נאום המלחמה של ולדימיר פוטין ופלישת כוחותיו לאוקראינה הובילו להתגייסות של המערב כולו נגד רוסיה – אם כי לא ללחימה מולה. ארצות הברית והאירופים כבר הכריזו על סנקציות, גם נגד הנשיא הרוסי עצמו, הודיעו על העברת סיוע צבאי לאוקראינה והעלו במועצת הביטחון הצעה לגינוי מוסקבה. אבל יש בעולם גם מי שתומך במכונת המלחמה הרוסית, ויש גם כמה וכמה מדינות חשובות שמעדיפות לא לבחור בבירור צד.
בהצבעה הלילה במועצת הביטחון על גינוי התוקפנות נגד אוקראינה ועל דרישה לנסיגה מוחלטת וללא תנאים, הטילה רוסיה וטו צפוי. 11 מבין 15 המדינות החברות במועצת הביטחון תמכו בהצעה, שלוש העדיפו להימנע: שתי המדינות המאוכלסות בעולם – סין והודו – לצד איחוד האמירויות, שעמה ישראל חתמה על הסכם שלום. ישראל עצמה לא הצטרפה לרשימת התומכות בהצעה, על אף בקשת ארצות הברית, אבל בהצבעה על כך בעצרת הכללית של האו"ם היא צפויה לתמוך.
תיעוד דרמטי מקייב: רב-קומות נפגע מטיל רוסי
(מתוך טוויטר)
בעלת הברית הקרובה ביותר של רוסיה היא שכנתה בלארוס, שבראשה עומד אלכסנדר לוקשנקו, מי שכונה לא פעם "הדיקטטור האחרון של אירופה" - כינוי שאחרי מעשי פוטין נראה כעת לא מדויק בעליל. בשבועיים האחרונים התאמנו עשרות אלפי חיילים רוסים על אדמת בלארוס, וגם ממנה פלשו לאוקראינה, בדרכם לבירה קייב.
באוקראינה אמרו כי בין היתר הרוסים משתמשים בשדה תעופה בעיר גומל שבבלארוס במסגרת המתקפה על קייב. ארצות הברית הטילה סנקציות על 24 אישים וחברות בלארוסיים בסוף השבוע עקב תמיכתם במתקפה הרוסית, ובריטניה זימנה את שגריר בלארוס וקראה לה להפסיק ולתמוך במוסקבה.
השכנה שסירבה לבקשת הסיוע
ארבע מדינות נוספות שהיו חברות בברית המועצות – קזחסטן, אוזבקיסטן, קירגיזסטן וטג'יקיסטן – לא פרסמו הודעות רשמיות לאחר הפלישה. אבל קזחסטן, שכנתה מדרום של רוסיה שנחשבת אף היא לבת ברית צמודה, ורק בחודש שעבר הסתייעה בה למניעת הפיכה עממית, דווקא סירבה לבקשת מוסקבה לסייע במאמץ המלחמתי והבהירה כי אינה מכירה בעצמאותן של רפובליקות דונייצק ולוהנסק שבמזרח אוקראינה.
רון בן ישי מדווח מאוקראינה
(צילום: גיל יוחנן, נויל האריס)
תמיכה ברורה, ללא הסתייגויות, מקבל פוטין מרודן אחר, בעל בריתו המרכזי במזרח התיכון, נשיא סוריה בשאר אסד. לפי הצהרה שפרסמה לשכת הנשיאות הסורית, אסד שוחח ביום שישי בטלפון עם הנשיא הרוסי ואמר לו שסוריה תומכת בעמדתו בנוגע לאוקראינה ומאמינה שהפלישה אליה היא "תיקון של ההיסטוריה".
אסד חייב לפוטין את הישרדותו בשלטון: בשנת 2015, בשיאה של מלחמת האזרחים הסורית, ואחרי שמשטר אסד איבד את השליטה ברוב חלקי ארצו, שלח פוטין את צבאו להתערב במלחמה, ומאז הוא סייע לרודן להחזיר לידיו כמעט את כל חלקי המדינה.
כיסי התמיכה ברוסיה באמריקה הלטינית
חלק מהמדינות הבודדות שהכירו עד כה בעצמאות של דונייצק ולוהנסק, בה הכיר פוטין עוד לפני הכרזתו על "מבצע צבאי מיוחד", שוכנות דווקא ביבשת אמריקה. אחת מהן היא ניקרגואה שבמרכז היבשת, שמנהיגה דניאל אורטגה אמר כי הניסיון של אוקראינה להצטרף לנאט"ו מהווה איום על רוסיה: "אם הם היו מצטרפים זה כמו להגיד לרוסיה – בואו למלחמה. זה מסביר את מעשיה של רוסיה. היא פשוט מגינה על עצמה".
אורטגה, בעבר חבר בארגון גרילה מרקסיסטי שכיהן כנשיא בשנות השמונים ועומד בראש ניקרגואה ב-15 השנים האחרונות, נחשב ליריב ותיק של ארצות הברית. לפני ארבע שנים הוא דיכא באלימות הפגנות גדולות נגדו, והאמריקנים הטילו סנקציות על בכירים בממשלו ואמרו כי תוצאות הבחירות במדינה זויפו.
פרט לניקרגואה, החודש ביקר סגן ראש הממשלה הרוסי יורי בוריסוב בעוד שתי מדינות באמריקה הלטינית שנחשבות לבעלות ברית של רוסיה – ונצואלה וקובה. הרוסים אמרו כי יעמיקו את היחסים הבילטרליים עם מדינות אלו, וגם ונצואלה וקובה גמלו בתמיכה ברורה במוסקבה.
נשיא ונצואלה ניקולס מדורו, יורשו של הוגו צ'אבס שמדינות רבות לא מכירות בו כשליט המדינה בעקבות האשמות לזיוף תוצאות הבחירות, אמר: "העולם מצפה שפוטין יישב בשלווה ולא יעשה כלום, לא ינקוט בצעדים להגן על אנשיו? לכן ונצואלה מביעה תמיכה מלאה בנשיא פוטין במאמציו להגן על השלום ברוסיה ובאזור".
בקובה, שקיבלה מתנה מרוסיה – דחיית תשלום חובות עד 2027 - הפנו אצבע מאשימה לעבר וושינגטון: "ממשלת ארצות הברית מאיימת על רוסיה במשך שבועות, מנהלת תעמולה אנטי-רוסית ומספקת נשק וטכנולוגיה צבאית למדינות באזור. רצונה לכפות את התרחבות נאט"ו לגבולות רוסיה מהווה איום על הביטחון הלאומי של המדינה הזו, ועל השלום העולמי".
14 צפייה בגלריה
שי ג'ינפינג ופוטין, ביום פתיחת אולימפיאדת החורף
(צילום: SPUTNIK POOL, AFP Pool, Alexander Zemlianichenko, ALEXEI DRUZHININ / KREMLIN / SPUTNIK / POOL)
14 צפייה בגלריה
קבלת הפנים החמה בבייג'ינג לפוטין. סין מתנגדת לסנקציות
(צילום: SPUTNIK POOL, AFP Pool, Alexander Zemlianichenko, ALEXEI DRUZHININ / KREMLIN / SPUTNIK / POOL)
כל המדינות שהוזכרו כאן כתומכות לא נחשבות למשמעותיות בזירה העולמית, אבל לכמה מאלו שיושבות על הגדר יש חשיבות גדולה, לעתים מכרעת. החשובה מכולן היא כמובן סין. המלחמה באוקראינה נפתחה מיד לאחר סיום משחקי החורף האולימפיים שמעצמת העל אירחה בבירתה בבייג'ינג, שם גם התארח פוטין לפני טקס הפתיחה למפגש חם עם המנהיג שי ג'ינפינג.
סין, אולי למורת רוחה של רוסיה, אמרה כי היא מכבדת את "שלמותה הטריטוריאלית" של אוקראינה – אבל מנגד סירבה לגנות את מוסקבה ולכנות את המערכה הצבאית כ"פלישה". בנוסף הדגיש משרד החוץ הסיני כי בעיניו, "סנקציות הן לעולם לא הדרך הטובה ביותר לפתור בעיות" וניצל את המשבר כדי להאשים את ארצות הברית, "שמלבה את האש". בהצבעה במועצת הביטחון סין כאמור נמנעה ובסוף השבוע אף הודיעה שתחל לייצא לרוסיה חיטה – מהלך שנועד להפחית את השפעת הסנקציות המערביות.
הדמוקרטיה הגדולה בעולם לא בחרה צד
שתי מדינות גרעיניות נוספות שלא בחרו צד הן הודו ופקיסטן, השכנות הלא תמיד ידידותיות. הודו מסתמכת על נשק רוסי, אבל האמריקנים קיוו כי השותפות האסטרטגית איתם תוביל אותם לגנות את מוסקבה. אבל ראש הממשלה של הדמוקרטיה הגדולה בעולם נרנדרה מודי בחר לדבר ביום חמישי דווקא עם פוטין וקרא ל"חזרה לנתיב הדיפלומטיה" – רטוריקה שונה מאוד מזו של המערב. במועצת הביטחון ההודים נמנעו, לאכזבת ארצות הברית.
המנהיג הראשון שעמו נועד פוטין פנים אל פנים לאחר הפלישה היה ראש ממשלת פקיסטן אימראן חאן. זה היה הביקור הראשון של מנהיג פקיסטני במוסקבה זה 23 שנה, וחאן לא ביטל אותו – על אף הפצרות המערב. הצהרות לתקשורת לא ניתנו אחר כך, אבל עצם ביקור שכזה בשעת מלחמה מהווה אמירה.
מדינה חשובה נוספת ששני הצדדים מנסים לגייס את תמיכתה היא טורקיה. ביום שישי נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן מתח ביקורת חריפה על תגובתו של המערב לפלישה הרוסית ואמר כי התגובה של נאט"ו והאיחוד האירופי הייתה צריכה להיות נחרצת יותר וכי גינויים לבדם אינם מספיקים. הוא האשים בכך את "המנטליות המערבית".
בימים האחרונים הרבה ארדואן לגנות את רוסיה על פלישתה לאוקראינה, אף שהקפיד להדגיש כי הוא רואה בשתיהן ידידות של טורקיה. בעשור האחרון ידעו יחסי אנקרה ומוסקבה עליות ומורדות, אולם בשנים האחרונות הם היו תקינים בעיקרם. בשבת טען נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי כי טורקיה החליטה לחסום את הגישה ממצרי בוספורוס והדרדנלים לספינות רוסיות והודה לארדואן על כך, אבל מאוחר יותר הכחישו זאת בטורקיה ואמרו כי טרם קיבלו החלטה בנושא.
צפון קוריאה, המדינה המבודדת בעולם, לא התייחסה רשמית בשבועיים האחרונים למשבר שמעסיק את העולם כולו. בתחילת פברואר היא כן דרשה מארצות הברית להפסיק את "מדיניותה העוינת לבידוד והחלשת" רוסיה. למעשה, מבין חברות "מועדון הגרעין" - מדינות שברשותן פצצת אטום - רק שלוש מדינות תומכות מפורשות באוקראינה (ארצות הברית, בריטניה וצרפת).
המשותף לישראל ולפלסטינים
החברה התשיעית והלא מוצהרת באותו מועדון, ישראל, מנסה כידוע גם היא ללהטט בין תמיכה באוקראינה לשמירה על יחסים טובים עם רוסיה. שר החוץ יאיר לפיד אמנם גינה את הרוסים, אבל ראש הממשלה נפתלי בנט לא עשה זאת, אף לא בשיחת הטלפון שקיים עם זלנסקי לפני כניסת השבת.
הפגנה מול שגרירות רוסיה מאיר תורג'מן מדווח
(צילום: טל שמעוני, נויל האריס)
האויבת הגדולה וזו שעשויה להפוך למדינה סף-גרעינית, איראן, קרובה יותר לתמיכה ברוסיה – השותפה שלה במלחמת האזרחים בסוריה. שר החוץ האיראני סירב לגנות את מוסקבה, לא השתמש במילה "פלישה" והאשים את המערב במשבר, עקב "הפרובוקציות של נאט"ו". לצד זאת אמר כי טהרן "לא רואה במלחמה כפתרון".
הפלסטינים שמרו ככלל על שתיקה בימים הראשונים של המערכה, וכמו ישראל לא מיהרו להביע תמיכה במי מהצדדים. בשבת התייחס בעקיפין בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק למלחמה ועקץ את האמריקנים: "חוסר יכולתה של ארצות הברית להחליט לפעול נגד רוסיה מעיד על כך שהתקופה שבה היא מהווה גורם ייחודי בעולם נגמרה. מי שלא יכול לקבל החלטה על מלחמה - לא יוכל לקבל החלטות במישור הפוליטי הבינלאומי".
מבין מדינות העולם שאינן מוסלמיות או ערביות, רוסיה היא אחת היחידות שנוהגות לארח באופן רשמי את הנהגת חמאס בשטחן.
אליאור לוי השתתף בהכנת הכתבה
