עשרות אלפי תלמידים בחינוך המיוחד עלולים להישאר ללא מסגרת חינוכית מתאימה וללא מענה, בשל עיצומים שבהם נוקטים הפסיכולוגים החינוכיים. במסגרת העיצומים, הפסיכולוגים משביתים את ועדות ההשמה שתפקידן להחליט על שיבוץ התלמידים במוסדות החינוך. בשבועיים האחרונים קיבלו אלפי משפחות הודעות ביטול מטעם הוועדות ולכן אין ביכולתן לדעת היכן ילמדו הילדים והאם יקבלו מענה לצורכיהם.
הפסיכולוגים מנהלים מאבק להגדלת התקנים לשיפור תנאי השכר ותנאי העסקתם כדי למנוע נשירה של אנשי מקצוע לטובת המגזר הפרטי ולעודד הצטרפות של פסיכולוגים חדשים. המטפלים מתריעים כי עשרות אלפי תלמידים הסובלים ממצוקות נפשיות, בעיקר בשל תקופת הקורונה, אינם מקבלים טיפול בשל מחסור בפסיכולוגים ועומסים כבדים על הקיימים. בתחילת החודש הכריזו הפסיכולוגים על עיצומים והודיעו כי אם תביעותיהם לא ייענו - הם יחמירו את צעדיהם עד כדי שביתה כללית.
ד"ר נעם יצחקיצילום: יובל יצחקימרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות - ירושלים, תל אביב וחיפה - פנו לבית הדין הארצי לעבודה כדי שזה יוציא צו מניעה זמני לפסיכולוגים. בנימוקים לצו המניעה צוין כי "נגרם נזק לתלמידי החינוך המיוחד ולמשפחותיהם, ונזק מצטבר למערכת החינוך בשל העובדה שעד כה בוטלו מאות ועדות עקב עיצומי הפסיכולוגים - ותלמיד שיכול להיות זכאי לקבלת שירותי חינוך מיוחד לא יוכר ככזה וילמד במסגרת שאינה מתאימה לו, על כל המשתמע מכך".
הפסיכולוגית החינוכית ד"ר נעם יצחקי, נציגת מטה המאבק "פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית", אמרה כי ההחלטה לא להתייצב לוועדות היא שלב ראשון במאבק ואזהרה לפני נקיטת צעדים נוספים עד כדי השבתה כללית. "אמנם תיגרם פגיעה לתלמידים בשל העיצומים", אמרה ד"ר יצחקי, "אך אין מנוס, משום שממילא במצב הקיים נפגעים עשרות אלפי תלמידים אחרים שאינם מקבלים מענה בשל המצוקה והעומסים".
לדבריה, גם בימי שגרה קיים עומס והפסיכולוגים עובדים בתנאים בלתי אפשריים בשל תקן של פסיכולוג אחד על אלף תלמידים, "אך בפועל מדובר בפסיכולוג על 4,000-3,000 תלמידים. במצב זה לא ניתן להגיע לכל התלמידים הזקוקים לטיפול ותמיכה בשגרה. וכעת, בשנת הקורונה שבה נרשמה עלייה גדולה במצוקות נפשיות בקרב ילדים, יש עלייה של 25 אחוזים בהערכת סיכון אובדני, עלייה בדיכאונות, מצוקות חברתיות, אלימות. בנוסף, תלמידים רבים לא חזרו לבית הספר בשל מצוקות נפשיות וקשיים חברתיים לאחר שאיבדו כישורים חברתיים ופיתחו בעיות של הפרעות אכילה ודימוי גוף".
ד"ר קרני גיגיצילום: מוטי גיגיהיא סיפקה דוגמאות מחיי היומיום במערכת החינוך: "נערה בכיתה ח' שחתכה ורידים לא מזמן חזרה לבית הספר, אחרי שנה של למידה מרחוק ומריבות בלתי פוסקות עם הוריה. הכאב הנפשי בלתי נסבל, רק הכאב הפיזי מצליח לטשטש אותו מעט. בכיתה שלה יש נער שמסרב לחזור לבית הספר. בחודשים הארוכים של משבר הקורונה הוא שקע לתוך העולם הווירטואלי ובקושי יצא מחדרו. המחשבה על חזרה לכיתה הרועשת, לאינטראקציה חברתית עם בני גילו, עוררה בו חרדה איומה. במאמץ גדול והדרגתי הוא הצליח לחזור לכיתה - יומיים לפני מבצע 'שומר החומות'. במהלך המבצע חלה נסיגה. רגע לפני הפסקת האש הוא עבר התקף חרדה. פשוט לא הצליח לנשום. עכשיו הוא שוב מסרב להגיע לבית הספר".
לדבריה, המצוקות הללו נחשפות לרוב בבתי הספר, "המקום שבו העיניים הטובות של אנשי ונשות חינוך מסורים יכולות לשים לב לזה שאינו מגיע, לדמעות שכבר אי אפשר לבלוע יותר, לחתכים בפרק היד, למבט שמבקש שיתעניינו בו ויבטיחו: 'אפשר לעזור לך, אתה לא לבד'". עם זאת, היא תוהה: "האמנם אפשר לעזור? הפסיכולוגית החינוכית של בית הספר, שצריכה לספק מענה לכ-1,500 תלמידים, מגיעה במקרה הטוב יום אחד בשבוע לבית הספר. למי היא תעזור קודם? לנערה שחותכת את עצמה או לנער שמסרב לצאת מהבית? או אולי להורים המיואשים והמותשים שלהם?".
"ומה עם המחנכת שלהם?", ממשיכה יצחקי, "זו שהקשר שלה איתם הוא חלק בלתי נפרד מהיכולת שלהם להתאושש מהמשבר, אבל גם היא מותשת אחרי שנה של חירום מתמשך? בחודש הקרוב הפסיכולוגית בכלל לא תגיע לבית הספר. היא עסוקה באבחונים והכנת תיקים לוועדות זכאות ואפיון, וגם צריכה לשבת כנציגת השירות הפסיכולוגי בכמה ימי ועדות. לעבודה השוטפת לא נשאר זמן: הנער והנערה, הוריהם והצוות החינוכי שדואג להם וזקוק להדרכה וליווי יצטרכו לחכות".
"הפסיכולוגית החינוכית, שצריכה לספק מענה לכ-1,500 תלמידים, מגיעה במקרה הטוב יום אחד בשבוע. למי היא תעזור קודם? לנערה שחותכת את עצמה או לנער שמסרב לצאת מהבית? או אולי להורים המיואשים והמותשים שלהם?"
"אל תטעו", מתריעה ד"ר יצחקי, "זה לא סיפור 'קטן' על נערה שחותכת ורידים ונער שנעדר מבית הספר כבר שנה. זה סיפור גדול על החצר האחורית שלנו, על האופן שבו מדינת ישראל מתנערת מבריאות הנפש של ילדיה ואזרחי העתיד שלה. זה סיפור גדול על האופן שבו שיקולים כלכליים מונעים מענה מיטבי לילדים ובני נוער. זה סיפור גדול על ייבוש מתמשך של הפסיכולוגיה הציבורית בישראל שהופך את הזכות למענה פסיכולוגי ראוי נגיש וזמין לעשירים בלבד".
"השנה הזו היא שדה קרב, רואים התפרקות מכל כיוון"
ד״ר קרני גיגי, פסיכולוגית בהתמחות חינוכית, מדמה את המצב לשדה קרב: "יש דיבור כזה של חובשים ורופאים שעוסק במי מקבל טיפול ראשון בשדה הקרב. השנה הזאת היא שדה קרב. לכל כיוון שבו אני מביטה אני רואה התפרקות. יש ימים שבהם אני יוצאת מבית הספר ואני מרגישה שעבדתי היום בשדה הקרב: תלמיד בהתקף חרדה, אחר בהתקף זעם, ילדה עם אמירות אובדניות, מורה שפתאום נגמר לה האוויר, הורים שלא עובדים כבר מעל שנה ועסוקים בהישרדות כשהבית מתפרק, כיתה שאיבדה כיוון אחרי כמעט שנה בבית".
"אני לא מוכנה שמישהו לא יקבל מענה, שמישהו יישאר לבד מול הכאב שהשנה הזאת יצרה", אומרת ד"ר גיגי. "על כל העומס הזה נוסף בשנה האחרונה התיקון לחוק החינוך המיוחד, ומישהו במשרדי החינוך או האוצר שכח שדרושים פסיכולוגים שיוכלו לעמוד בכל העומס הזה. בינתיים אנחנו מתייבשים, כי ב-40 שקלים לשעה אי אפשר להתפרנס בכבוד, כי ב-40 שקלים לשעה אי אפשר להגדיל את כמות הפסיכולוגים בשירות הציבורי".
הילה קלעי-נובוטניצילום: אליסיה שחף"במקום לתת מענה בשטח - אנחנו מתעסקים בביורוקרטיה"
הילה קלעי-נובוטני, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מספרת שעוד טרם המשבר, מצב הפסיכולוגיה הציבורית והפסיכולוגיה החינוכית בפרט היה קשה: "תקנים של פסיכולוגים שלא אוישו וזליגה של מומחים אל מחוץ לשירות הציבורי בשל תנאי העסקה מחפירים. בשגרה, פסיכולוג חינוכי נאלץ לתת מענה לצוות החינוכי, ביצירת תוכניות מניעה וחוסן, לטפל במשפחות - בהורים ובילדים - לקיים אבחונים והערכות וכן לשבת בוועדות".
"לצד כל אלה", מוסיפה קלעי-נובוטני, "נכנסה הרפורמה של החינוך המיוחד הדורשת מאיתנו מתן מענה מסורבל ונוכחות גבוהה יותר מהרגיל בוועדות על חשבון הזמן שאותו אנו נדרשים לתת לכל הנ"ל. הצרכים בשנה הזו גדולים יותר, כמות הפסיכולוגים נותרה כשהייתה והיריעה קצרה. במקום לעסוק במתן מענה טיפול ומניעתי בשטח - אנו נדרשים להתעסק עם ביורוקרטיה וועדות גם מעבר לשעות העבודה מבלי להיות מתוגמלים על כך".
רויטל בכר, אם לשניים מהיישוב מיתר שבתה נמצאת על הרצף האוטיסטי, קיבלה באחרונה הודעה על ביטול ועדת ההשמה בשל עיצומי הפסיכולוגים. מועד חדש טרם נקבע. הוועדה אמורה הייתה לבחון אפשרות למעבר של בתה ליאם לגן תקשורת במקום לעלות לכיתה א'. היא סיפרה על האכזבה והחששות שילדיה לא יקבלו מענה: "כיוון שליאם אובחנה רק לפני כשנה, החלטנו בעצת הצוות הפדגוגי להשאיר אותה שנה נוספת בגן כדי לקדם אותה – אבל לא ניתן לנו אישור בגלל דחיית הוועדה ברגע האחרון.
"אי-הוודאות הזו מאוד בעייתית", אומרת בכר, "גם לנו כהורים ובמיוחד לליאם עצמה, שכמו ילדים רבים על הרצף האוטיסטי זקוקה להכנה מראש ולהסתגלות. במקרה שלנו אני צריכה להתכונן לעובדה שאח שלה, שאינו על הרצף, עולה לכיתה א' בעוד שהיא תישאר בגן שנה נוספת".
הכרזת העיצומים והשבתת ועדות ההשמה מטרידה את מנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות, שתומכים בתביעות הפסיכולוגים וחרדים מפני השלכות השבתת הוועדות. "במהלך השנים האחרונות העלה איגוד מנהלי אגפי החינוך את החוסר ההולך וגובר בכוח אדם בתוך מערכת החינוך", כתב יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך, אבי קמינסקי, לשרי החינוך והאוצר - וקרא להם להתערב במשבר כדי למצוא פתרון.
"עבודת הפסיכולוגים החינוכיים במסגרות החינוך בעת הזו חיונית במיוחד לנוכח העלייה המשמעותית בצרכים הנפשיים ובהתנהגויות הסיכון, נוכח נזקי הקורונה", ציין קמינסקי: "מזה מספר שנים אנו עדים למחסור בכוח אדם בפסיכולוגים, קיים מחסור חמור באיוש תקנים ברשויות המקומיות וישנם עשרות תקנים פנויים עקב השכר הדל".
קמינסקי מתריע כי עיצומי הפסיכולוגים יביאו לעיכוב משמעותי ובלתי אפשרי בלוח הזמנים של ועדות האפיון והזכאות. "העיכוב הזה יביא לאיחור בשיבוץ השמת התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים, ומספר לא מועט לא יחל בשל כך את שנת הלימודים ב-1 בספטמבר", הוא אמר.
עו"ד מיכאל זץ, מנהל אגף קידום זכויות וקשרי ממשל באלו"ט, קרא למשרד האוצר ולארגוני העובדים לקדם במהירות פתרון שיבטיח את המשך קיומן הסדיר של הוועדות ולהימנע מפגיעה בתלמידי החינוך המיוחד. "אנו נמצאים כפסע לפני סוף שנה בהיערכות לשנת הלימודים תשפ"ב, ויש לעשות הכול על מנת להבטיח שתלמידי החינוך המיוחד בכלל ותלמידים עם אוטיזם בפרט יתחילו את שנת הלימודים ללא עיכוב כשהם יודעים מבעוד מועד לאיזו מסגרת חינוכית הם עתידית ללכת; ובמקרה של תלמידי שילוב - מהו הסל האישי שלו הם זכאים".
