בניגוד למערכות בחירות קודמות לנשיאות, הפעם צפה אמירה חריגה הנוגעת לפרדוקס המדומה בין "רצון העם" לבין רצון הכנסת. ההנחה הרווחת היא שבכנסת זוכה יצחק הרצוג לתמיכה רחבה, והיא מתבססת על מספר החתימות שתמכו במועמדותו והיותן חוצות מפלגות. מנגד, רבים טוענים כי "רצון העם" - שבא לידי ביטוי בעיקר ברשתות החברתיות ובסקרים – הוא שמרים פרץ תהיה הנשיאה הבאה. לאמירות אלה מצטרפת ההנחה מרחיקת הלכת שעצם נחיצותו של מוסד הנשיאות תיקבע לפי התוצאות ואם הן ישקפו את כמיהת העם.
למרות זאת, ואין זה משנה במי תבחר היום (ד') הכנסת, חשוב לזכור שלהנחות האלה אין שום בסיס רציני להסתמך עליו מלבד תחושות בטן ואחיזת עיניים שמוזנות בדרך כלל על ידי קמפיינרים ואינטרסנטים שהדבר משרת אותם.
לא שקולו של העם חלילה אינו חשוב, להיפך - לעם צריך להיות חלק מכריע בעיצובו של המוסד השלטוני והפוליטי שהוא נשיאות המדינה. כן - פוליטי. בל נטעה: הנשיאות איננה מפלגתית ואסור לה להיות כזו, אך היא פוליטית למהדרין כמו כל מוסד ציבורי שמשפיע על חיינו ב"פוליס" – המדינה.
ובכלל, אל לנו להירתע מהמילה פוליטיקה. תיתכן פוליטיקה ממלכתית, כנה, חומלת. הנשיאות הראויה והרצויה אינה עומדת בסתירה לפוליטיקה, והאישיות שתיבחר בעוד כמה שעות תעסוק מתוקף תפקידה בעניינים ציבוריים – בפוליטיקה - וטוב שכך. דווקא בגלל זה מוטל עלינו לחדד את הדרך שבה הציבור בישראל זוכה לעצב את מוסדות השלטון.
אם נטען שהצבעה בכנסת על זהות הנשיא/ה הבא/ה אינה מייצגת את רצון העם, נוכל להגיד זאת באותה מידה על כל חוק בישראל
אין ספק שאפשר לטעון בזכות בחירות ישירות של האזרחים את נשיא המדינה, אבל צריך לזכור שזה משפיע באופן ישיר על כוחו היחסי במערכת השלטונית. כידוע, מוסד ראש המדינה קיים בכל העולם. למעשה, אין אף דמוקרטיה פרלמנטרית שבראשה לא עומד ראש מדינה שאינו חלק מהרשות המבצעת. אף לא אחת. אכן, ישנן מדינות שבהן ראש המדינה נבחר ישירות בידי העם – דוגמת אוסטריה, אירלנד ופורטוגל - אך לנשיא שלהן יש תמיד יותר סמכויות מאשר לנשיא שנבחר על ידי נציגי הציבור.
כלומר, בחירה ישירה על ידי העם מתורגמת תמיד להגדלת סמכויותיו של הנשיא, ולעתים תוך זליגה לגבולות הגזרה של רשויות אחרות. ניתן לשאוף למודל כזה, אבל צריך להגיד זאת בקול.
במדינת ישראל, כמו במרבית הרפובליקות הפרלמנטריות, ראש המדינה, כמו ראש הממשלה למשל, נבחר על ידי נציגי העם שנבחרו על ידי הציבור לצורך זה, והפעם – יותר מתמיד – נבחרו בדיוק לצורך זה. מאז 1951 – כשהבחירות לנשיאות עדיין הוצמדו לבחירות לכנסת - לא קרה מעולם שהכנסת שבחרה בנשיא שיקפה ייצוג כל כך אותנטי של רצון העם כמו שיקרה בשעות הקרובות. הרי רק לפני שלושה חודשים בחר העם את נציגיו ונציגותיו, תוך ידיעה ברורה שהבחירות לנשיאות קרבות ובאות, ושגם מרים פרץ וגם יצחק הרצוג בעיצומו של קמפיין שכנראה יביא אותם לקו הסיום.
ינון גוטל קלייןאם נטען שהצבעה בכנסת על זהות הנשיא/ה הבא/ה אינה מייצגת את רצון העם, נוכל להגיד זאת באותה מידה על כל חוק בישראל. יותר מכך, אפילו הבחירה החשאית, שאמנם מונעת מתן דין וחשבון לציבור, מסייעת בכך שהיא מפחיתה את החסמים והלחצים שעשויים לסכל הצבעה כנה. נרצה או לא נרצה, מאחורי הפרגוד יצביע בית נבחרים שמשרטט באופן המובהק ביותר את קווי המתאר של העם בישראל בעת הזאת.
אין בנמצא, וכמעט שאין בהיסטוריה, גוף שקיבל את אמון הציבור באופן מוחלט וקרוב כל כך למועד הבחירות לנשיאות כמו הכנסת הנוכחית. היא המייצגת האמיתית של החברה הישראלית. לכן, ועם כל הכבוד לסקרים וללייקים ברשתות החברתיות, קשה עד בלתי אפשרי יהיה לטעון שהחלטתה והצבעתה אינה משקפת את רצון העם.
- ינון גוטל-קליין מסיים בימים אלה את תפקידו כמנהל מרכז הביקורים וסגן מנהל קשרי חברה וממשל בבית הנשיא
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
