מחלקה של אנשי מילואים מגדוד של הצנחנים, שיגרה מכתב חריף לשרה מירי רגב, האחראית על טקס המשואות ביום העצמאות ה-75 של ישראל, בדרישה לחזור בה מהבחירה בסגן-אלוף ד', מפקד יחידת דובדבן, כאחד מ-12 משיאי המשואות. "אנו, שלחמנו במבצע צוק איתן תחת סא"ל ד', לא מסוגלים לשתוק עוד", כתבו. "שתקנו כשראינו כיצד מונה להיות מג"ד. שתקנו כשמונה להיות מפקד יחידת העילית דובדבן. הדלקת משואה בטקס יום העצמאות היא אחד האירועים המשמעותיים ביותר במדינתנו. אנו מרגישים שזוהי חובתנו המוסרית כלפי המדינה עליה הגנו, לשתף ולהוציא את האמת לאור".
15 החתומים על המכתב, הם היום כבני 30, רחוקים משירותם הצבאי וטרודים בשגרת העבודה, הלימודים והחיים האישיים. בתקופה שאליה הם מתייחסים במכתב הם היו בני 21-19, קציני ולוחמי מחלקת הסיור בפלוגה המסייעת, בגדוד של חטיבת הצנחנים. סא"ל ד', אז רב-סרן, היה מפקד הפלוגה שלהם במשך שנה, והוביל אותם באימונים ובמבצעים מוצלחים. אלא שאז הגיע מבצע "צוק איתן".
במהלך המבצע, ב-19 ביולי 2014, פעלה המחלקה בדרום רפיח. "הכוח גילה פיר של מנהרה ולידו מבנה פריקסט", שיחזר אתמול ש"ר, מפקד המחלקה. "בשלב הזה ד' לא היה לידינו. דיווחנו בקשר על מציאת הפיר והתפצלנו - כוח אחד חיפה על הפיר, וכוח שני סרק את השטח. פתאום יצא מחבל מתוך הפריקסט והתחיל לירות. מהירי הזה נפגע ואחר כך מת מפצעיו סמ"ר בניה רובל ז"ל".
"הראשון שהגיע למקום היה טנק, שירה על הפריקסט ודרס אותו", המשיך ש"ר. "היו המון פיצוצים ועשן, אבל אחרי שהטנק דרס את המבנה, לא היה שום ירי, מחבלים או מטענים. ד' והקשר שלו הגיעו רק כמה דקות אחר כך, ושוב התפצלנו: כוח אחד נשאר לטפל בבניה הפצוע, והכוח שלי, יחד עם ד', התחיל לסרוק בשטח. כשזיהינו פריקסט נוסף נתתי הוראה לכולם לשכב, ולירות עליו עם מטול רימונים. ד' בוודאות לא נשכב. הוא נשאר במצב כריעה וברגע שירינו לפריקסט, רסיס חזר ופגע לו בעין".
מכאן הגרסאות חלוקות. "בראיונות שד' העניק אחר כך, הוא אמר שהסתיר מאיתנו את הפציעה והמשיך להילחם, ושהוא פונה רק לפנות בוקר", סיפר ש"ר. "אני עמדתי חמישה מטרים ממנו. כולנו שמענו אותו נופל, צועק שהלכה לו העין, ובוודאי שלא מדבר בקשר. אחרי הפציעה הוא הועלה על נגמ"ש, ותוך עשר דקות היה בארץ. השעה הייתה גג 21:00. רחוק מלפנות בוקר. בספר החטיבה הוא תיאר רימונים, מחבלים - שום קשר למציאות".
ש"ר מספר שבהפוגה הראשונה שהכוח יצא אליה, ד' התקשר אליו.
"הוא רצה לוודא שאני זוכר שהוא היה איתנו לאורך כל ההיתקלות, ו'שאני אזכור את זה וחשוב שאני אגיד את זה בתחקירים'. לא כל כך הבנתי מה הוא רוצה ממני. אחרי שבועיים וחצי של לחימה שוחררנו הביתה, ונקראנו לתחקיר שבו נכחו קצינים שבכלל לא היו באזור. כשהבינו שאני ומ"מ נוסף לא מתיישרים עם הנרטיב שהם ניסו להתוות, הפסיקו להזמין אותנו".
לפני כשנתיים, בעקבות תהליך עיבוד חוויות לחימה שאורגן על ידי עמותת "בשביל המחר", דיברו הלוחמים על הפער בין גרסאות הלוחמים לאלו של ד', שכבר קודם מאז לסא"ל.
למרות זאת, גם אז, בחרו שלא לדבר. "כל עוד ד' נשאר בצבא והתקדם בדרגות", מסביר ר"ב, "אמרנו בסדר. גם כשראינו ש-ד' עושה כתבות ומשקר במצח נחושה, אמרנו 'יאללה'. אבל מה שהדליק את כולנו הייתה המשואה ביום העצמאות. זה הקו האדום שלנו".
בהודעת צה"ל המסבירה את בחירתו, צוין כי "בדומה לשאר המפקדים במערך הלוחם, ד' בחר בדרך של שליחות ונתינה למען הכלל. הוא אמון על הכשרת לוחמים חדשים, מוביל לוחמים ומפקדים במשימות מבצעיות ומכין את יחידתו ליום פקודה. בשם החלוציות שהיא ההליכה באומץ אל עבר הלא נודע, שהיא היסוד המכונן של חשיבה ופעולה פורצת דרך, חדשנית, יצירתית ונועזת של אנשי סג'רה, תל חי וראשית כוח המגן הישראלי. כמו אז, גם היום, לאורה פוסעים חיילי צה"ל ומפקדיו והיא החלוציות שסא"ל ד' מביא לידי ביטוי בתפקידו".
"בנקודת הזמן הזו אנחנו חושבים שאדם שרוצה להיות הרמטכ"ל", מסביר ש"ר, "רוצה להמשיך להתראיין, לספר מור"קים, להשיא משואה, צריך לתת לנו ולמשפחה של בניה תשובות, למה הוא מסלף את המציאות. כשבנאדם בא ואומר בעיתון: 'החלטתי לא להגיד כלום לחיילים, למשוך את הקסדה כדי שתכסה את העין, נתתי את הנשק לקשר שלי, כדי שביד אחת אוכל להחזיק את הכיפה ובשניה לתת הוראות בקשר', הוא שקרן. כששואלים אותו 'מתי פונית מהמקום?', והוא עונה: 'רק לפנות בוקר אחרי שהרגנו ארבעה מחבלים וגילינו את המנהרה שחיפשנו', הוא שקרן. כשהוא אומר בספר חטיבה: 'שמעתי פיצוצים, המחבל הפעיל מטען, פוצץ את עצמו בכניסה לחושה', הוא שקרן. אין לי רצון לעשות לו רע או למנוע ממנו להתקדם בצבא, יש לי רצון שאדם שנבחר להיות אחד מ-12 האנשים הכי חשובים במדינה בעוד שבוע, ייתן את הדעת ואת האמת, ושכולם ידעו את האמת. ואם יחליטו לתת לו להדליק את המשואה, או לתת לו להיות רמטכ"ל, סבבה. אבל שכולם יידעו מה האמת".
"מה שקורה פה", אומר ד"ג, "זה להשתין מהמקפצה. זה להגיד לחבר'ה מהמחלקה: 'אני מטפס על הגב שלכם ועל האירוע שלכם ועל החבר שלכם שנהרג'. וזה מה שמוציא אותנו מדעתנו".
ע"פ: "להדליק משואה זה משהו שמעטים זוכים לו, ומנקודת המבט שלנו, כשאדם כזה, אחרי כל התחקירים השקריים שאנחנו מודעים אליהם, ואין לדעת איזה עוד תחקירים שקריים הוא עשה, שאנחנו לא מודעים אליהם, משיא משואה, זה משהו שניתן לשפיץ של הפירמידה ופה מדובר בבנאדם שפשוט לא מגיע לו".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "המכתב לא התקבל ואיננו מוכר בצה"ל. ד' הינו קצין אמיץ וערכי שסיכן את חייו מספר רב של פעמים על מנת להגן על תושבי מדינת ישראל במגוון תפקידי לוחמה, ומדליק משואה בשם לוחמי צה"ל וכוחות הביטחון".
האלוף אליעזר טולדנו, שהיה מח"ט צנחנים במהלך המבצע, מסר בתגובה: "במבצע 'צוק איתן' שירתי כמפקד חטיבת הצנחנים, סא"ל ד' נפצע במבצע כאשר הוביל את הפלוגה המסייעת של הגדוד. יחד עם מפקדי הגדוד אנו מחבקים את משפחת רובל חיבוק אמיץ וחם מאז נפילת בנם בניה ז"ל במבצע 'צוק איתן'. ד' נפצע מפיצוץ של מטען אויב או מפיצוץ של פצצת מטול של כוחותינו ואיבד את עינו והוא המשיך להילחם עד לפינויו הרפואי. לאורך כלל שלבי התחקור ולאחריו לא נטען על ידי סא"ל ד' אחרת ולא עלה דופי בהתנהלותו.
"סא"ל ד' הינו קצין אמיץ וערכי שבחר להמשיך ולבצע תפקידי לוחמה מרכזיים על אף פציעתו, הוא מסכן את חייו באופן יומיומי על מנת להגן על תושבי מדינת ישראל במגוון תפקידי לוחמה ובדגש על תפקידו הנוכחי כמפקד יחידת דובדבן כאשר מוביל באופן שוטף מבצעים נגד הטרור. גבורתו של ד' היא בהתמודדות עם הפציעה לאחר הקרב, התמודדות עם אובדן עין וחזרה ליחידות המבצעיות ביותר. חומרת הפציעה ותעצומות הנפש של הקצין בהתמודדות עמה לא נמדדות על פי האופן בו קרתה. אני גאה בד' ובמפקדים רבים אחרים כמוהו שלילה לילה מובילים את יחידותיהם במשימות סיכול הטרור ומחבק את כלל הלוחמים שלחמו תחת פיקודי, את נכי צה"ל באשר הם והמשפחות השכולות היקרות לנו מכל. אני גאה על הבחירה בד' להשיא משואה".
