תולדות מדינת ישראל כתובות בדם. אירועי השבעה באוקטובר והלחימה מאז הוסיפו בשנה האחרונה אלפי פצועים למרשם המצמרר. בדם צעירינו קנתה מדינת ישראל שם בינלאומי בהובלת שיטות שיקום מתקדמות, בהחזרתם של פצועי מלחמה למעגל החיים ובהישגים מרחיקי לכת של רבים מהם. בעקבות כל מבצע וכל מלחמה השתפר הטיפול בפצועים ושוכללו תהליכי השיקום שלהם.
עוד בעקבות מלחמת יום הכיפורים חווה עולם השיקום פריצת הדרך בשיקום נפגעי כוויות ופצועי פגיעות מוחיות חמורות. בזכותה הוקם "מכון לואיס" המעניק מאז ועד היום אביזרי הליכה שיקומיים לתושבי ישראל. המסקנות וההשלכות של הידע המצטבר משפרות את חייהם של עשרות אלפים אחרים שנזקקים לשיקום בימי שלום.
בשנה האחרונה עלתה בציבור המודעות לצרכים השיקומיים של הפצועים. מחלקות שיקום חדשות נפתחו והרשתות החברתיות וכלי התקשורת הביאו לנו היכרות עם אנשים מדהימים, שסיפורי השיקום המורכב שלהם מהווים השראה ומעוררים כבוד.
אך בואו נודה - לא כל פצוע הוא כוכב תקשורת, ולא כל אחת מעוניינת למצוא עצמה גיבורת תרבות ברגעים הקשים ביותר אולי של חייה. לצד כל סלב שיקומי מתמודדים בחירוק שיניים שורה ארוכה של צעירים שחייהם השתנו לנצח, שהיום יום שלהם הוא מאבק על טווחי תנועה, על כוח סיבולת, על עוד ניתוח ועוד גיבוס. חלק מהפגועים יתמודדו עם נזק מוחי ולעולם לא יצליחו לחזור לנהל את חייהם באופן עצמאי. רבים אחרים שעברו כביכול שיקום מושלם, נותרים עם נזקים קלים כביכול. כביכול משום שהצלקות אולי יגלידו, אך הכאבים, הפרעות הקשב, ליקויי הלמידה והפגיעות הרגשיות יכולות להשפיע על מהלך חייהם לא פחות מקטיעה או אובדן עין.
במעל 25 שנה בהן אני עוסקת בשיקום ילדים, למדתי כיצד ההתלהבות של תהליך השיקום היא תהליך שיש בו גם סכנה. לטובת חיילינו הפצועים עומדת הילת ההקרבה ותום הנעורים. לילדים שאיתרע מזלם והם עוברים שיקום - עומדת זכות החיוך המתוק והעיניים הבורקות. ההתלהבות מכל התקדמות מלווה בציפיות להחלמה מלאה. אצל שתי הקבוצות קיימת הסכנה שההישגים האדירים יחווירו מול ההכרה שהמצב לעולם לא יחזור לקדמותו. גם התמיכה הסביבתית מתחילה למוג כאשר ההתקדמות בשיקום מועטה ואיטית.
לא פשוטים הם הבקרים ביום אחרי שקמלים הפרחים ונאכלים השוקולדים. השגרה היא אתגר אדיר. ביום אחרי השחרור הביתה, כשהבלונים התרוקנו, זרי הפרחים קמלו, הסלבריטאים המבקרים נמוגו והמשפחות המותשות מנסות לחזור לאיזו שגרה חדשה, נתקלים גם החיילים הגיבורים וגם הילדים המתוקים באותם האתגרים כמו כל נכה אחר.
החיילת הקטועה תתמודד עם אותן מדרגות לא נגישות
המכשול בפני גיבורי ישראל כבר אינו האויב האכזר אלא הפקיד המשועמם, התקנה הארכאית שלא מותאמת למציאות, חוסר התיאום בין הרשויות והחוסר המשווע של מטפלים ממקצועות הבריאות.
אנחנו יכולים להפוך את החוויה של כולם - גם של הפצועים, גם של הנכים שנפגעו מסתם תאונת דרכים - להטמעה עמוקה של ההבנה שמוגבלות ונכות אינם מצב שיש לקבל בהבנה אלא אוכלוסייה שיש לה משמעות ותרומה לכולנו
החיילת הקטועה תתמודד עם אותן מדרגות לא נגישות, בדיוק כמו כל שאר האנשים המתמודדים עם פגיעות גופניות בנסיבות אחרות – נפגעי תאונות, חולי שבץ, מחלימי סרטן או אנשים עם שיתוק מוחי מילדות.
זו ההזדמנות שהמלחמה הארורה הזו מעמידה בפנינו. אנחנו יכולים להפוך את החוויה של כולם - גם של הפצועים, גם של הנכים שנפגעו מסתם תאונת דרכים, וגם של אלו שעבור קטיעת רגל בשל סכרת קשה - להטמעה עמוקה של ההבנה שמוגבלות ונכות אינם מצב שיש לקבל בהבנה אלא אוכלוסייה שיש לה משמעות ותרומה לכולנו, בזכות הפרטים הבונים אותה ולא בשל החסרים או הליקויים המאפיינים אותם. אנשים עם מוגבלות הם חלק אינטגרלי מכלל הפסיפס החברתי והם מהווים נדבך חשוב ובעל ערך בכל קהילה.
התמיכה חסרת התקדים, החיבוק הכלל מערכתי של הנפגעים במלחמה, נופחים רוח חדשה במערכות השיקום בארץ ויכולות להוות פתח לשינוי משמעותי ורוח חדשה בעולם השיקום.
הנוכחות התקשורתית של אנשים שעוברים שיקום, הנראות שלהם, העובדה שהם אינם מוסתרים אלא קיימים במרחב הציבורי במלוא הדרם וחסרונותיהם - יכולה להיות לילדים הגדלים עם נכויות דוגמה לכך שגם להם יש מקום בחברה האנושית. שלא חייבים להיות בעלי שלמות גופנית ונראות אחידה כדי להיות זכאים לקיום שווה ערך ושווה זכויות.
במדינת ישראל קיימים מרכזי שיקום מצוינים, אשר יודעים גם למנף את החדשנות המאפיינת את המדינה לטובת פתרונות טכנולוגיים מתקדמים המשנים את חיי הנפגעים.
ד"ר מורית באריצילום: נועה ארדכשאנחנו מתכננים את היום שאחרי, כשאנחנו נערכים לשיבת החטופים ולשיקום העוטף וחיזוק הקיים – יש לפנינו הזדמנות היסטורית לתקן עוולות ארוכות שנים. בזכות העיניים הבורקות של חיילי גולני, אגוז וצנחנים אולי נוכל סוף סוף לגייס את המשאבים הנדרשים כדי להבטיח שלא רק הם, אלא גם הילדונת שעברה דלקת קשה של קרום המוח, הילד שאיבד עין בשל סרטן, או הצעיר המתמודדת עם מחלת שריר "דושן" – יראו עצמם כחלק אינטגרלי מהמרקם החברתי של מדינה פלורליסטית, מכילה וסובלנית.
ד"ר מורית בארי, מנכ"לית בית החולים אלי"ן לשיקום ילדים ונוער
