בצה"ל ובממשלה בוחנים את האפשרות של קבורה זמנית לחלק מהחללים שלא ניתנים לזיהוי: "הגיהינום שאתה מכיר הוא גן עדן לעומת מה שאנו רואים פה". כך מתארים את תחושותיהם אנשי המילואים שמוצבים במחנה הצבאי "שורה" ליד רמלה, שבו מרוכזות גופות החללים שמגיעות מאזורי הקרבות והטבח בעוטף עזה. "לא התכוננו מעולם לתרחישי הזוועות האלה. אנחנו מרגישים פה כמו בשואה. התחושות של כולם קשות מאוד, אבל זאת מלאכת קודש וחייבים לסיים אותה".
כעת בוחנים בצה"ל ובממשלה את האפשרות לקיים קבורה זמנית לחלק מהחללים שלא ניתנים לזיהוי. הם יקברו עם מספר כשהשאיפה היא שבתוך כמה שבועות, לאחר חקירה מעמיקה יותר, ניתן יהיה לזהות אותם. אין כוונה לקבור את החללים בקברי אחים, ולאחר שיהיה זיהוי מלא הנרצחים יזכו לקבורת קבע – כל אחד לפי רצון המשפחה. ההחלטה צפויה להתקבל תוך ימים על ידי שר הפנים משה ארבל ושר הדתות מיכאל מלכיאלי.
כמעט אלף אנשי מילואים עובדים במחנה תחת הרבנות הצבאית הראשית, יחד עם מאות מתנדבים, בהם אנשי זק"א ויחידת הסיוע הלאומי 360. הם משתמשים בדימויים מתקופת השואה כשהם מתארים את הזוועות ואף משווים את מה שהם נחשפים אליו למחנה ההשמדה אושוויץ.
מפרוץ המלחמה פונו ל"שורה" 1,230 גופות, מתוכן זוהו 801 - 80% מהן אזרחים, ו-74 מחבלים. עד לרגע זה לא זוהו 355 בני אדם. המספרים עצומים והמאמץ אדיר, אך ככל שעוברים הימים מצבן של הגופות מקשה על מלאכת הזיהוי.
רב העיר בת ים יעקב רוז'ה, שנחשב לאחד המומחים הבולטים בארץ לתחום הקבורה וזיהוי חללים, אמר כי "הקבורה הזמנית נוצרה בעקבות בקשות של משפחות מעוטף עזה להיקבר באופן זמני במקום שאפשר. הם רוצים לקבור את המתים בקיבוצים שלהם". הוא ציין כי "כרגע צה"ל לא מרשה להם להיכנס לשם. הם רוצים לקבור את מתיהם המזוהים בקבורה זמנית – זאת הבקשה שלהם למשרד הדתות והם פנו אליי".
הרב רוז'ה סיפר כי אמר למשפחות שקיים בהלכה מונח שנקרא קבורה זמנית. "זה לא דבר חדש. הרבה יהודים נקברו זמנית עד שהועברו לישראל. חברה קדישא תל אביב למשל, כבר היקצו קרקע והם קוברים כל נפטר לפי בקשת המשפחה בארון בצורה כזאת שיהיה קל להוציא אותו. החל מהיום ה-30 והלאה מותר להוציאו. מדובר בעשרות שכבר נקברו בחלקה מיוחדת בעיר. בזמן שמורידים את הארון לקבר, הקברן מכריז שזו קבורה על-תנאי. זה לא חידוש גדול בהלכה. הסברתי להם איך לעשות את זה. אין לזה קשר לזיהוי", אמר הרב רוז'ה.
בנוגע לסוגיית זיהוי החללים הסביר רוז'ה: "אני מעריך שאין מצב שאין זיהוי של גופות. באמצעים של היום עם DNA אפשר להוציא זיהוי גם אחרי 70 שנה. יכול להיות מצב שתהיה גופה שאין לה דורש, כמו למשל חלק מהזרים שהשתתפו במסיבת הטבע ברעים. הורידו מכל הגופות האלה את כל אמצעי הזיהוי, עדיף קבורה זמנית בקרקע אבל הגורמים האחראים עדיין מתלבטים".
הרב הצבאי הראשי לשעבר תת-אלוף (במיל') ישראל וייס, שנמצא במחנה שורה, סיפר כי הוא חושש שיהיו גופות שלא ניתן יהיה לזהות. "אנחנו עדיין מקבלים גופות מהשטח. אני מאוד מודע ומבין את לחץ המשפחות. צה"ל פועל גם מעבר לגדר, במטרה להביא לקבר ישראל עוד גופות של נרצחים אותם ניסו המחבלים לחטוף לעזה", אמר וייס. "יש כאן מחבלים שמגיעים שאנחנו צריכים לוודא באופן מוחלט שבכל המכלול הזה לא תמצא אצבע של ישראלי אחד. זה נתון שאנחנו עובדים עליו כל הזמן, זה קרה לא אחת. צריך לוודא ששום חלק ישראלי לא ייטמן עם המחבלים, זו מצוות קודש".
גורמים שמעורבים במלאכת זיהוי הגופות אמרו כי "יש כאן דילמה ענקית וסוג של מלכודת. יש קושי עצום לזהות את הגופות. אתה לא רוצה להגיע למצב שאתה מוסר למשפחה גופה והיא תשב שבעה ותניח ראש על מצבה של מישהו שהוא לא הבן שלה". הגורמים הוסיפו: "יש לנו רצון להגיע לזיהוי מוחלט של 100% ואפס טעויות. ולכן יכול להיות שלא יהיה מנוס מקבורה ארעית לפי מספרים. אם נדע בהמשך מי זה האדם נוכל להוציא את גופתו ולהעבירו לקבורה. זה מותר על-פי ההלכה ונעשה במלחמת העצמאות. אנחנו מעריכים שייקח שבועות להגיע לזיהוי של כולם או לפחות של רובם".
הליך הזיהוי במחנה: "ההנחיה ברורה - זיהוי רק ב-100%"
כשמגיע חלל למתקן שורה, בין אם הוא חייל או בין אם הוא אזרח, הוא מגיע בשקית שיש עליה מספר. המספר מקודד בתוך המערכת, והתפקיד של אנשי הזיהוי הוא להפוך את המספר לשם. ההנחיה של הרבנות הצבאית היא חד משמעית: חייבים להגיע לזיהוי מוחלט: "לא 99% - רק 100%".
כל גופה שמצבה מאפשר עוברת את אותו תהליך: נלקחת טביעת אצבע, מרשמי שיניים ו-DNA. כל אלו מסייעים בהליך הזיהוי. תפקידו של צוות חליטה, שמורכב משלושה רבנים, שאחד מהם הוא משפטן, להמליץ לרב הצבאי הראשי לחתום על תעודת הפטירה.
במחנה עובדות מספר פלוגות שמורכבות ממומחים בתחומים שונים, ותפקידם לבקר את כל אחד מהתהליכים בכל אחת מהתחנות בתהליך הזיהוי כדי לוודא שההחלטה נכונה. התנאי לזיהוי הוא לפחות שניים מהסימנים שנלקחו. למחנה גויסו לא פחות מ-46 רופאי שיניים שיסייעו בזיהוי. התהליך הזה קל יותר כשמדובר בחיילי צה"ל או באזרחים ששירתו בצה"ל ונרצחו, להם יש במערכת טביעת אצבע ומרשמי שיניים.
בתוך מחנה "שורה" מלבד המתחם הצבאי יש גם מתחם אזרחי שמכונה מתחם בצר, על שמו של אלוף-משנה הוד בצר. במתחם האזרחי הזיהוי נעשה באמצעות אנשי המעבדה לזיהוי פלילי של המשטרה. לצידם נמצאים אנשי משרדי הבריאות והפנים ובקצה המשרד לשירותי דת. מרגע שגופה זוהתה, מתבצע הליך הקבורה בתיאום עם המשפחה. כל חלל זוכה לקבורה חינם בכל מקום שירצה בקבורת שדה, וחללי המלחמה מקבלים פטור מקבורה בקומות.
בתחילת הלחימה, פנו הרשויות לכל משפחות הנעדרים וביקשו שישאירו בדיקות DNA, כולן רוכזו במטה להב 433 של המשטרה.
גם היום, 17 יום מפרוץ המלחמה, גופות ממשיכות להגיע למחנה, אלא שבניגוד לימים הראשונים – כבר אי אפשר לקחת טביעות אצבע בהיעדר רקמות. הדבר היחיד שניתן להסתמך עליו הוא מרשמי שיניים, עדות אישית או DNA. לכן, תהליך הזיהוי הפלילי הופך יותר ויותר מסובך.
במלאכת הזיהוי הוחלט למשל שלא להסתמך על דסקיות נעל של חיילים. הנחת העבודה היא שברגעי לחימה לא מן הנמנע שחיילים נעלו נעליים של חבריהם ולאו דווקא שלהם. למסקנה הזאת הגיעו אחרי שנמצאו כמה חיילים שנעלו נעליים לא שלהם.
אנשי הזיהוי נעזרים במומחי המכון לרפואה משפטית באבו כביר, שם ישנה מעבדה משוכללת יותר, אך גם תהליך הבדיקה ארוך יותר ויכול להגיע גם ל-20 שעות. במחנה שורה ישנה אפשרות להגיע לתוצאות אחרי 7-5 שעות, ובחלק מהמקרים המסובכים נשלחו דגימות למעבדות בחו"ל.
כאמור, מלאכת זיהוי הגופות קשה מנשוא. לפחות שני אנשי מילואים התמוטטו ונלקחו לטיפול. "אנשים יצאו מפה מצולקים לכל חייהם. צה"ל לא מאפשר לאף אחד כאן להיות בודד. הם גייסו כמות גדולה של פסיכולוגים, פסיכיאטרים, אנשי חוסן ועובדים סוציאליים שמנסים לעזור לכולנו", סיפר איש מילואים שמעורב במלאכת הזיהוי.
במלאכת הזיהוי מעורבים גם לא מעט חרדים שהתנדבו למשימה, כולל מחסידויות אנטי-ציוניות שלא יכלו לעמוד מנגד, הגיעו למחנה והציעו את כישוריהם בטיפול בנפטרים. "הם עשו כאן עבודת קודש ויש להם ידע אדיר שהיינו זקוקים לו", אמרו במחנה. למחנה שורה הובאו גם מתנדבות שיבצעו טהרה לנשים, וחלקן גויסו למילואים. אחרות הגיעו בהתנדבות מלאה, כולל מספר חרדיות.
מאז פרוץ המלחמה, הוציאו לשכת העיתונות הממשלתית ומשרד החוץ סיור של כתבים זרים במחנה "שורה" כדי להראות להם את הזוועות. במקום ביקרה משלחת של חברי פרלמנט אירופים וכתבים זרים שהובאו למכולות שבהם מוחזקות הגופות הרבות.
