פונגסאק. סאת'ין. בנאוואת. פינתא. סריאון. ביפין. סולאסאק. סונטיה. סונטיסק. ג'ושוע. עשרה מתוך 115 החטופים שעדיין מוחזקים בשבי חמאס ברצועת עזה הם אזרחים זרים שנחטפו ממקום עבודתם בקיבוצי העוטף. שמונה מהם הם אזרחי תאילנד שמרביתם הגיעו ארצה כדי לפרנס את בני משפחותיהם. שניים נוספים הגיעו לישראל מנפאל ומטנזניה.
3 צפייה בגלריה
האזרחים הזרים שנחטפו ב-7 באוקטובר. מימין לשמאל, שורה עליונה: פונגסאק, סאת'ין, סריאון, סונטיסק, ביפין. מימין לשמאל, שורה תחתונה: סולאסאק, ג'ושוע, סונטיה, פינתא.
23 חטופים תאילנדים שוחררו עד כה, בעקבות מגעים שקיימה תאילנד עם כמה מדינות ערביות ומוסלמיות, בהן הסייענית הראשית של חמאס, איראן, ולא במסגרת העסקה בין ישראל למתווכים. 49 תאילנדים נרצחו בטבח בעוטף. לפני המלחמה עבדו בחקלאות הישראלית קרוב ל-30 אלף תאילנדים. כעת, רבים מהם מקווים לשוב ולחרוש את השדות.
בקיבוץ ניר עוז נרצחו 11 עובדים תאילנדים, חמישה נחטפו, ושניים חזרו למשפחותיהם בעסקה הקודמת. בדצמבר שלחה יו"ר קיבוץ ניר עוז, אסנת פרי, מכתב לאזרחי תאילנד, לראש ממשלת תאילנד סרטה תוויסין ולשגרירת תאילנד בישראל פנבאה צ'נדראמייה, והודתה בשם הקיבוץ לעובדים התאילנדים. "אנו עושים כל שביכולתנו להביא לשחרור כל החטופים בבטחה. אנו מצירים על כך שאזרחים תאילנדים תמימים נפגעו בעימות ובמלחמה שאין להם כל קשר אליהם", כתבה.
המכתב נשלח בשפה התאית, והוזכרו בו שמות כלל האזרחים התאילנדים שנחטפו ונרצחו מקהילת ניר עוז, בהם גם סאת'ין סוואנקהם (34), שנפצע קשה במהלך חטיפתו. אימו של סאת'ין גילתה על החטיפה מסרטון שבו צפתה בפייסבוק.
שאר החטופים התאילנדים הם סולאסאק לאמנאו (30), פונגסאק ת'איננא (35), בנאוואת סאית'יאו (27) - שנורה ונפצע ברגלו ב-7 באוקטובר, פינתא נאתאפונג (35) וסריאון וואטצ'ארא (32). סונטיה אוק'קראסרי (30) וסונטיסק רינטאלק (43) נרצחו ביום הטבח במטעי קיבוץ בארי - וגופותיהם עדיין מוחזקות ברצועת עזה. לפי אתר untold not forgotten, פונגסאק, במקור ממחוז בורי רם בתאילנד, עבד בישראל במשך מעט יותר משש שנים. הוא הגיע לישראל כדי לעבוד בחקלאות ולפרנס את בתו בת ה-15.
תיעוד: ההסתתרות במיגונית - וחטיפת הסטודנט הנפאלי
מלבד החטופים התאילנדים, נמצאים כאמור בשבי גם ביפין ג'ושי (23) מנפאל וג'ושוע לואיטו מולל (22) מטנזניה, שניהם הגיעו ארצה כסטודנטים לחקלאות במסגרת לימודיהם. ג'ושי וחבריו מנפאל הגיעו ארצה רק שלושה שבועות לפני 7 באוקטובר. הם שכנו בקיבוץ עלומים, והיו אמורים להתמחות בגידול פירות הדר. בבוקר הטבח התעוררו גם הם לקול הרקטות.
לפי ה"וול סטריט ג'ורנל", אחרי ששמע את הרקטות ואת קולות הירי שמתקרבים, הבין ביפין שמדובר במתקפה שונה מהאזעקות שהכיר קודם לכן. בשל האזעקות, האזרחים הנפאלים והתאילנדים ששהו בקיבוץ התפצלו למקומות שונים. אחד מהאזרחים הזרים שגר בסמיכות לביפין הלך לעבר רפת, ולבסוף הגיע למקום מחבוא מעל מקרר, וכתב לאשתו: "לא אשוב הביתה". כמה תאילנדים התחבאו מתחת לשולחנות מעץ במטבח, בסמוך לארגזים מלאים בבצלים.
במיגונית שבה שהו והצטופפו כתף אל כתף 17 עובדים נפאלים הם עשו סלפי, שבו נראה ביפין רוכן מלפנים ומחייך למצלמה. כמה מהם שיחקו בטלפונים, ואחד אף צילם תמונה של ביפין שאותה העלה לפייסבוק עם הכיתוב "זמן בונקר". כשקולות הירי התקרבו, החלו צעקות פניקה במקום. ברגע שמחבלי חמאס נכנסו למיגונית, אחד מהסטודנטים שצילם סרטונים נורה למוות, כמו גם אחד אחר שצעק "אנחנו נפאלים".
בהמשך הושלכו פנימה שני רימונים, בזמן שהחברים הנפאלים הצטופפו יחד בסמוך לקיר. ביפין זינק קדימה, הרים רימון אחד והשליך אותו הרחק מהם. אך הוא לא הספיק להגיע בזמן אל הרימון השני, שהתפוצץ והותיר כמה מהם פצועים ומחוסרי הכרה.
ביפין שלח כמה הודעות לבן דודו, וכתב לו באנגלית: "אם משהו קורה לי, אתה תצטרך לדאוג למשפחה. תהיה חזק ותמיד תביט לעבר העתיד"
בהמשך, לאחר שהמחבלים התקדמו הלאה, שמעו החקלאים שוטרים ישראלים קוראים למי שיכול להגיע למטבח סמוך. בזמן שכמה אזרחים נפאלים וקומץ אזרחים תאילנדים נמלטו למקומות מסתור אסף ביפין כמה מחבריו כדי להגיע אל הפצועים שנפגעו מהרימון על מנת לסייע להם ולחלץ אותם. ביפין שלח במהירות כמה הודעות לבן דודו, וכתב לו באנגלית: "אם משהו קורה לי אתה תצטרך לדאוג למשפחה. תהיה חזק ותמיד תביט לעבר העתיד".
מחבל צעיר שאחז ברובה התפרץ למקום והורה לביפין ולשלושה אזרחים תאילנדים להתקרב לדלת באיומי רובה. מחבל אחר הרים את הטלפון שלו כדי לתעד את החטיפה. זה התיעוד האחרון שבו נראה ביפין. משפחתו של ביפין וממשלת נפאל עובדות ללא הרף כדי להגדיל את המודעות לחטיפתו ולהביא לשחרורו.
עשרה סטודנטים מנפאל נרצחו ב-7 באוקטובר בעוטף. נשיא המכללה הישראלית שבה למדו, פרופ' חיים שקד מהמכללה האקדמית "חמדת" לחינוך בשדות נגב שבעוטף, אף נסע לבקר את המשפחות בנפאל.
כאמור, חטוף נוסף שהגיע ארצה עבור לימודים הוא מולל, סטודנט לאגרונומיה מטנזניה. כמה שבועות לאחר חטיפתו נודע כי הוא נרצח ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לרצועת עזה.
מאז אביו לואיטו מוביל קמפיין בינלאומי במטרה להשיב את בנו, והוא אף הגיע ארצה. הוא נפגש עם שר החוץ הקודם אלי כהן, שהעניק למשפחה תעודה על נטיעת 18 עצים בשמו ולזכרו, בשיתוף קרן קיימת לישראל. ב-7 באוקטובר נרצח אזרח טנזני נוסף - שותפו לדירה של מולל - קלמנס פליקס מטנגה.
