הנצחה מרגשת: לוחמי מילואים מגדוד 7007 כבשו את "מוצב פלסטין" בצפון רצועת עזה, מתחם האימונים המרכזי ששימש את חמאס, והחליטו לקרוא למוצב על שמו של חברם סרן יובל זילבר ז"ל.
איתי זילבר, אביו של יובל, סיפר: "מבחינתי זו הנצחה מרגשת מאוד וסגירת מעגל אישית. כאב שכול, הרוצחים המתועבים שרצחו את בני ועוד 1,400 אזרחים ולוחמים יצאו מהמתחם הארור הזה. הם יצאו להתקפה האכזרית של ה-7 באוקטובר מבסיס האימונים המרכזי והגדול של החמאס בעזה, והעובדה שחבריו של יובל בחרו לקרוא למקום הזה על שמו אומרת לי שהחברים זוכרים ומוקירים את יובל. זו עוד הוכחה עבורי עד כמה יובל היה משמעותי לחבריו". זילבר היה בן 25 במותו.
סרן זילבר שירת כלוחם בנח"ל, ואחרי שסיים את קורס הקצינים חזר לחטיבה ושימש כמפקד מחלקה. הוא השתחרר מהצבא בחודש אפריל השנה ויצא לטיול הגדול במזרח. האב השכול סיפר: "המלחמה תפסה את יובל בתאילנד, זמן קצר אחרי שהכיר את זוגתו הישראלית בטיול. הוא היה אמור לחזור לישראל ולהתחיל לימודים אקדמיים באוניברסיטת תל אביב. הוא כבר התקבל לפקולטה להנדסת חשמל. הילד הזה אמור היה להמציא לנו המצאות, והיו לו תכניות לכבוש את העולם".
"מיד כשפרצה המלחמה יובל התחיל לחפש כרטיס חזרה הביתה, ממש הפך את העולם רק כדי לחזור לישראל ולהתגייס. שעות ספורות אחרי שנחת בישראל הוא כבר התייצב בבסיס בלי צו 8 ודרש להתחייל. הוא התעקש להצטרף ללחימה. הוא נהרג שבועיים וחצי אחרי שהתחייל".
"אני יודע שהוא ביצע משימה מאוד חשובה בכיבוש של 'מוצב פלסטין' ונהרג בקרב עם המחבלים. הוא נהרג ב-1 בנובמבר, ואני קיבלתי את ההודעה כמה שעות לאחר מכן בערב. השמים נפלו עליי. פגשתי אותו בפעם האחרונה ב-24 באוקטובר, כשהם קיבלו אפטר והוא יצא לחצי שעה הביתה".
"השיחה האחרונה שלנו הייתה ב-27 באוקטובר. הוא הודיע לי שהם נכנסים פנימה ולוקחים להם את הסלולר, אמר לי 'אל תדאג, הכל יהיה בסדר'. חיזקתי אותו, חיבקתי אותו דרך הסלולר, וככה נפרדנו".
"קברנו את יובל ב-3 בנובמבר. זמן קצר אחרי ההלוויה החברים שלו מהגדוד הודיעו לי שהם החליטו להסב את שמו של 'מחנה פלסטין' ל'מוצב יובל'. הם הכינו שלט מאולתר מקרטון וכתבו עליו 'מוצב יובל'. לא שאלתי למה, התשובה הייתה ברורה לי. הכיבוש של המחנה הארור הזה היה מטרה עבורו, היה ברור להם שמהמחנה הזה יצא הרוע של עזה, זו הייתה סגירת מעגל של יובל, זה היה בדמו לשמור על עם ישראל", סיכם האב השכול איתי.