בבחירות 2009 החליטה מפלגת קדימה בראשות ציפי לבני להתמקד בבעיית האמינות של בנימין נתניהו שעמד מולה בראש הליכוד. מנהל הקמפיין היה הפרסומאי ראובן אדלר, שהסביר: "יום אחד סיפרה לי ח"כ דליה איציק ששוחחה עם נהג אוטובוס על נתניהו והוא אמר לה: 'ביבי? אני לא מאמין לו!'. התלהבתי מהמשפט ובאותו רגע החלטתי שזו תהיה אחת מסיסמאות הקמפיין".
לפי מסמך פנימי בצוות הקמפיין של קדימה, האסטרטגיה הזו נכשלה: "דווקא בשלב זה הצטיירה עלייה לביבי בסקרים, בעקבות ההצטרפות של בני בגין, דן מרידור ומשה יעלון לליכוד וכן בשל העמקת המשבר הכלכלי. המסר 'אני לא מאמין לו' לא חלחל מספיק עמוק". בשנים הבאות מאז מיעטו המפלגות שהתמודדו נגד הליכוד להשתמש במסר הזה כמרכזי, למרות הסכסוך המתמיד של נתניהו עם האמת.
זה יכול להיות הסבר לשאלה מדוע הרשה לעצמו נתניהו לומר בשידור חי בטלוויזיה את אחד השקרים הבוטים ביותר בהיסטוריה הפוליטית בישראל, כשהכחיש את האפשרות שיפר את הסכם הרוטציה עם בני גנץ באמירה: "בלי טריקים ובלי שטיקים". נתניהו אכן לא איבד את בוחריו במערכות הבחירות שלאחר מכן. אבל מה שכן קרה הוא שהסדק בינו לבין שותפיו הפוטנציאלים להקמת ממשלות התרחב בגלל חוסר האמון בהבטחותיו.
נתניהו ידע בעבר לפזר ספינים שסייעו לו להגיע להישגים נוחים יותר במו"מ הקואליציוני. הוא תמיד ניהל במקביל מגעים עם כמה מפלגות כדי להוכיח לשותפיו האפשריים שאם יקשו עליו – יש לו אלטרנטיבה. אחרי בחירות 2009, במקביל למו"מ עם שותפיו הטבעיים (ישראל ביתנו, ש"ס ויהדות התורה), הוא ניהל מגעים גם עם קדימה ומפלגת העבודה. לבסוף, לבני נשארה בחוץ והעבודה בראשות אהוד ברק הצטרפה לממשלה. אבל אף אחת מהן לא העזה להעלות דרישות מוגזמות, משום שידעו שלנתניהו יש אלטרנטיבה.
גם בבחירות 2013 קיבל נתניהו את המנדט מהנשיא בזכות הרוב של מפלגות הימין, ולמרות זאת התעקש להקים ממשלה רחבה. הוא הצליח לצרף אליו את לבני שעמדה בראש התנועה, את יאיר לפיד מיש עתיד ואת אויבי המשפחה נפתלי בנט ואיילת שקד מהבית היהודי. המפלגות החרדיות נשארו מחוץ לממשלה בשל התנגדותם של לפיד ובנט שחברו לברית האחים.
2 צפייה בגלריה
הסוחטים, הנסחט וראשי הממשלה המתגבשת
(צילום: אלכס קולומויסקיף שאול גולן, עמית שאבי, הדר יואביאן, נועם מושקוביץ' דוברות הכנמסת )
לאחר בחירות 2015 קיבל נתניהו שוב את המנדט מהנשיא בזכות רוב של גוש הימין, וגם הפעם לא הסתפק בכך. אף שלא התנהל מו"מ גלוי עם המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג ולבני, בתקשורת הופיעו פרסומים שלפיהם הליכוד מציע להם את תפקיד שר החוץ ומשרדים בכירים אחרים. המו"מ הזה לא הבשיל אבל הצליח להוריד את המחירים של המפלגות שהצטרפו לממשלה: הבית היהודי, כולנו של משה כחלון והמפלגות החרדיות הצטרפו בחדווה בלי לתת את התחושה שסחטו את הליכוד או הורידו את נתניהו על הברכיים.
ואז הגיעה שרשרת מערכות הבחירות שהחלה ב-2019, ובעקבות בחירות מרץ 2020 גובשה קונסטלציית הרוטציה עם בני גנץ. זו כאמור פורקה תוך כשנה על רקע הפרת ההתחייבות הבוטה של נתניהו, וכך סומן קו פרשת המים: גוש המרכז שמאל לא מוכן לשמוע על שיתוף פעולה עם נתניהו ומעדיף להישאר באופוזיציה, ואילו רמת האמון בו מצד השותפים "הטבעיים" מימין כה נמוכה, עד שהם מסכימים להצטרף לממשלתו רק תחת התחייבות לעיגון כל דרישה בהסכמים טרם ההשבעה. אלה שתהו מה תהיה משמעות ההתבטאות "שקרן בן שקרן" של בצלאל סמוטריץ', מקבלים כעת את התשובה.
ד"ר ברוך לשםהרי לפי תוצאות הבחירות האחרונות, האפשרויות הפוליטיות של נתניהו נראות קלות יותר למדי. סוף סוף השיגו מפלגות הימין רוב ברור בעל גוון אידיאולוגי אחיד. אבל במקום זאת ניצב נתניהו בפני מערכת סחיטה מצד הציונות הדתית, יהדות התורה, עוצמה יהודית וש"ס, שיודעות שאין לו אלטרנטיבה אחרת. התוצאות להלן: כניעה בנושאי דת ומדינה למפלגות החרדיות, הפיכת המשטרה לצבאו הפרטי של איתמר בן-גביר וסיפוח היבטים משמעותיים בשטחים לנחלתו של סמוטריץ'.
נתניהו הפך לפוליטיקאי שגם שותפיו לא מאמינים לו, והוא נדחק להקים ממשלה עם דימוי אנטי דמוקרטי שיפגע קשות בתדמיתו. עבור מישהו כמוהו, שפועל רבות למען האופן שבו תזכור אותו ההיסטוריה, מדובר במחיר גבוה למדי. אבל אולי יש כאן נחמה לחוקרים הפוליטיים והמחנכים בישראל: הם יוכלו לספר מעכשיו שנוכלות פוליטית עלולה לא להשתלם בטווח הארוך.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
