בספטמבר 2021 הפכו אזרחי ישראל לבני ערובה של הניהול הכושל של משרד הפנים, אז בראשות השרה איילת שקד, ושל מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה תומר מוסקוביץ'. מי שביקשו אז לחדש את דרכוניהם מצאו שאינם יכולים לקבוע תורים אלא בטווח של שלושה וארבעה חודשים קדימה, ולאחר זמן מה כבר לא נמצאו תורים בכלל. מה גרם למחדל? ראשית, היערכות לוגיסטית לקויה של משרד הפנים. כשהוא ביקש לעבור לייצור וניפוק של דרכונים ביומטריים הוא לא השכיל להבין לכמה מכשור הוא זקוק בכל לשכה, כמה תקלות צפויות במכשירים, ומה היא יכולת הייצור של המפעל המנפק את הדרכונים.
מהלך שני שהגביר את המשבר היה המעבר לקביעת תורים באופן מקוון. לפני תקופת הקורונה היו אזרחים מגיעים בין השעות 8:00 ל-9:00 ומתקבלים אחד אחד, בהתאם לסדר, כבר באותו יום. כך, פקיד יכול היה לשרת ביום מסוים 50 איש וביום אחר 20 - לפי הדרישה האמיתית של הציבור. עקב מגפת הקורונה שונו הנהלים, והתור צריך להיקבע באופן מקוון, כאשר מספר התורים לפקיד מצומצם. כיום, כל פקיד מקבל בארבע שעות העבודה מול קהל 30-20 אזרחים לכל היותר (כאשר ביום רביעי אין כלל קבלת קהל).
הבעיה השלישית הייתה חוסר גמישות מערכתית. כבר בפברואר 2022 הציע משרדי למנכ"ל הרשות להפוך מרכזי קורונה נטושים למרכזי אד-הוק להוצאת דרכונים באופן מהיר - אחד בדרום, אחד במרכז ואחד בצפון. ללא קביעת תור, עשרה מסלולים מהירים, תשלום מראש ומסמכים שיוגשו באופן מקוון. לשכתו ענתה שאין צורך ללמד אותה כיצד להתנהל והבטיחה לסיים את המשבר תוך חודשיים.
או אז גילו אזרחים שרצו לצאת מהארץ או לבקש אשרה למדינה זרה, שאינם יכולים לחדש את דרכוניהם ולמעשה נפגעת זכותם הבסיסית - זכות התנועה. משרד הפנים והרשות לא הצליחו לקרוא את השטח וכשלו בקבלת מידע בזמן אמת, דבר שגרם לשתי התפתחויות. הראשונה הייתה עידוד דה-פקטו של שוק אפור ולא חוקי של רכישת תורים בספסור ובסכומים גבוהים. המשמעות: ציבור ספציפי המסוגל לשלם מאות שקלים לתור - נהנה ממנו. הציבור שלא יכול היה להרשות הוצאה כזו, המתין בכיליון עיניים לתור שיתפנה בלשכה המרוחקת לעיתים 100 ק"מ ממקום מגוריו (התרענו על כך כבר במאי 2022, אך זכינו להתעלמות).
עו"ד חיים זובידהההתפתחות השנייה היא האלטרנטיבה שנתנה רשות האוכלוסין עצמה – תורים מהירים לניפוק דרכון זמני במחיר מופקע ולזמן מוגבל. עלות דרכון כזה, המונפק בנתב"ג או בלשכה גבוהה יותר, כמעט כפולה מדרכון רגיל ותוקפו בין שנה לשנתיים בלבד (בניגוד לדרכון ביומטרי שתקף לעשר שנים). כלומר, לאחר שנתיים שוב תגזור המדינה קופון על האזרחים הללו ותחייב אותם בתשלום נוסף עבור דרכון ביומטרי, או שוב זמני.
המדינה הצליחה לייצר מס חדש המכניס סכומי עתק לקופתה ומקורו לא בהחלטת ממשלה או גזרת אוצר, אלא בכשל במתן שירות בסיסי. כיום, כשברור שמקור הכשל היה בניהול של משרד הפנים והעומדים בראשו, ועל רקע הבטחותיהם לקביעת מנגנון להחזר אגרות (שאנו ממתינים לו יותר משמונה חודשים), הגיע הזמן להשיב את הכסף שנגזל מאזרחים בחוסר תום לב. כולנו תקווה ששר הפנים החדש משה ארבל, ומנכ"ל הרשות החדש אייל סיסו, ישכילו לעשות זאת במהרה, בטרם תוגש תביעה ייצוגית.
- עו"ד חיים זובידה עוסק בדיני מעמד, הגירה, משרד הפנים ורשות האוכלוסין. לשעבר מנהל המחלקה הקונסולרית של שגרירויות ישראל במצרים, קפריסין וטורקיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
