שלוש תמונות מהשבוע: בחדשות, מראים את הכספים הקואליציוניים, 4.5 מיליארד שקל בסך הכל. זו גרפיקה יפה ומושקעת. 1.7 מיליארד שקל לישיבות. 1.2 מיליארד תוספת לחינוך התורני. תמונה שנייה: השר גולדקנופף מעניק ראיון לעיתונאי ישי כהן. עטוי צעיף משי, הוא שואל מדוע שהממשלה תיפול, "מה רע פה?" הוא תוהה ביחס לחברי הקואליציה. והמלחמה? "מה שייך הממשלה למלחמה?" עונה השר המכובד. על חקירת המלחמה הוא אמר ש"יישבו על המדוכה הזו הרבה-הרבה אנשים שירוויחו הרבה-הרבה כסף" – אמירה תמוהה וחשודה להפליא - "הרבה יותר מהתקציב של (מינהלת) תקומה". והנה תמונה שלישית: ביום רביעי בערב, מתבשרות מאות אלפי משפחות בישראל שהשירות הצבאי, בסדיר ובמילואים, יוארך משמעותית, כולל עוד שנים במילואים. שהנטל יגבר ויגדל. ושרק הן יישאו בו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של נדב איל:
אני חושב שהתמונה השלישית הזו יכולה להוביל לפיצוץ פוליטי עוצמתי. שתחושת ההימאסות ממערכת פוליטית מופקרת ומושחתת תשנה פה את המציאות.
אבל אולי אני תמים.
מתחי המלחמה והפוליטיקה התקבצו לישיבת קבינט המלחמה ביום שני השבוע. ראש הממשלה נתניהו מתח ביקורת על צה"ל והתקדמותו האיטית, לכאורה, בהשגת היעדים. הוא מחה על שחרור חלק מהחטיבות מהלחימה בעזה, ונשא נאום על קונספט "הניצחון המוחלט". "זה היה בוטה ושקוף", אמר לי גורם אחד. בני גנץ וגדי איזנקוט האזינו בסבלנות פוקעת. כבר שבועות הם חשים שהדיונים הענייניים מראשית המלחמה התחלפו בקמפיין פוליטי על מלא. שהשיקולים הביטחוניים מתחלפים במהירות בצורכי הסקרים. התרגילים של נתניהו, ההודעות, ההדלפות. הם מתקשים להמשיך להבליג.
השב"כ אמור לוודא את ביצוע התוכנית. מבחינת מערכת הביטחון, חיוני להפסיק את נפילת הסיוע ההומניטרי בידי חמאס. קבינט המלחמה, כולל נתניהו, לא הביע התנגדות לפיילוט. ההערכה היא שהוא ייצא לדרך בשבועות הקרובים
שר הביטחון גלנט בא מוכן. הוא הראה לחבריו עיבוד של המסמך שהציג ב-26 באוקטובר, לפני הכניסה הקרקעית לעזה. המסמך מתאר את שלבי המלחמה הצפויים, היעדים והזמן המוקצב להם. כעת, בראשית פברואר, גלנט חזר לתוכנית המלחמה. מה שבוצע סומן בירוק. בוצע חלקית – כתום. אדום היה הצבע לכל מה שלא הושג. גלנט הראה כי צה"ל עומד ביעדים ובזמנים שהוקצו, בסך הכל. חיסול בכירי חמאס, לדוגמה, סומן כ"בוצע חלקית". כך גם השלמת הרצועה הביטחונית סביב הרצועה ("הפרימטר"). היעד החשוב ביותר, השמדת תשתיות חמאס ברוב חלקי הרצועה, בוצע באופן מרשים.
מה היה צבוע אדום, וישראל נמצאת בו בפיגור? כידוע, "היום שאחרי". כינון מה שמכונה "הוועדה האזרחית", דהיינו כוחות אחרים שינהלו את מרכז וצפון עזה, במקום חמאס. המצב הנוכחי של המשך כניסת הציוד והסיוע ההומניטרי ונפילתו בידי חמאס בלתי נסבל בעיני מערכת הביטחון. לכן, שר הביטחון הציג את פיילוט "עזה צפון".
הנה מה שעומד לקרות: סיוע ייכנס דרך מחסומי ארז וקרני, ולא מאזור רפיח שנשלט בידי חמאס. הסיוע יגיע ישירות לסוחרים פלסטינים, ללא ארגוני סיוע מתווכים. זה ייעשה "גב אל גב" מול המשאיות שייכנסו מישראל. הפיילוט אמור להתחיל בשכונת זייתון; היא מאוגפת בידי כוחות צה"ליים. הסוחרים, להבדיל מפעילי חמאס, יהיו מוקדי הכוח החדשים. כדי לוודא שחמאס לא ישתלט בכוח על הציוד והסיוע, ישראל תאפשר לכוחות עם נשק לגונן על הסוחרים הללו. בישראל אומרים שאם צריך, הפלסטינים שיגוננו על הסיוע יהיו חמושים, באישורו של צה"ל. האם אלה יהיו חברי מנגנוני הרש"פ לשעבר, אלה ששלטו בעזה לפני חמאס? ייתכן. השב"כ הוא שאמור לוודא את הביצוע, וזו בעצם תוכנית שהארגון החל לתכנן ולקדם לפני שבועות. מבחינת מערכת הביטחון, חיוני להפסיק את נפילת הסיוע ההומניטרי בידי חמאס, כבר כעת. שרי קבינט המלחמה, גם נתניהו, לא הביעו כל התנגדות ל"פיילוט עזה צפון" שהציג גלנט. במערכת הביטחון מעריכים שהוא ייצא לדרך בשבועות הקרובים.
הדבר המדהים הוא שזה לא קרה עד כה. ישראל, ביד אחת, מחרפת את חיי לוחמיה נגד חמאס. ביד השנייה, היא מעבירה ציוד ואספקה לרצועת עזה ביודעה שאלה נופלים בידי חמאס, ומשמרים את שלטונו. העיכוב נובע מהדחיינות הכרונית של נתניהו; חוסר רצונו להחליט, מחשש לתגובותיהם של סמוטריץ' ובן גביר.
לאחרונה שאלתי שר ישראלי מדוע לא פוגעים באנשי חמאס שהתחילו לצוץ מחדש, על בגדים אזרחיים כמובן, בצפון הרצועה. "הם לא חסינים, ואם צריך יסוכלו", הוא השיב. כעבור יממה חוסל איש חמאס שאחראי על ליווי משאיות הסיוע ברפיח.
הדיבור הכי חם הוא על "העסקה הגדולה". הנורמליזציה הסעודית. הרבה עוסקים בזה, בירושלים וגם בוושינגטון. מעטים מאמינים שזה ממש יקרה. שר הביטחון אומר לעמיתיו בממשלה שאם הבחירה היא בין שלום עם סעודיה להמשך ריסוק חמאס, אז אין שאלה: צריך לגמור את חמאס קודם. ואם הסעודים מתנים את השלום איתם בהפסקת המלחמה, והותרת חמאס על רגליו – יואב גלנט אומר שצריך לומר להם לא. ולא גם למדינה פלסטינית.
אם טראמפ נבחר, הדמוקרטים לא יתמכו בחקיקה שתספק לסעודיה גרעין אזרחי, ברית הגנה ומטוסים. לכן, מסבירים בבית הלבן, ישראל חייבת לרוץ להפסקת המלחמה, התחייבות למדינה פלסטינית ונורמליזציה - או שזו תתפוגג כמו פטה מורגנה
אלה מסוג הדברים שבנימין נתניהו יגיד רק אחרי שנבדקו בסקרים ומחקרים אונליין; לגלנט אין זמן או רצון לזה. חלק מחבריו מאשימים אותו שהוא "בריון שכונתי" (אני חושד שהכינוי לא יפחיד אותו); הם גם מעריכים את יכולת הביצוע שלו. כפי שנכתב פה בעבר, שר הביטחון הוא הפוליטיקאי המשפיע ביותר במלחמה הזו. בינו לבין צה"ל, ובדרך כלל גם השב"כ, יש יישור קו מוחלט. הוא סבור, באמת, שצריך להרוס את היכולת הצבאית של חמאס. שזו העדיפות האסטרטגית העליונה של ישראל. זה לא שהוא מתנגד לחומוס בריאד, רכבת מחיפה עד ג'דה ושאר החזון למזרח תיכון חדש. העניינים האלה פשוט מעניינים אותו פחות מחיסול המשגרים האחרונים של חמאס ברצועת עזה. במשך עשרות שנים במזרח התיכון, הסבירו שצריך להיאבק בטרור ולהתקדם בתהליך המדיני במקביל. זה לא עבד; כוחו של הטרור להרע היה תמיד יעיל ומהיר יותר מהיכולת להתקדם לנורמליזציה. בישראל עולה תפיסה חדשה, פשוטה יותר. היא מציעה לעבוד ליניארית. נתחיל בחיסול יכולות חמאס והשבת ההרתעה. אחר כך השלום. שר הביטחון נחוש, לדוגמה, שגדודי רפיח של חמאס יפורקו.
6 צפייה בגלריה
בלינקן עם בן סלמאן. האמריקאים סבורים שחלון הזמנים לשלום הולך ונסגר
(צילום: Saudi Press Agency/Handout via REUTERS)
תשמעו, אומרים האמריקאים. חלון הזמנים לשלום עם סעודיה הוא חד-פעמי, והולך ונסגר. מדוע? כי עוד רגע הרפובליקנים יסכלו כל חקיקה בקונגרס. הם לא ירצו שעסקה אזורית תיטיב עם ביידן בשנת בחירות. וזה מסתבך עוד. אם טראמפ נבחר, הדמוקרטים - שממילא מתעבים את סעודיה – לא יתמכו בחקיקה הנדרשת כדי לספק לשושלת בית סעוד את הגרעין האזרחי, ברית ההגנה ועסקאות המטוסים. הסעודים - אומרים בארה"ב – הסכימו לפשרות משמעותיות ביותר בתחום הגרעין, כאלה שעולות בקנה אחד עם דרישות ישראל. לכן, מסבירים בבית הלבן, אתם הישראלים חייבים לרוץ מהר להפסקת המלחמה (הזמנית, לכאורה), ההתחייבות למדינה פלסטינית והנורמליזציה – או שזו תתפוגג כמו פטה מורגנה.
אלה טיעונים טובים. האינטרס של ממשל ביידן ברור: הוא זקוק נואשות להפחתה במתיחות האזורית. עם ובלי קשר, הישג בינלאומי של שלום בין ישראל לסעודיה לא יזיק לקמפיין המדשדש של הנשיא. אבל מערכת הביטחון הישראלית, וישראל בכלל, חוו את אסון 7 באוקטובר. הרצון לחסל את יכולות חמאס איננו שאיפה שטחית ל"תמונת ניצחון". הוא עניין עמוק, מושרש. שר החוץ בלינקן ביקר פה השבוע; ב-30 בנובמבר הוא אמר לקבינט המלחמה "יש לכם שבועות, לא חודשים". אנחנו חודשיים אחר כך, והמלחמה מתקדמת. קבינט המלחמה למד שחלק מההצהרות האמריקאיות נאמרות למען הקהל המקומי בארה"ב, ובעיקר לפעילים הדמוקרטים הזועמים על המלחמה.
אנחנו נמצאים באותו מקום: נדרשות תשובות מנתניהו. אין דבר שהוא שונא יותר לתת. מלחמה, לעיתים, מוציאה ממנהיגים יצירתיות יזמית. לחלופין: ירידה לפרטים, עד רמת האובססיה. כך התנהג צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה, עם הפתקים שהיה משגר והיו משגעים את המערכת הבריטית כולה. יצחק רבין היה ידוע בתשוקתו לפרטים קטנים לאורך כל שנותיו כראש ממשלה ו/או שר הביטחון. נתניהו, לעומתם, לא היה מעולם ואיננו אמן הפרטים הקטנים, ובוודאי לא ידוע ביצירתיות, או ברצון עז ליזום מהלכים מדיניים רבי-מעוף ודמיון. לכל היותר, אפשר לומר שהוא אוהב להתוות דרך כללית, כמו נשיא אמריקאי, ולצפות שהמערכת תבצע.
אפשר גם לראות זאת אחרת: ראש הממשלה יושב על הקווים, בודק לאן נושבת הרוח. אם העסקה להשבת החטופים תושג בתנאים טובים והציבור יתמוך, הוא זה שיזם. אם היא תקרוס בגלל דרישותיו המופרזות של חמאס, והציבור יתרחק, נתניהו יגיד שתמיד הסתייג ממנה. לא בדיוק דוגמה עילאית במנהיגות, אבל טקטיקת הישרדות מנצחת.
עסקת החטופים תדרוש – לא כעת, אלא בעוד שבועיים בערך – קבלת החלטה. תשובת חמאס כוללת מרכיב אחד מהותי חיובי, ומגוון תנאים קשים לישראל. העניין החיובי הוא הסכמה של חמאס להשבת חטופים חיים לפני תום המלחמה. זו התקפלות מפוארת לארגון שטען עד לא מזמן שהוא אינו מוכן להשיב אף ישראלי לפני שיוסכם על נסיגת כל חיילי צה"ל מהרצועה. מרכיבים אחרים מקשים מאוד על ישראל: שחרור מסיבי של אסירים מסיבות הומניטריות, שחרור 1,500 אסירים שמתוכם חמאס יבחר ב־500 (והוא יבחר ברוצחים המתועבים ביותר, כמובן). תנאים הקשורים להר הבית. משך עסקה ארוך, שמחייב את צה"ל לא לפעול ברצועת עזה למשך חודשים. יש גם עניינים מעומעמים במובהק: חמאס דורש "נסיגה ממוקדים אזרחיים". האם ישראל תיסוג ממסדרון נצרים ותאפשר שיבה של פלסטינים לצפון? אלה שאלות ענקיות.
אך חשוב להדגיש: ההישג המהותי הוא נכונות חמאס להשיב חטופים לפני תום המלחמה. שר הביטחון גלנט תיאר השבוע קושי הולך וגדל של מנהיג חמאס, שנאלץ לעבור ממקום למקום, למעשה להימלט. אין בסיס עובדתי מוצק לשמועות שנפוצו, שסינוואר מלווה בכל מקום במספר גבוה של חטופים כמגינים אנושיים (17 בדיוק, לפי השמועות הללו); ההימלטות שלו דורשת גמישות ומהירות, ופמליה גדולה מקשה על אלה. במערכת הביטחון אומרים שאחרי חודשים של לחימה מנהיג חמאס מתחיל למצות את מקומות המסתור שלו.
המשפחות חשות חוסר אמון גדול כלפי נתניהו. ההצהרות הלוחמניות והתכופות שלו יכולות להתפרש בשתי דרכים. דרך אחת היא לראות בהן ניסיון להוריד את חמאס מהעץ במו"מ. להבהיר שלא כל תנאי יתקבל, ושאיננו נואש לעסקה בכל מחיר. מי שמאמין בכך אומר כי נתניהו עושה את המתבקש, וכי אם לא יקשיח – אין סיכוי להגיע להסכמה.
דרך אחרת היא לראות את כל מעשיו דרך העדשות הפוליטיות. נניח שהעסקה תכלול שחרור 1,100 מחבלים, ולא 1,500 כפי שחמאס דורש. ומתוכם 100 יהיו כאלה שנאסרו למאסר עולם, להבדיל מה-500 שחמאס דורש. שוב, אלה תנאים מצוינים ביחס לעסקת שליט, שם נתניהו הורה על שחרור למעלה מ-1,000 מחבלים, 280 מהם נשפטו למאסרי עולם, והכל תמורת שחרור חייל אחד.
האם במצב כזה, של עסקה בתנאים טובים יחסית לעבר, הימין הקיצוני, סמוטריץ' ובן גביר, יישארו בממשלה? אין לדעת. מי שלא מאמין לנתניהו אומר ששלטונו בסכנה - ולכן גם העסקה בסכנה. המשפחות נמצאות בלחץ אדיר, בלתי ניתן לכימות, חסרות נשימה. המרדף אחרי סינוואר מתחמם ואיתו, לשיטתן, גוברת הסכנה לחיי החטופים שנותרו בחיים. השבוע, היה מי שדאג להדליף לעיתונות בארה"ב הערכות על עוד כ-20 חטופים שיש חשש כבד לחייהם (מעבר לכ-30 שמותם כבר הוכרז רשמית). אפשר רק לדמיין מה עובר על משפחות שקוראות ידיעה כזו.
הנושא שעליו מקבלי ההחלטות מסכימים, פחות או יותר, הוא המשבר בצפון. כולם מסכימים שחיזבאללה לא יוכל להישאר על הגבול עם ישראל, שפינוי התושבים המסיבי היה טעות, שעדיף להגיע להסכם אבל אם זה לא יושג, חייבים לפעול צבאית. האמריקאים הציגו השבוע הסדר שהוא סוג של בלוף מתוחכם. ברק רביד ב"וואלה" פירסם את פרטיו: צבא לבנון ייפרס בדרום, אבל חיזבאללה לא ייסוג מעבר למה שנסוג ממילא - בשל המכות שהנחית צה"ל ומשיקוליו המבצעיים. לחיזבאללה יגידו שמדובר ב"הקפאת מצב". 1701 לא תיושם במלואה. יהיו ערובות בינלאומיות מסוימות, וייפתח מו"מ על תיקוני גבול (מה שמכונה "13 הנקודות"). לתושבים ייאמר שצה"ל הרחיק את חיזבאללה "10-7" קילומטרים מהגבול. בישראל יצהירו שנסראללה הבין מה קרה לעזה, וההרתעה שוקמה. בלבנון ישיבו – המחשנו חזית מאוחדת עם רצועת עזה, רוקנו את הצפון הישראלי במשך חודשים, וחיזבאללה עדיין בדרום לבנון.
6 צפייה בגלריה
רכב שניזוק מפגיעת רקטה בצפון. ההסדר האמריקאי הוא בלוף מתוחכם
(צילום: דוברות קיבוץ רעים )
שליח הממשל האמריקאי עמוס הוכשטיין קיבל השבוע את ברכת הדרך לנהל מו"מ על הבסיס הזה, עם הערה אחת: כוח רדואן, על מִפקדותיו, חייב לעזוב עד מעבר לנהר הליטני. כמובן חלק מאנשי דרום לבנון הם במקביל רדואן; ישראל לא יכולה להתעקש על הגלייתם. היא רוצה שמתקנים צבאיים, שטחי כינוס ואימון, מִפקדות – יהגרו צפונה. ובכירים בישראל אומרים כי יש מודיעין המצביע על כך שחיזבאללה התחיל לעשות זאת ממילא, לאור המכות החריפות שהנחית צה"ל. כמובן אם חיזבאללה יסרב לכל הפסקת לחימה, הברירות של ישראל יצטמצמו לאפשרויות מלחמתיות ממש. הן על השולחן.
