דונלד טראמפ יהיה הנשיא הבא של ארה"ב, אולם עד השבעתו ב-20 בינואר ימשיכו ג'ו ביידן וסגניתו קמלה האריס לכהן בתפקידיהם. המשמעות מבחינת ישראל והעולם היא שביידן ימשיך לנהל בחודשיים הקרובים את מדיניות הפנים והחוץ של ארה"ב, וישראל תהיה צריכה להיות קשובה ולתאם ככל האפשר את מדיניותה עם המעצמה העולמית שהיא בעלת בריתה - ובה בשעה גם זו שמכתיבה לה במידה רבה את מהלכי המלחמה וגם עניינים הנוגעים למדיניות פנים. לכן חשוב לנסות להעריך מה תהיה מדיניותו של ביידן בזמן שנותר לכהונתו.
המצב החברתי והפוליטי הפנימי בישראל, שהחמיר עם פיטורי יואב גלנט אמש (שלישי); המלחמה שדועכת לאיטה אבל עדיין לא הסתיימה; החטופים שאין נתיב ברור שיאפשר להחזירם הביתה, והלגיטימציה הבינלאומית שמצטמצמת והולכת - כל אלו מחייבים את ישראל להישען על ארה"ב, ולכן גם להיות קשובים לדרישות ולעצות של מי שמנהל אותה. סביר להניח שאחרי ההפסד של האריס, ביידן יחזור וייקח את ההגה לידיו. הוא יהיה משוחרר מאילוצי קמפיין - כלומר הוא לא יצטרך לפזול כל העת אל הקול היהודי או המוסלמי, ובמידה מסוימת יהיה גם משוחרר מאימת האגף הפרוגרסיבי הקיצוני שדחק בו להקשיח עמדות כלפי ישראל.
3 צפייה בגלריה
טראמפ, נתניהו וביידן. אין אמון רב
(צילום: ANDREW CABALLERO-REYNOLDS / AFP , רויטרס, Erin Schaff/Pool via REUTERS)
Fox News מכריזים על דונלד טראמפ כמנצח
(צילום: Fox News)
בזמן שנותר לו ישתדל ביידן להשאיר אחריו מורשת ברורה שתיזכר. בעניינים פנים-אמריקניים אין לו הרבה מה לעשות, אבל במזרח התיכון הוא ירצה להירשם כמי שסיים את המלחמה בעזה ובלבנון, שם קץ לסבל הפלסטינים והרתיע את איראן. סביר להניח שהוא גם ירצה לעזור לאוקראינה ככל שיוכל, מתוך הכרה שטראמפ עלול לבצע תפנית במדיניות ארה"ב שתועיל לולדימיר פוטין הרבה יותר מאשר לוולודומיר זלנסקי.
בתקופת המעבר הזאת תשפיע היעדרותו של גלנט - ולא לטובה - על הקשרים הביטחוניים בין ישראל לבין ארה"ב. ביידן וממשלו, שאין להם אמון רב בבנימין נתניהו והם אינם מסתירים את האנטיפתיה הרגשית שהם חשים כלפיו, יתקשו לתקשר ולתאם עימו ועם שליחו רון דרמר בעניינים ביטחוניים ומדיניים רגישים. כך או כך, ברור שהממשל ידרוש מישראל להגדיל באופן דרמטי את כמות הסיוע ההומניטרי שנכנסת לעזה, למתן את הלחימה בצפון הרצועה ולהסכים לממשל חלופי בעזה שיכלול, לפחות רשמית, את אנשי הרשות הפלסטינית של אבו מאזן. בלעדיהם יסרבו ירדן, מצרים, איחוד האמירויות וסעודיה להשתתף בממשל אזרחי ובכוח לשמירת שלום ברצועה, ולא ייתנו דולר לשיקום.
נתניהו יתקשה לבלוע את הדרישות האלו מפני שהוא חושש שהן יובילו להקמת מדינה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, והוא גם חושש ששותפיו לקואליציה, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, לא יקבלו זאת. המחלוקת העיקרית תהיה בעניין החטופים. ביידן ירצה כנראה שהחזרתם תירשם לזכותו. זו תהיה גולת הכותרת של סיום כהונתו, וסביר להניח שהוא ידחק בנתניהו, שהוא כעת גם שר הביטחון בפועל, להפסיק את המלחמה. מה זה יעשה לקואליציה? קשה להעריך.
בנושא אחד לא תהיה מחלוקת: ביידן ייתן לישראל את כל ההגנה שהיא זקוקה לה ואת הסיוע שהיא זקוקה לו מול איראן, אולי אפילו סיוע התקפי אם טהרן תתפתה לנצל את הפילוג הפנימי המחריף בישראל במכת התגובה שלה. לשר הביטחון החדש ישראל כץ לא תהיה השפעה ממשית (ולו רק מפני שיצטרך ללמוד את הפרטים הנוגעים לנושאים האלה), כשם שלא הייתה לו השפעה על מדיניות החוץ של ישראל בתקופת כהונתו כשר החוץ למעט ציוצים בטוויטר. את מדיניות החוץ ניהלו נתניהו והשר רון דרמר, ועכשיו נתניהו ינהל גם את הביטחון, כנראה בטונים צורמים עם ארה"ב.
הצהרה של יואב גלנט אחרי פיטוריו
(צילום: ליאור שרון)
חשוב לזכור בהקשר זה את מכתבם המשותף של מזכיר ההגנה לויד אוסטין ומזכיר המדינה אנתוני בלינקן, שדורשים מישראל להגדיל למאות את מספר המשאיות המכניסות סיוע לעזה מדי יום. 30 הימים הנקובים במכתב הזה כמועד לביצוע הדרישה עומדים להסתיים בקרוב מאוד. אחר כך, ייתכן שארה"ב, כמתחייב על פי חוק הסיוע, תתחיל לעכב משלוחי חימושים וציוד צבאי אחר.
קדנציה בלי ג'ארד קושנר
קשה להעריך מה תהיה מדיניותו של טראמפ, משום שהאיש קפריזי, לא צפוי ורגשי מאוד. אבל אם לשפוט על פי התנהלותו והתבטאויותיו, אפשר לצפות שמדיניות הפנים שלו תתמקד בהפיכה משטרית שנועדה לאפשר לנשיא ולאנשיו לשלוט בכל רשויות ומוסדות השלטון, באופן שמנטרל למעשה את האיזונים והבלמים שיזמו אבות החוקה בארה"ב כדי להבטיח את הפרדת הרשויות ואת העצמאות של הרשות השופטת והרשות המחוקקת.
למעשה, טראמפ הודיע שהוא ינסה לבצע בארה"ב מהפך משטרי כמעט זהה לזה שמנסה נתניהו לבצע בישראל, וגם שם הדבר לא יעבור בלי מאבק. בתקופה האחרונה התגבשו שני עמים בארה"ב: הראשון, של מאוכזבי השיטה הנוכחית שרוצים בשינויהּ ותומכים בטראמפ; האחר - של מי שרוצים בשימור המצב הקיים ובתיקונו מבפנים.
המאבק ביניהם יהיה קשה, וארה"ב בהכרח תהיה מרוכזת בעצמה, מה שיגביר את המוטיב העיקרי במדיניות החוץ של טראמפ - הבדלנות. הוא לא מעוניין שגורם חיצוני כלשהו יגרור את ארה"ב למלחמה או למעורבות בענייניהן של מדינות אחרות, ולפחות על פי הצהרותיו הוא סבור שעל ארה"ב להתמקד בענייניה הפנימיים ולא לבזבז את כספה על סיוע לאחרים. טראמפ כבר אמר שהוא רוצה להביא מהר לסיום המלחמה במזרח התיכון, ואפשר להניח שהוא ינסה לכפות על נתניהו את רצונו, בלי אבל ובלי חבל. סביר להניח שהוא ימשיך את הסיוע לישראל, אבל בסכומים הרבה פחות נדיבים.
בתקופת כהונתו הראשונה כנשיא ניצבו לצידו בתו איוונקה ובעיקר חתנו היהודי ג'ארד קושנר, שהשפיעו עליו מאוד. כל מה שישראל רשמה כהישגים בתקופת כהונתו הראשונה (הסכמי אברהם, פתיחת השגרירות בירושלים וההכרה ברמת הגולן) היו בראש ובראשונה מעשה ידי קושנר. מנגד, הכשלים הגדולים, ובראשם הפרישה מהסכם הגרעין שהאיצה את הדהירה האיראנית להעשרת אורניום, היו פרי השפעתו של נתניהו ישירות על טראמפ.
אלא שמאז ההסתערות על הקפיטול ב-6 בינואר 2021 חדלו בני הזוג קושנר את מעורבותם בפוליטיקה של טראמפ. הם פרשו לאחוזה שקנו במיאמי, ובמהלך הקמפיין האחרון סירבה איוונקה באופן עקבי אפילו לומר מילה טובה על אביה. אף שבני הזוג עלו הלילה לבמה לצד טראמפ, שניהם אומרים במפורש שהפעם הם לא מתכוונים להיות מעורבים בממשל - ואלה חדשות רעות לישראל. קושנר מעורב ומוכר היטב במזרח התיכון, והוא עשוי היה לפעול לטובת סיום המלחמה ולקידום נורמליזציה עם מדינות ערב. היוזמות שלו יחסרו מאוד.
מה יעשו איראן וסעודיה
בזירה המדינית, בעיקר באו"ם, יכולה ישראל לצפות לתמיכה ולגיבוי שלא קיבלה מממשל ביידן. מעניינת ביותר תהיה השפעת הבחירות על האיראנים. האייתוללות חוששים מפני טראמפ, ובעיקר מהסנקציות שהוא עשוי להטיל עליהם. הם גם חוששים מאופיו הגחמני ומעריכים שהוא עלול, בנסיבות מסוימות, לשלוח את המפציצים שלו לשטח איראן. לכן, מנקודת הראות של טהרן, בחירתו שמה קץ לתקוותיהם לשפר את היחסים עם ארה"ב ולקדם את הכלכלה האיראנית, כפי שרוצה הנשיא החדש מסעוד פזשכיאן. יועצו של טראמפ למזרח התיכון אמר לאחרונה שהוא ינסה להגיע ל"הסכם גרעין חדש", אולם ניכר שאפילו הוא לא ידע להסביר במה בדיוק מדובר.
בטווח הקרוב מאוד צפויה כנראה מכת התגובה האיראנית בישראל, משום שהמנהיג העליון עלי חמינאי לא רצה לבצע אותה ערב הבחירות ובכך לסייע לטראמפ להיבחר. עכשיו, כשהתבררו התוצאות, האיראנים יחשבו מסלול מחדש. סביר שהם יהיו הרבה יותר זהירים, אבל לנוכח הנשיא החדש שבראייתם מאיים עליהם, הם עשויים לרצות להאיץ את פיתוח הנשק הגרעיני כדי שיעמדו מול ארה"ב בדיוק כמו שעומדת מולה צפון קוריאה, שנהנית מחסינות וממעמד מיוחד וגם מרתיעה את האמריקנים.
מנהיגי מדינות המפרץ הסוניות, ובעיקר יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, שחררו אנחת רווחה כששמעו על ניצחונו של טראמפ, אבל גם הם מודעים לבדלנות שלו ובעיקר לרצון שלו להימנע ככל האפשר מהתערבות בסכסוכים צבאיים במזרח התיכון. במילים פשוטות: הוא לא יגן עליהם מפני איראן, והוא כבר הוכיח את זה אחרי שהיא פגעה בתפוקת הנפט הסעודית ב-2019. טראמפ נמנע אז ממכת גמול מרתיעה על איראן, ואף דרש כסף תמורת סוללות הגנה אווירית ששלח לסעודיה. נראה שבזמן כהונתו ינסו מדינת המפרץ הסוניות שלא להרגיז את איראן, ולכן לא ימהרו לסייע לישראל, למשל בהקמת ממשל חלופי לחמאס בעזה, אלא אם יובטח להן גיבוי מעשי מאוד של טראמפ.
אשר לישראל, טראמפ ונתניהו צפויים לשים מאחוריהם - לפחות בהתחלה - את היחסים העכורים שהתפתחו ביניהם בסוף תקופת הנשיאות הקודמת ב-2021. נתניהו ינסה לרצות אותו ולא להתעמת איתו. את חצי השנה שיקדיש טראמפ להרכבת הממשל וללמידת העבודה ינצל ראש הממשלה כדי לשפר את היחסים עם ארה"ב ולרכוש את אמונם של אנשי הנשיא החדש.
אבל אם ביידן לא יצליח לעזור לישראל לסיים את המלחמה עד 20 בינואר, ישראל תצטרך לסמוך בעיקר על עצמה בכל מה שנוגע לחטופים, להסדרה שתביא לסיום הלחימה בעזה ובלבנון וכמובן לאיראן. רק בסביבות מאי-יוני 2025 ניתן יהיה להתחיל להבין מהי מדיניותו של ממשל טראמפ כלפי המלחמה בפרט, והמזרח התיכון בכלל.
