שעת ערב מוקדמת בלשב"יה (מתקן לחימה בשטח בנוי) החדש יחסית בשטחי האש של מחנה צאלים. לפני 66 שנה עברו שאול דוד ושלמה ארבלי באותו המקום, כשהם מסתערים עם טנקי שרמן לעבר כיבוש חצי האיש סיני. השנים חלפו והם חזרו אל החולות של הנגב כדי לפגוש את הטנקים החדישים ביותר של צה"ל: "הכול נהיה היום וירטואלי, אבל ללוחמים עדיין יש ערכים".
צלקות הקרבות שדוד וארבלי נושאים לא ניכרות כשהן מחפשים את פתח הכניסה האחורי לטנק המרכבה סימן 4 מעיל רוח – הדגם החדש ביותר שקיים היום בצה"ל. הביטחון העצמי של שניהם לא נעלם לרגע, ומבחינתם הם יכולים לעלות שוב על מדים ולהילחם, אם רק יכשירו אותם על מכונת המלחמה המשוכללת.
7 צפייה בגלריה
השריונרים בשטח האימונים בצאלים ובמבצע קדש
(צילום: דובר צה"ל, באדיבות שאול דוד ושלמה ארבלי)
השניים היו חלק מההיסטוריה שרשם צה"ל במבצע קדש, המערכה היחידה שבה נלחם יחד עם צבאות זרים. למרות שלא היה לצבא ניסיון רב בקרבות שריון, ולמרות הפקפוק של המטה הכללי בכוחות השריון, הטנקיסטים הבקיעו את המעוז המצרי העיקרי בקרב על סכר הרואיפה, והובילו להתמוטטות המערך המצרי באזור תעלת סואץ.
בינתיים בשטחי האש של צאלים עסוקים הטנקיסטים הצעירים באימון מפקדים שכולל תחנות תרגולת שונות כמו סיוע קרבי באמצעות מסוקי קרב וארטילריה, כמו גם טכניקות לפיקוד על צוותים משולבים. בשיא האימון נשלחים הקצינים לליל משימות ברוח מבצע קדש, בדומה לניווטים ולכשירויות הבסיס שנדרשו באותו קרב מהחיילים.
"קשה לי לדמיין איך היינו נלחמים אז עם הטנקים האלה ב-1956", הודה דוד. "אבל ברור שעם הטנקים האלה היינו צריכים פחות כוחות והיינו מסיימים מהר יותר עם ניצחון. יש כאן הרבה מכשור שמחייב אימון רב כדי להגיע למיומנות להפעילו".
"ברור שהקרב היה נגמר מוקדם יותר ועם הרבה פחות נפגעים, בעיקר בגלל טווחי הירי וכמות הפגזים", הסכים ארבלי. "אז התלהבנו שקיבלו ממש לפני המלחמה תותח ששיפר את הטווח ל-1,200 מטרים, היום הם פוגעים מעולה ב-4 קילומטרים. גם הנהיגה שונה מאוד .לרכב על מרכבה 4 חדשה זה כמו לנהוג על מרצדס, ואנחנו נהגנו לכיוון התעלה על שרשראות".
7 צפייה בגלריה
דוד עם השריונרים הצעירים. "ברור שעם הטנקים האלה היינו צריכים פחות כוחות והיינו מסיימים מהר יותר"
(צילום: דובר צה"ל)
אבל למרות העליונות הטכנולוגית, דוד רואה קו אחד שמחבר בין השריונרים שמתאמנים לכוחות שפרצו לסיני. "גם היום זה תלוי באופן הטקטי שבו המפקד מפעיל את הטנקים, במיקומי הכוחות ובתחבולות. לא הכל זה טכנולוגיה ויכולות אש, האדם שבטנק משפיע לא פחות".
בין השרמן למרכבה
השריונרים הוותיקים מתקרבים אל הטנקים המתקדמים, ובאופן טבעי נזכרים בטנקי שרמן וצינטוריון שבהם השתמשו לפני 66 שנה.
"השרמן נראה לי כמו חדר ריק לעומת כל עומס המכשירים, הכפתורים והמסכים בתא הלוחמים במרכבה החדשה", סיפר דוד. "גם לנו הייתה יכולת לתקן מהר החטאות כמו שיש היום, אבל היום היא קצת יותר טובה ומדייקת. בשרמן מפקד הטנק היה מניח פחית על הקנה כדי לכוון היטב את הטנק".
מפקד פלוגה א' בגדוד השריון 82, רס"ן טל בר-לב, מסביר לו בסבלנות על רכיבי מערכת "מעיל רוח" שמיירטת טילי נ"ט באופן אוטומטי ומגינה על לוחמי הטנק – חלום באספמיה במונחים של מבצע קדש. "על המסך בתא הלוחמים מפקד הטנק רואה למעשה את כל מרשם הקרב מבלי להוציא את הראש מהצריח. איפה נמצא הטנק שלו ושאר הטנקים בשטח, איפה האויב ושאר הכוחות".
"במסך הזה אנחנו מקבלים לבד ומיד נתוני שטח כמו קו רכסים, טווחי ירי מהמטרות, זוויות מומלצות לירי ועוד", הסביר ללוחמים הוותיקים הנדהמים. "אני גם יכול להחליף אמצעים עם טנקים מקבילים, לראות מה שהם רואים ולהפעיל מבפנים את כל צוות הקרב הפלוגתי כולל החי"רניקים ולוחמי ההנדסה".
"הכול נהיה וירטואלי אבל ללוחמים יש ערכים"
לרגע אחד הם מחליפים תפקידים. נהג הטנק בן ה-19 שומע בקנאה על המאג שהיה אז לכל נהג טנק, "הלוואי וגם לנו היה את זה במרכבות". כיום המקלעים של הטנק נשלטים מרחוק ובצורה בטוחה מתא הלוחמים בעזרת אמצעי תצפית לדיוק הצרורות.
המ"פ בר-לב מחזיר את השיחה להבדלים בין הטנקים של אז והיום. "למפקד הטנק יש שלושה תדרים שונים, בניגוד לעבר, כך שהוא מדבר לא רק עם הכוחות שצמודים אליו מהפלוגה אלא גם ברמת הגדוד והחטיבה, אם יצטרך. הלוחמים גם רואים דרך המסכים את כל מה שנעשה מחוץ לטנק באמצעות מצלמות היקפיות".
ב-1956 השריונרים יכלו רק לחלום על מיזוג וחימום בתא הלוחמים, על טעינות פגזים אוטומטיות וכמות גדולה יותר של פגזים שכל טנק יכול לשאת. "היום לטנק אחד יש כוח אש של פלוגת חי"ר שלמה", הסביר רס"ן בר לב. אחד הלוחמים הוסיף: "הטנק הזה הוא כמו חללית".
הנוחות של הלוחמים בטנק מתבטאת גם בדברים הקטנים כמו היכולת להתפנות בתוך הטנק. "אנחנו היינו מתפנים החוצה דרך פתח ההצלה", נזכרו דוד וארבלי. "היום יש לנו פה בקבוקים לכל חייל בצוות", מבהיר המ"פ.
"אנחנו נלחמנו עם גרוטאות שהיו שאריות ממלחמת העולם השנייה שעברו ממדינה למדינה ושופצו קצת לפני שהגיעו אלינו", סיפר דוד. "אז לא יכולנו לירות בכלל הצידה כי לא היו מייצבים, והיום מדברים איתי על מעילי רוח".
7 צפייה בגלריה
השריונרים במבצע קדש. "אנחנו נלחמנו עם שאריות של גרוטאות ממלחמת העולם השנייה"
(באדיבות שאול דוד ושלמה ארבלי)
אבל למרות שתא הלוחמים בטנקים החדשים מזכיר יותר קוקפיט של מסוק קרב מאשר פחית המתכת הענקית של פעם, ארבלי ודוד משוכנעים שיש דברים שלעולם לא ישתנו. "עדיין נושבת כאן רוח זהה אצל החיילים, שהייתה גם אצלנו, ומבוססת על אותם ערכים של יוזמה, חתירה למגע ונכונות להילחם ולהגן על עצמנו".
"הטכניקות הקרביות השתכללו אבל בסוף זה יימדד באיכות האדם", הוסיף ארבלי. "לכן אסור לשכוח את ההיסטוריה, את מה שהיה כאן רק לפני כמה עשורים. הדור הנוכחי הרבה יותר טוב משלנו, ואני אומר זאת בלי גמגום".
"הכול נהיה וירטואלי, אבל עדיין יש ללוחמים של היום ערכים אישיים של אומץ לב ומנהיגות", סיכם דוד. "חיילים מדברים היום כמו שקצינים דיברו אז".
