שתיקתו המתמשכת של גדי איזנקוט הסתיימה אתמול (ראשון). נדמה שכבר זמן רב לא נכתבו כל כך הרבה פרשנויות על מהלכיו של אדם שממעט כל כך בהצהרות. אומרים – אף שאין לכך אישוש פומבי - שהדבר נבע מרצינות היתר של האיש, ששוקל את צעדיו בראייה אסטרטגית רחבה כאשר העדפת טובת הציבור היא השיקול המרכזי בהכרעתו. אז אחרי שישב מול ניירות העמדה שהונחו בפניו, הזיז את כוחותיו לעבר היעדים שקבע לעצמו, הנה ניסיון להסביר מדוע החליט להקים את "המחנה הממלכתי" עם בני גנץ וגדעון סער.
הסעיף הראשון שעמד לנגד עיניו הוא זה: מה אי-אפשר לשנות במערכת הפוליטית הנוכחית? בימין יש שלוש קבוצות שלא ישנו את דעתן גם אילו הוצגו בפניהן הנימוקים הטובים ביותר. הראשונה מורכבת מהגרעין הקשה של מצביעי הליכוד שעבורם המפלגה היא בית ומשפחה. מוטי קירשנבאום המנוח ראיין בעבר הרחוק בערוץ הראשון נהג מונית בדרום לגבי הצבעתו, וזה אמר בנחרצות: "גם אם יאסר ערפאת יעמוד בראש הליכוד, אני אצביע עבורו". חבל להשחית קמפיין, סרטון או מודעה אחת על הציבור הזה.
הקבוצה השנייה היא הימין האמוני של ארץ השלמה. כיום הוא מרוכז בציונות הדתית שכוללת שני מנהיגים כריזמטיים - בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. זהו קיר ברזל אידיאולוגי שהיה מוכן לוותר על שלטון הימין בראשות בנימין נתניהו רק כדי להימנע מהישענות על רע"ם. אף קול משם לא יזוז לכיוון מפלגות מרכז, גם אם יופעל כלפיהם הקמפיין המבריק ביותר.
הקבוצה השלישית מורכבת מהציבור החרדי, אף שפה ושם החלו גורמים להפיח תקוות בקרב מנהיגים במפלגות המרכז שילכו עמם. ח"כ משה גפני אמר בעבר כי "ייתכן שהתמיכה בנתניהו פוגעת בנו פוליטית", ואף הזמין את ראשי השמאל לפזז בחתונת בתו. אבל מאז הוא נפגש עם נתניהו ולאחר מכן הדגיש כי הוא חלק מהגוש. ומדוע שייטוש אותו? בתקופות ממשלות נתניהו השתווה מספר בחורי הישיבות למספר החיילים המשרתים בסדיר בצה"ל. איזה מסר של השמאל יכול לשכנע אותם לתמוך בו?
יש גם קבוצות פוליטיות שאף אחת מהן לא יכולה לשכנע איש ימין להצביע עבורן. העבודה ומרצ הן מפלגות שמאל טהרני, שממשיכות להאמין שנתניהו היה שותף לרצח רבין ורואות בו את הרע האולטימטיבי. יש עתיד של יאיר לפיד מציגה את עצמה כמפלגת מרכז, אבל אף אחד בימין - כולל זה המכונה "ימין רך" או "ימין ממלכתי" - לא מקבל את ההגדרה הזו. עמדותיו שהובעו בעבר בתחומי הפתרון המדיני, נושאי דת ומדינה וזכויות אדם משייכות אותו לשמאל הקשה, אף שכיום הוא מעמעם אותן.
אז מה נשאר לאיזנקוט? כחול לבן-תקווה חדשה עוצבה כמפלגת מרכז-ימין על פי כל קנה מידה פוליטי, מבחינת הרכב אנשיה ועמדותיהם בנושאים העומדים על סדר היום. היא לא המריאה בסקרים בעיקר בשל הדימוי האפרורי של מנהיגיה, גנץ וסער, אבל זוהי האופציה היחידה שנשארה לגייס אנשי ימין רך שיכולים להכריע את הבחירות ולמנוע מנתניהו הקמת קואליציה.
ד"ר ברוך לשםלפי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מתחילת החודש, כחמישית מכלל הבוחרים טרם החליטו עבור מי להצביע. עבור חלקם הגדול מדובר בהתלבטויות בין מפלגות בתוך אותו מחנה פוליטי, אבל יש גם כאלה שמתלבטים בין שני הגושים. איזנקוט, שנדחק לקבל החלטה, שקל היכן הוא יכול להשפיע יותר כדי לשנות את המפה הפוליטית, והתשובה היחידה היא חבירה לגנץ וסער.
הוא זה שאולי יוכל, יחד עם מצטרפים אחרים המהווים ימין מעשי, כמו מתן כהנא ואולי אפילו פורש שעוד יגיע מהליכוד, להעניק לרשימה הממלכתית מתיחת פנים ולהפוך אותה למפלגת קדימה של פעם: שילוב של אנשי מרכז וימין שמאסו בליכוד ובנוער הגבעות והחרדים השולטים בו.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
