ארבעים ושלוש שניות לאחר שפורסמה כוונת הממשלה לסיים את כהונת היועצים המשפטיים בשירות הממשלה שמכהנים שבע ושנים ומעלה, קהיליית המשפט החלה לבעבע. הביטויים החמורים ביותר הוצאו מהימ"חים לטובת גיוס לובשי הגלימות השחורות: קץ הדמוקרטיה, הרס שלטון החוק, שחיתות וכמובן המשך המהפכה המשטרית, זו שתהפוך אותנו לפולין של מטה והונגריה של מעלה. צו 8 מיידי הוצא והגייסות שמתגדרים בנוצות ליברליות מיהרו ללבוש חגור ואפוד ולצאת למאבק.
כמיטב המסורת זה החל בפרסומים מבהילים של עיתונאים בכירים לפיהם "ראש הממשלה ושר האוצר מעוניינים לפטר את כל היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה עד סוף השנה!". פחות משעה לאחר מכן הסתבר שמדובר במשהו שונה לגמרי. לא כל היועצים המשפטיים אלא רק אלה שמכהנים שבע שנים ומעלה ולא כל אלה שמכהנים שבע שנים אלא רק אלה שנכנסו לתפקידם לאחר שנת 2009, בה התקבלה החלטת ממשלה שקובעת זאת.
אפילו הדוגמה שרצה ברשתות - "מדיחים את היועצת המשפטית למשרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית ברנע פרגו" - הייתה לא נכונה. הכלל לא יחול עליה מסיבה שהיא לא פחות ממדהימה: ברנע פרגו משמשת בתפקידה מאז שנת 2003
אפילו הדוגמה שרצה ברשתות - "מדיחים את היועצת המשפטית למשרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית ברנע פרגו" - הייתה לא נכונה. הכלל לא יחול עליה מסיבה שהיא לא פחות ממדהימה: ברנע פרגו משמשת בתפקידה מאז שנת 2003 (!) – במשך 21 שנים. אמת אני כותב. יש בעלי זכות הצבעה שנולדו ארבע שנים אחרי שהיא נכנסה לתפקיד! החלת הכלל על ברנע פרגו תלויה בכלל בהסדרים כלכליים שקשורים לפרישתה.
המלצה שלי - קראו את התגובות למאמר זה
לא בכדי ניתנה דוגמה מוטעית זו. בשנים האחרונות ברנע פרגו זוכה לעדנה כמי שהודפת בגבורה את דרישות נתניהו הלא פוסקות לכיבודים (דרישות שהן אכן מבישות ובמיוחד בתקופת מלחמה). ככזו היא זוכה לכתר "שומרת סף אמיצה" של שלטון החוק. כך זה במשחק הבינארי של כן ביבי לא ביבי. בלי לדעת מראש אני מציע לכם לקרוא את התגובות למאמר זה – אני מניח שלצד זה שהח"מ יכונה "ביביסט" (אף שנלחם בשלטונו מאז 1996 ברציפות ומייחל ליציאתו מלשכת ראש הממשלה) היא תוכתר כגרסה העכשווית של אלינור רוזוולט.
אלא שכתמיד, המציאות מורכבת יותר ובהקשר שלנו הלורד ג'ון אקטון ניסח זאת בצורה המדויקת ביותר "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט". אכן כוח משכר את כולם. גם את אלה שהגיעו עם כוונות טובות לשרת את עמם ואפילו את אלה שלא מודעים לכך שהם הושחתו מרוב שכנוע בצדקת דרכם. לכן מי שחושש לחירותו - וכולנו חייבים להיות כאלה כל הזמן - חייב לוודא שלא יצטבר כוח רב מדי בידיים מעטות מדי. זה נכון מאוד לגבי ראש הממשלה נתניהו ששולט כבר שנים רבות מדי וזה נכון לגם גבי יועצים משפטיים שמשמשים בתפקידם שנים רבות גם כן. מי שמבקש באמת להגן על חירות האזרח חייב למנוע צבירת כוח ממושכת בידיים מעטות ולא חשוב איזה ראש מחובר לאותן ידיים ומאיזה מחנה הוא הגיע.
כלומר: העיקרון של ההחלטה נכון ומוצדק עד מאוד. האם מכאן נגזר שנכון שזה יקרה בחודשיים הקרובים בזמן מלחמה? סבורני שלא. כל עוד נמשכת המלחמה אינטרס הציבור ליציבות ומקצועיות מחייב להקפיא צעד זה. זאת למרות שניתן להטיל ספק בהנחה שמי שמשרת זמן רב הוא אכן מקצוען. בניסוח מעודן אכתוב שמרבית הדוגמאות מלמדות דווקא על היפוכו של דבר. ככל שהזמן רב מדי בתפקיד חלה שחיקה במקצועיות ומכאן חשיבות קציבת הכהונות. אבל בזמן מלחמה אין זמן לניסויים מעין אלה.
חלק מהמחיר של ניהול המדינה במקביל להתנהלות במשפט פלילי
חשוב לא פחות, ממשלה שבראשה נאשם שעומד לדין פשוט אינה יכולה לעסוק בזה. זה חלק מהמחיר של ניהול המדינה במקביל להתנהלות במשפט פלילי. לכן את יישומה של ההחלטה המאוד נכונה יש לדחות עד לגמר המשפט או עד להחלפת ממשלה, לפי המוקדם שביניהם.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי אלא שב"סערה" שפרצה בקהיליית המשפט לא נטען שהעיקרון נכון ורק היישום מוטעה. השלילה הייתה גורפת וזה בלתי נסבל. לא ייתכן שכל הזזה של שמינית גבינה שאבירי הסדר הישן רואים כשייכת להם ולהם בלבד, תוצג מיד כקטסטרופה שתוביל אותנו לקץ הקצים. התנהלות יהירה ונואלת זו היא שמנעה תיקונים הכרחיים במערכת המשפט שלנו עשרות שנים והיא שהביאה לתגובת הנגד הקיצונית והלא טובה שהציע השר יריב לוין ונתמכה בידי רבים.
כמו שראש הממשלה אינו המדינה, גם המשפטנים הציבוריים אינם שלטון החוק. כולם משרתים רעיון וכולם אמורים לשרתו גם כשזה פוגע באינטרסים האישיים והמעמדיים שלהם. וכן, זה אומר גם שעליהם יום אחד לפרוש ולפנות את המקום לבאים אחריהם בתקווה שאלה יצליחו במקומות שהם עצמם כשלו מלעשות כן. וזו, אם אינני טועה, אמורה להיות המטרה של כולנו.
