבל יש מי שמנסים שוב ושוב. האם הממשלה שלנו מנסה להביא פתרונות חדשים? באמת מנסה? אתם יודעים את התשובה.
